לחץ כאן לתצוגת הדפסה

תנועת הנוער ישורון

שו"ת שרידי אש חלק ב, סימן ח

מחבר: הרב יחיאל וינברג

תנועת הנוער ישורון

 נושא השאלה: בתנועת הנוער "ישורון" בצרפת יש פעילות חברתית מעורבת - בנים ובנות ביחד. התנאים החברתיים בצרפת הם כאלה, שללא תנועת נוער דתית שתגבש את הצעירים, עלולים הם להיסחף אחרי סביבתם ולהפסיק לשמור מצוות לחלוטין. הבעיה שהרב וינברג עוסק בה היא, אם מותר לקיים מסגרות שההלכה אינה רואה אותן מלכתחילה בעין יפה, אבל מטרתן הסופית חיובית: ליצור חברה דתית שתחזק את הצעירים ביהדותם.

 

לידידי, הרב הג' חו"ב סוע"ה וכו', מהר"י מאיר שליט"א.

 

(א) במכתבו מיום ח' טבת שנה זו מתאר כת"ר את דרך החינוך של ארגון "ישורון" שנוסד בארץ צרפת לפני כמה שנים, שהוא מתנהג על פי שיטת החינוך שהיה נהוג במדינת אשכנז לפני החורבן. ועכשיו קמו נגדו עוררים מצד חוג ידוע של חרדים, אשר לפי דעתם אין הדרך הזאת לפי רוח היהדות, כפי שהנחילונו אבותינו ורבותינו הקדושים.

 

      והערעורים הם שניים: ערעור נגד צורת הארגון הזה, שהוא משתף בנים ובנות בעבודה ומאגדם לאגודה אחת, וערעור נגד המנהג שנהגו, שהבנים והבנות מזמרים יחד זמירות של סעודות שבת או זמירות קודש אחרות. וכת"ר שואל בשם הוועידה התורנית של הארגון "ישורון" אם מותר להם להמשיך את פעולתם בדרך שניהלו אותה עד כה, או צריכים להפסיק פעולתם ולגרום לפירוד הארגון, כפי התיאור של כת"ר.

 

ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

      ערעורי החרדים בוודאי יש להם על מה לסמוך, שהרי על פי דין תורה צריך להפריש אנשים מנשים כדי שלא יבואו לקלות ראש, כמבואר במסכת סוכה נא,ב: "מאי תיקון גדול וכו', התקינו שיהיו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה, ואנשים מלמטה..." ועיין בשולחן ערוך או"ח תקכ"ט, סעיף ד': "חייבים בי"ד להעמיד שוטרים ברגלים וכו' שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה וכו'". ומטעם זה נמנעו בכל קהילות קדושות לייסד חברות שיש בהם תערובת אנשים ונשים, כידוע.

 

      והערעור השני, ודאי שצודק הוא, על פי מה שנאמר בגמרא, ברכות כד,א: "קול באישה ערווה..." ואין הבדל בין נשואה ופנויה... עי"ש בקונטרס "באר מים חיים" אות ג', ומדבריו יוצא שאף זמירות של שבת אסור לזמר בחורים עם בתולות.

 

      מכל מקום, כשנשאלתי על זה ממנהלי "ישורון", הוריתי להם שימשיכו את פעולתם על פי הדרך שהתוו להם גדולי אשכנז, שהיו צדיקים גדולים וכל כוונתם היתה לשם שמים, להציל את הנוער מסכנת הטמיעה שהתפשטה באשכנז בימיהם, ועל ידי כך הצילו כמה נפשות מישראל והצליחו לקרבם לתורה וליראת שמים. וגדולי אשכנז היו בקיאים ומומחים בחכמת החינוך, ולכן הצליחו במעשיהם להקים דורות שלמים של בעלי יראת שמים והשכלה חילונית כאחד, מה שלא עלה בידי גאוני גדולי ליטא ופולין, לפי שלא ידעו לכונן את החינוך על פי תנאי הזמן. וידוע מה שסיפר הגאון מהר"י סלנטר זצ"ל בשובו מאשכנז, ושם נזדמן עם הגה"צ ר"ע הילדסהיימר זצ"ל, וראה אותו מרצה שיעורים בתנ"ך ושו"ע לפני נשים צעירות ובתולות. וכה אמר: אם יבוא מי מרבני ליטא להנהיג כן בעדתו, ודאי שיעבירו אותו מכהונתו, וכן הדין. מכל מקום, הלוואי שיהיה חלקי בגן עדן עם הגאון הצדיק רבי עזריאל הילדסהיימר. והטעם הוא משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כמו שנבאר להלן.

 

      והנה, רבני פולין ואונגרן שנתגלגלו למדינת צרפת, רואים את המנהגים החדשים שהנהיגו חרדי צרפת על פי שיטת גאוני וצדיקי אשכנז, והם מוחים נגדם בעוז, לפי שמנהגים אלו הם נגד דינים מפורשים בגמ' ופוסקים, כנ"ל. אולם אין הרבנים הנ"ל בקיאים בתנאי החיים השוררים במדינת צרפת, ואינם רואים את המצב הירוד של היהדות שם. להפך, בדרישותיהם הם מעמידים בסכנה את התפתחותו של הארגון הזה, אשר כבר הצליח הרבה בפעולתו החינוכית, כמו שתיאר כת"ר במכתבו, וכל דבריו הם כנים ואמיתיים, וזה ידוע לכול.

 

(ב) ידוע כמה חזק שטף ההתבוללות בארץ צרפת וכמה גדול מספרם של נשואי התערובת במדינה זו. בניגוד לארצות אחרות, ששם היהדות הולכת ומתגברת ומתנערת משפלותה, הנה בצרפת הטמיעה הולכת וגדלה. תנאי הסביבה הצרפתית המיוחדת, המצטיינת בקלות דעת ובדלות של עיון רציני מעמיק, רוח החירות והחופש והרדיפה אחרי נוחיות נעימה וזוהר חיצוני מקסים גורמים להתפשטות מחלת ההתבוללות בארץ זו, ורבים הם חלליה בקרב יוצאי רוסיה ופולין ר"ל (רחמנא ליצלן). ואם לא יתאזרו ויתעודדו לאחוז בדרכי הצלה ולהקים פינת מגן לשרידים יחידים אשר יוכלו אחרי חינוכם ולימודם בקודש להכין דור חדש, נאמן לה' ולתורתו, אם יזניחו את המעשה הבדוק והמנוסה של החינוך החרדי לפי שיטת גדולי אשכנז - סופה של יהדות צרפת גוויעה וכלי' גמורה ח"ו. "עת לעשות לה' וכו'." עצם ההתאגדות של בנים ובנות תחת דגל התורה והמסורה מהווה כוח גדול של חיזוק ועידוד לרוח הנוער, שהוא נתון תחת השפעה בלתי פוסקת של בית הספר הנכרי והסביבה הגויית.

 

      הגורם העיקרי למצב המעציב והמבאיש שנולד בצרפת הוא, לפי דעתי, רגש הבדידות המעיק על לבו של הנוער היהודי. הנער, או הנערה היהודית, מרגיש את עצמו בודד ונעזב לנפשו. אין לו אחיזה נפשית בקרב הבית או המשפחה של הוריו וקרוביו. הבית והמשפחה של אחינו בצרפת נתרוקנו מנחלת אבותיהם וממסורתם של הווי יהודי חי ורענן; אין בהם סימן של חיים ברוח היהדות. הרדיפה אחרי כסף ותענוגות-עולם עשתה שמות בקרבם, וגרמה לפריקת עול תורה ומצוות.

 

      הצעיר היהודי, כשהוא מגיע לגיל בוגר, מרגיש עצמו בודד בעולמו. היהדות, כפי השיטה של הוראת הזקנים והישישים מסוג הישן, היא בעיניו חיים של נזירות ובדידות, והלימוד עצמו מורגש אצלו כשעמום מייגע, ואת היהדות הם רואים כעין גטו רוחני של ימי הביניים שיש להיחלץ ממנו בכל כוח. הצעירים והצעירות בצרפת הם מנותקים מכל מגע ומשא חברותי עם יהדות אמת, מלאה חיים ותנועה, מכל לימוד מבדח ומושך את הלב. אין שום קשר בין איש לאיש, אינם מצטרפים ואינם מתחברים זה אל זה מחוסר אידיאלים משותפים, ולפיכך הם הולכים ונסחפים עם הזרם הזר של הסביבה הגויית.

 

      התוצאות ידועות למדיי: הם הולכים ונטמעים ונבלעים בין הגויים. ולפיכך אני מקדם בשמחה ובברכה את הארגון "ישורון", שהוא עומד ונלחם מלחמת מגן לרוח ישראל ולתורתו. קודם כול הוא מגרש את הבדידות הנפשית ורוח הייאוש והרפיון של הצעיר או הצעירה, בראותם כי לא אלמן ישראל, ועדיין ישנם בתוכנו צעירים וצעירות שומרי תורה ומצוות. הם מעודדים זה את זה ברוח, ומזרזים זה את זה שלא להתבייש מפני המלעיגים מקרב אחיהם וקרוביהם. ודבר זה בלבד כדאי הוא להמליץ זכות על האיגוד הכשר הזה נגד מקטרגיו. ואף הלימוד בחבורה בצורה נאה ומתוקנה הוא גורם חינוכי גדול שאין להמעיט את ערכו. גם ההכרה וההתיידדות ההדדית, כשהיא נשמרת במסגרת של צניעות יהודית, וכן הטיולים והשעשועים הכשרים והצנועים - יש להם כוח משיכה גדול. הם יוצרים סביבה ואווירה שכולה יהודית טהורה, שבתוכה סופגים ריח של אהבת תורה ואהבת יהדות. סוף סוף אין לנו דיקטטורה צבאית, ואין ביכולתנו לנקוט אמצעי כפייה נגד הנוער המתרחק מאתנו. לא נשאר לנו אלא דרך הצלה אחת ויחידה: לחבב את היהדות ולהראות את נועמה ויופייה הרוחניים במסגרת של חברותא יהודית השומרת על עצמאותה הרוחנית באומץ לב ובגאון.

 

(ג) ועכשיו אני רוצה לבאר את הבעיות העומדות על הפרק מצד ההלכה.

 

[במקום זה מופיע דיון הלכתי מפורט שהושמט]

ויש עוד סניף להתיר שירה משותפת של בנים ובנות, כשהם שרים זמירות קודש, על פי  מה שכתב הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר סימן כא, שכל שאינו עושה דרך חיבה, רק כוונתו לשם שמים, מותר... יש לומר כיוון שהמזמרים זמירות קודש מתכוונים לשם שמים, כדי לעורר רגשות דתיים אצל הבנות ולטעת בלבם חיבה לקודשי ישראל, יש לסמוך על המקלים.

 

      ועיין במסכת יומא סט,א לגבי שמעון הצדיק "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", ובפירוש רש"י שם. ובמס' תמורה יד,ב איתא שהתירו לכתוב דברי תורה שבעל פה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך". ואמרו: מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ולא תשתכח תורה מישראל...

 

      ובוודאי שדבר זה נמסר רק לחז"ל להכריע מתי הוא העת לעשות ומה מותר להפר, ולא נמסר לכל אדם לעשות מעשה, בשביל שהוא יודע כי יש כאן עת לעשות וכו'". ואולם בנידון שאין כאן איסור גמור ורק יש כאן מנהג חסידות ומידת צניעות, אפשר לדרוש סמוכין ולהתיר בארץ צרפת, שכבר הגיע מצב היהדות עד משבר, ואם לא נאחוז באמצעים חינוכיים מנוסים ומעוטרים בהצלחה, כאותם של ארגון "עזרא" באשכנז וארגון "ישורון" בצרפת, עתידה תורה ח"ו שתשתכח מישראל, וד"ל.

 

(ה) ולכן הוריתי למנהיגי הארגון "ישורון", שיכולים לסמוך על גדולי אשכנז, שהיו בקיאים בחכמת החינוך וידעו רוח בנות הדור שהתחנכו בבתי ספר ולמדו לשונות ומדעים, שיש להן רגש של כבוד עצמי, והן רואות עלבון ודחיפה אל מחוץ למחנה באיסור שאוסרים עליהן להשתתף בזמירות קודש. ולכן התירו לנשים להשתתף בזמירות של שבת.

 

      ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך בנות ונשים צעירות יותר מגדולי שאר הארצות. ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגת השכלה גבוהה שהיו חרדות על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות. ומשום כך אין אני מרהיב לאסור מה שהתירו הם, ובכגון דא נאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך". וכעין מה שכתב המרדכי: "ובעוונותינו, שאנו מפוזרים בארצות שונות ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאיות", והובא במעיו"ט בברכות שם. ואף שיש לחלק בין הנושאים, מ"מ הטעם אחד הוא, שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת על ידי זמירות קודש. ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו. והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת, חלילה.

 

      ובפירוש התניתי במכתבי להנ"ל שאין לכפות על הנשים להשתתף בזמירות קודש, ואם ירצו להחמיר על עצמן, חלילה ללעוז עליהם ולהתלוצץ בהן, שהרי סוף סוף מנהג אבותינו הקדושים בידן, שנזהרו מלהתיר לנשים אפילו זמירות קודש.

 

      ואמנם מבין אני לרוח קצת החרדים המרננים נגד "ישורון", שהם רואים במנהגיו סטייה מן המנהגים שהורגלו בהם באורח חייהם בפולין ובאונגארן. אולם הם מעלימים עיניהם מן המצב בצרפת כמו שהוא. ליהודים החרדים מן הסוג הישן אין שום השפעה על מהלך החיים; הם מרוכזים בתוך חוגם המצומצם, ואינם שמים את לבם לתהליך ההתבוללות העושה שמות גם בקרב החרדים. אף החרדים שולחים בניהם ובנותיהם לבתי ספר נכריים, ואין להם שום ערובה שיהיה בכוחם לעמוד נגד הזרם השוטף ומכלה. הם בוטחים בעצמם ואינם דואגים דאגת מחר לעתידם הדתי של ילדיהם.

 

      צו השעה הוא ליצור חוג של צעירים וצעירות דתיים, תנועת נוער עם התלהבות מידבקת וכוח משיכה חזק, אשר בהיותם מושרשים בקרקע היהדות הדתית יסתגלו להכניס זרם חדש בקרב היהדות, זרם של להט נפשי, של רוח רענן וחי, שבכוחו לכבוש את הלבבות ולרומם את הנפשות הנחשלות, שהגעגועים לחיי קדושה של יהדות טהורה עוד לא עומעמו בקרבן. רק במסגרת זו של ארגון "ישורון" אפשר למשוך את הנוער שלעולם לא יבוא למקום אחר. ורק במסגרת זו ישנם סיכויים לשגשוג חדש של הרוח הדתי ולפעולה חינוכית כובשת וסוללת דרך.

 

                                                              יחיאל יעקב וויינבערג