לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ג. שיטת הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל - שו"ת "אגרות משה"

ג. שיטת הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל - שו"ת "אגרות משה"

תולדות המחבר ותקופתו

נולד בשנת תרנ"ה (1895) ברוסיא, רב ופוסק, מחבר פירושים על הש"ס ופסקי הלכה. היגר לארצות הברית בשנת 1937, שימש ראש ישיבת המתיבתא "תפארת ירושלים" בניו יורק, יו"ר שלUnion of Orthodox Rabbis  ושל מועצת גדולי התורה בארה"ב, התנגד בתוקף להשפעתם של רפורמים וקונסרבטיבים, חיבר חידושים "דברות משה" ושו"ת "אגרות משה", התקבל כפוסק הדור, נפטר בניו יורק בשנת תשמ"ו (1986) ונקבר בירושלים.

 

 

התשובה - סיכום, הדרכה והערות

בעניין חגיגת בת המצווה פורסמו בספריו "אגרות משה" שלושה מכתבים קצרים מאוד, בלי דיונים הלכתיים ארוכים. התשובה הראשונה היא משנת 1956; למרות שדעתו ברורה ביותר, הרב פיינשטיין קיבל מכתב תגובה בנושא, ולכן הוא התייחס שנית לנושא (בתשובה השנייה התאריך משנת 1959) ומתדיין עם השואל לגבי שיקולים שונים, אשר משקפים ככל הנראה את הדיונים החוזרים בקהילות ארצות הברית של אותה תקופה. כפי שעולה מתוך התשובה האחרונה, "הבת מצווה כבר נקבעה" בקהילתו של הרב השואל "לעשות קידוש בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסת דמדינה זו", והגרמ"פ מזהיר אותו להימנע ממחלוקת ומזילותא.

 

בתשובותיו הקצרות עולים השיקולים הבאים: משום "קדושת בית הכנסת" אסור לערוך בו טקס של בת מצווה, אשר אין לו שום תוקף הלכתי, והחגיגה אינה מוגדרת כסעודת מצווה, כיון שאין לה יסוד בדברי חז"ל ולכן הדבר "רשות והבל בעלמא". הרב פיינשטיין מתנגד ל"צערעמוניע", כי ברור לו שהבקשה באה ביזמת "הרעפארמער וקאנסערוואטיו" (ציטוט מונחים בלע"ז), ולכן יש בכך איסור עקרוני של חידושים בלא מקור מצווה ("אבל לחדש זה בבנות שהוא בלא מקור מצווה כלל" וכך גם בתשובה האחרונה "ולכן יש לרחק ענין החדש דחגיגת הבת מצווה"). גם כשהאב רוצה לעשות סעודה בביתו, אין לכך שום משמעות הלכתית ("סעודת מצווה"), אלא שמחת יום הולדת בלבד, ולמרות שאין בזה איסור, רצוי להימנע מזה. אין לחגיגה זאת ערך חינוכי, וגם "סדר הבר מצווה" אינו מביא שום תועלת חינוכית, אלא אדרבה חילול שבת, ומן הראוי בעצם לבטל גם את חגיגת הבר מצווה, אך יש לבר מצווה מקור בהלכה (במסכת בבא קמא פ"ז והוכחה מפסחים קט"ז). יש הבדל בין בת לבן, כי מגיל של בר המצווה הבחור מצטרף למניין ולכן יש לבר מצווה גם משמעות הלכתית וחשוב לפרסם על כך בציבור; כיון שחגיגת בר המצווה נהפכה כבר למנהג קבוע - אין לבטלו בפועל, אבל וודאי שאין להנהיג מנהג חדש של חגיגת בת מצווה.

 

יש לשים לב למפנה בשלושת התשובות: בתשובתו הראשונה המחבר שולל כל תועלת חינוכית גם לבר מצווה, ולדעתו היה רצוי לבטלו, ולכן אין שום טעם לחדש מנהג זה לבנות. לאחר שקיבל תגובה מאחד הרבנים, הוא דן בתשובתו השניה והשלילית פעם נוספת בנושא: הוא מביא מקורות מהתלמוד ומהפוסקים, לא מזכיר לאותו תלמיד חכם את השפעתם השלילית של הרפורמים והקונסרווטיבים, ואפילו מכבד את התועלת החינוכית של חגיגת בת המצווה לפי הבנת השואל: "וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה". בניגוד לבעל "זקן אהרן", הרב פיינשטיין אינו מדבר על ה"קאנפערמאציאן" כלשונם של חוקות העמים, אלא על "סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה".

 

הרב פיינשטיין משתמש בניסוחים תלמודיים רבים מחד, ובלשונות בלע"ז מאידך: יש בעניין חגיגת בת המצווה התנגשות בין העולם התלמודי המקובל לבין שאיפת הדור המודרני בהשפעת הרפורמים והקונסרווטיבים, וכמובן "יש לרחק ענין החדש". בתשובתו מורגשת התנגדותו העקרונית לחידושים מצד הרפורמים והקונסרוויבים. הרב משה פיינשטיין נלחם נגד השפעתם של הרפורמים והקונסרווטיבים, כפי שמשתקף בתשובותיו "אגרות משה" במקומות רבים.

 

 

המאפיינים של התשובה

למרות התנגדותו הבסיסית לרפורמים ולחידושים בהלכה שבהשפעתם, ניסוחיו פחות חריפים מאשר בתשובתו של "זקן אהרן", והרב פיינשטיין לא מזכיר את האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו" (כמו בשו"ת "זקן אהרן"), כי לפי פשטות הדברים בש"ס אין ליישם איסורים אלה בנידון של חגיגת בת מצווה. בתשובתו האחרונה ניכרת נכונות חלקית לתועלת החינוכית לפי דעת השואלים, למרות שהוא עצמו אינו מקבל את הטיעון הזה; וזה בניגוד לתשובתו של בעל "שרידי אש" (לקמן), בה יש התייחסות לרגש של הנערה, לבעיות של ההתבוללות, להוראות השעה לאחר השואה וכדו'. הרב פיינשטיין לא רואה שום הצדקה ותועלת לחגיגת בת המצווה, ולכן אין צורך לדון בנושא באריכות.

 
א. שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן ק"ד

 

בדבר בת מצווה

 

י"א שבט תשט"ז.

מע"כ ידידי הנכבד הרה"ג מהר"ר ברוך אהרן פופקא שליט"א.

 

בדבר ענין החפצים להנהיג איזה סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה, הנה אין לעשות זה בבית הכנסת בשום אופן אף לא בלילה, כי בבית הכנסת אינו מקום לעשות דברי הרשות אף בנבנו על תנאי, והצערעמאניע /טקס/ של בת מצווה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת. וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפארמער וקאנסערוואטיו /מהרפורמים וקונסרוטיבים/.

ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצווה וסעודת מצווה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא.

ואי איישר חילי הייתי מבטל במדינתנו גם סדר הבר מצווה של הבנים, שכידוע לא הביא זה שום איש לקרבו לתורה ולמצות, ואף לא את הבר מצווה אף לא לשעה אחת, ואדרבה בהרבה מקומות מביא זה לחלול שבת ועוד איסורים.

עכ"פ מה שכבר הונהג בפה וגם בא זה ממקור מצווה קשה לבטל, אבל לחדש זה בבנות שהוא בלא מקור מצווה כלל, אף בבית ודאי הי' יותר טוב למנוע אף שליכא איסור, אבל לעשות בביהכ"נ, אף בלילה בשעה שאין מתפללין אסור. ….

                                    ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

 

 

ב. שו"ת אגרות משה חלק או"ח ב' סימן צ"ז

 

בהערתו עלי בסימן ק"ד בענין סעודה לבת מצווה.

 

ומה שכתר"ה מתקשה מדוע אין מצווה בסעודת בת מצווה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן, דגם הבת הא מתחייבת עתה במצות, ויש להוסיף לחזק הקושיא שאף שאין הבת דורשת, דאף אם תדרוש ליכא מעלה שפטורה מתלמוד תורה, מ"מ הא ביום שנעשה בר מצווה נחשבת סעודת מצווה אף כשאינו דורש, כדאיתא במג"א סימן רכ"ה סק"ד ובדגמ"ר יו"ד סימן שצ"א סעיף ב' בשם מהרש"ל ביש"ש. וא"כ גם בבת באותו היום שנמלאו לה י"ב שנה ויום אחד יתחשב סעודת מצווה.

ואין לומר דאה"נ כיון דלא הוזכר זה בשום מקום. ועיין בפמ"ג בא"א סק"ה שהקשה לענין ברכת שפטרני, מ"ט לא אמרינן בבת כשנעשית י"ב שנה, ולא הקשה על מה שאין עושין סעודה, אף שטעם הסעודה כתב בסק"ד מא"ר משום דגדול המצווה ועושה וכן הוא במחצה"ש, שטעם זה הא ישנו גם בבת והיא קושיא גדולה.

 

והנכון לע"ד משום דאין ניכר חלוק בבת למעשה במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה. ול"ד לבן שניכר טובא שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלשה. ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה אין עושין סעודה ושמחה, אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש.

 

ומה שא"ר יוסף בב"ק דף פ"ז דמ"ד לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן שמזה הוא המקור לעשות סעודה בבר מצווה, כדהביא במחצה"ש ממהרש"ל ביש"ש, צריך לומר דג"כ הוא ניכר, ל"מ אם נימא דאם סומא פטור מן המצות לא מצטרף לעשרה, אלא אף אם נימא שמצטרף דכיון שהוא בר דעת שייך שיצטרף אף שפטור ממצות, נמי באדם גדול כרב יוסף ניכר משום דמצד גדלותו נותנין לו לברך ולהוציא אחרים. ואם הוא פטור אין יכול להוציא אחרים, ולא היו יכולין ליתן לו לברך אף שהוא הגדול, עיין בפסחים דף קט"ז במה שר' יוסף הוציא בני ביתו באמירת אגדתא בליל פסח, ולכן היה זה דבר הניכר והיה שייך שיעשה סעודה. אבל כשלא ניכר במעשה ליכא מצווה לעשות סעודה.

 

ג. שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד' סימן ל"ו

 

חגיגת בת מצווה בבית הכנסת

ב' סיון תשי"ט.

מע"כ הרב מאיר כהנא שליט"א רב בהוארד ביטש נוא יארק.

 

בדבר עצם חגיגת בת מצווה, אין בזה ענין סעודת מצווה אלא הוא כשמחה של יום הולדת בעלמא שהוא רשות, ולכן אין לעשות בביהכ"נ, שסעודות הרשות אין להתיר בביהכ"נ אף כשנבנה על תנאי. אבל לעשות קידוש בביהכ"נ, שנוהגין ברוב בתי כנסיות דמדינה זו לעשות בכל שמחה שיש להאדם, לא גרעה שמחה זו משאר שמחות שעושין, ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה, וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה. אבל לא תאמר על הבימה אלא אצל השלחן שעושין הקידוש שם.

 

ובדבר הבת מצווה שכבר נקבעה, אם יכול כתר"ה באופן שלא יהיה זילותא לכתר"ה וגם שלא יהיה מחלוקת לשנות שיהיה רק בעשיית קידוש יראה לשנות, ואם אפשר להיות מזה מחלוקת או זילותא לכתר"ה על שחוזר בו - יניח כמו שהוקבע, אבל להבא ינהיג שיהיה רק בעשיית קידוש הרגיל לעשות בכל שמחה שיש לאדם.

 

והתועלת שכותב כתר"ה, לפי הנראה יוצא מזה אדרבה קלקולים בחלול שבת ועוד, ואף בבנים לא ראינו תועלת מזה לקרבו לתורה ולמצות. ואף אם באיזה בת יוצאת מן הכלל ראה כתר"ה איזה תועלת, ברובא דרובן הוא אדרבה קלקול. ולכן יש לרחק ענין החדש דחגיגת בת מצווה ולא לקרב, אבל בלא מחלוקת כדלעיל.

                       

ידידו, משה פיינשטיין.