לחץ כאן לתצוגת הדפסה

‏גיל ההתבגרות

מחבר: הרב שלמה וולבה

זריעה ובניין בחינוך, ירושלים תשנ"ו

‏גיל ההתבגרות

‏דברים אחדים על גיל ההתבגרות, סביב גיל שלוש עשרה.

 

על 'בר מצוה' לא צריך לדבר. זאת כולנו יודעים לעשות יפה מאוד. אבל על ההתבגרות עצמה, הגופנית והנפשית, על זה צריך לדבר. אם היחס בין ההורים והילדים הוא יחס לבבי, וההורים יכולים לדבר עם הילדים בלי להתבייש, אזי הם צריכים לדבר אתם ולהכין אותם לבגרות. אמא צריכה להכין בת שמגיעה לגיל שתים-עשרה, ולדבר אתה על תופעות הבגרות הצפויות. אם הילדה תגיע לבגרות בלי כל הכנה, ותהיה מופתעת בפעם הראשונה, היא עלולה לקבל הלם שקשה להתאושש ממנו, לעיתים אפילו עד החתונה.

 

‏גם את הבנים צריך להכין, ולהסביר להם מה זה מקרה לילה, שלא יהיו מופתעים. שם יש מקום לאב להרחיב ולהסביר שהזרע הוא כוח קדוש שעל ידו הם עצמם יחיו אבות בעתיד.

‏בשלב מאוחר יותר, צריך לפרט קצת יותר. ה"חפץ חיים" היה רגיל לדבר עם בניו כשהגיעו לגיל חמש-עשרה, ולהסביר להם פעם אחת את כל מה שקשור להתבגרות. התנהגות, איסור של הוצאת זרע לבטלה וכו'. הילד-הנער צריך פעם אחת לשמוע בפירוט את כל ההלכות הנוגעות לענייו זה.

 

‏והנה אין אפוטרופוס לעריות. לצעירים אורבים היום ניסיונות רבים, גם בפנימיות של מוסדות חינוכיים. מה רבה העבודה של ההורים והמחנכים לחסן את הצעירים בפני ניסיונות אלה !

‏עוד נוסיף ברמיזה, שצריך - עד כמה שאפשר - להפריד את הבנים והבנות בבית, שלא ילונו באותו חדר. כדאי לעשות זאת מגיל צעיר, לכל הפחות מגיל תשע בערך .