לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הערות לבעיה המינית

מחבר: פרופ' א. י. בונאבנטורה

למדריך, ספרית המכון למדריכי הנוער הדתי, ט',
המחלקה לענייני הנוער - המדור הדתי של ההסתדרות הציונית ירושלים,
תש"ח

תוכן המאמר:
הבעיה המינית
ריסון יצרי הפרט
ערכו המוסרי של הוויתור
סיפוק האינסטינקטים
מקומה של המשפחה בחברה המודרנית
המשפחה בחברה הקפיטליסטית
שחרור המשפחה ממקצת תפקידה
ילדים שגדלו ללא משפחה
המדע אינו מציב מטרות
מדוע המשפחה הזוגית היא הנפוצה?
דחיית יחסי מין עד לנישואין
טהרה רוחנית
קדושים תהיו - טהורים תהיו

תקציר: המאמר עוסק בהערות כלליות לחשיבות הריסון המיני לקיומה של החברה, ולחשיבות המשפחה.

מילות מפתח: מין, סיפוק מיני, משפחה, זוגיות, טהרה, קדושה.

הערות לבעיה המינית

הבעיה המינית

הבעיה המינית היא בעיה בוערת. כל דור ודור מחפש את פתרונה. כל בחור מהרהר, חוקר, מנסה, מתלבט במבוך החיים, מנסח לעצמו מאה פעמים את הבעיה, ולבסוף, בין ברצונו בין על כורחו, בוחר את דרכו. קשה לגלות את השביל הישר; אולם ברור שהבחירה דורשת עיון ובדיקה שקולה, כי כל סטייה מן הדרך הטובה עלולה לפגוע באדם, אם לא ישים אל לבו את הסכנות הרובצות לפתח.

 

הבעיה המינית היא חריפה במיוחד מפני שבה מתנגדים ומסתכסכים דחיפות, שאיפות, צרכים ויצרים חזקים עד למאוד, אשר לעתים קרובות נלחמים זה בזה. קשה להביא את כל הדרישות לידי התאמה או פשרה; ומשום כך כל פתרון יושג רק על ידי וויתורים וקורבנות. האינסטינקט המיני הוא עז ותקיף, דוחף ודורש סיפוק; ומאידך גיסא, החברה מוכרחה להגביל את סיפוקו כדי להגן על קיומה מפני כוחות העלולים להביאה לידי התפוררות והתנוונות. לאן יגיע האדם תוך הלחץ של תאוות ותשוקות בלתי מרוסנות? אהבה, קנאה ופריצות גוררות אחריהן מעשי אונס ופעולות הורסות בסדר החברה. אמנם, כל עם ועם, אפילו הפרימיטיבי ביותר, קבע חוקים ומשפטים כדי לעכב את כוח התאוות של היחיד ולהדריך את פעולותיו המיניות בכיוון בלתי מזיק לחיי הקהל. בכדי להגן על הערכים הרוחניים והתרבותיים הוטלו איסורים והושמעו אזהרות, שכן אם לא יכבוש האדם את יצרו, יעלו ערכים אלה בתוהו. השגחת החברה על הפעולות המיניות של הפרטים מתרחבת והולכת בד בבד עם עליית התרבות וחדירתה בקרב שכבות סוציאליות רחבות יותר, כי האינטרסים הרוחניים הזקוקים להגנה מאורגנת מתגברים והולכים, וגם הסכנה המאיימת לקיומם מתגברת והולכת.

 

ריסון יצרי הפרט

אין יסוד לדעה שהמשמעת החברתית של הפעולות המיניות לפי חוקים מסוימים היא הסכמית גרידא. קיום החברה תלוי בתנאים ידועים, וביניהם - ריסון יצרי הפרט. בכל עם ועם הפכה המיניות לעניין ציבורי. החברה מוכרחה להתערב בה ולקבוע את הצורה ואת המידה בהן מותר לו לפרט לספק את בקשותיו. אין הבדל כל שהוא בין הפעולות המיניות ובין פעולות אחרות של הפרט, שהחברה מעונינת בהסדרן הראוי. כפי שמתקנים תקנות המגדירות את הפעולות הכלכליות של הפרט ומכוונים אותן לטובת הכלל, כן צריכים להגדיר - על ידי המנהג והחינוך, החוק והמוסר - את התנהגותו המינית בהתאם לדרישות החברה המאורגנת. חופש מיני מוחלט יאיים על יציבות היסודות העיקריים שעליהם עומד בנין החברה. לכן אנו מוכרחים לחפש בעניין זה, כמו בכל עניין חברתי, את דרך הפשרה בין צורכי הפרט ובין טובת הכלל. אולם ברור שאין פשרה בלי וויתורים וקורבנות.

 

משונה הדבר, שדווקא התנועות והזרמים המדגישים את החברתיות כגורם מכריע בגורל העמים בימינו והמעלים את זכויות הציבור על תביעות היחיד, מציעים את ביטול ההגבלות ואת החופש המיני המוחלט כפתרון הבעיה המינית. אנו חושבים, להפך, שעל האדם הנמצא בחברה והמפיק תועלת מפעולותיה ושירותיה - לקבל עליו חובות מסוימות כלפי חבריו מבלי רשות לעבור עליהן. השיתוף בפעולות מותנה במשמעת הדדית, ואין להוציא מן הכלל את היצר המיני - כוח עצום היכול לנתץ את בנין החברה, אם אך חלש הרסן או חסר לגמרי. יש להזהיר במיוחד מפני הסכנה שהחופש המיני המוחלט יגרור אחריו את אותן התוצאות הבלתי מוסריות, שנגרמו בתקופת הקפיטליזם על ידי החופש האינדיבידואלי בשדה הכלכלה.

 

כשהוכר ה"חופש" כיסוד לחיי החברה, פרצה ההתחרות והמלחמה בין איש לרעהו על העושר והשלטון, הודגשו והועמקו ההבדלים בין המעמדות הסוציאליים והדלים הפכו לעבדי העשירים. כך יהיה בלי ספק אסון גדול מאד, אם החופש המיני - הנחשב גם הוא, כמו הזכות לרכוש האינדיבידואלי, כזכות טבעית של האדם - יגרום להתחרות למען רכישת האשה וסיפוק התשוקות, ויביא לידי אי שוויון, פריבילגיות וניגודים בין אלה היכולים לבוא על סיפוקם המיני לאלה המוכרחים לוותר על כך. לעומת זה, המשמעת החברתית תבטיח לכל אחד ואחד מידת סיפוק מסוימת ותטיל על כל אחד ואחד חובת וויתור במידה שווה.

 

ערכו המוסרי של הוויתור

יש להוסיף שללא כל הצדקה מזניחים את ערכו המוסרי והחינוכי של הוויתור. סגולתו של האדם אינה מתבטאת בכניעה ליצרים, כי בזה מצליח יפה כל בעל חי, אלא בכוח הריסון. האדם הוא היצור הכובש את יצרו והשולט ברוחו; יכול הוא לכוון את נטיותיו להשגת מטרות אצילות ולהקריב את צרכיו הפרטיים, ואפילו את חייו, למען תכלית נעלה - כגון הגנת המולדת, הצלת אומללים, השלטת הצדק והתקדמות המדע. וכשאנו מחנכים את הנוער למילוי התפקידים השונים שיוטלו עליו בקרב החברה, צריכים אנו להקדיש תשומת לב ל"חינוך לריסון עצמי". אם נרשה לילד לקבל את הסיפוק המלא של כל יצריו - לאכול ממתקים עד כדי שביעה, לשבור חפצים, להתקיף את חבריו, להתלכלך, לעשות מעשי אונן - מתוך התביעה שאין להטיל מכשול בפני הטבע ואין להגביל את החופש, לא נצא ידי חובה כהורים ומחנכים. כיוון שלילי זה של החינוך פירושו: חינוך פושעים. יש בחיי הילד עת לשחרר ועת לרסן, עת לשבח ועת להוכיח. האישיות המוסרית מתהווה תוך קשיים וסכסוכים, הצלחות וכישלונות, סיפוקים וויתורים - פרי מאמץ ועמל.

 

העובדה שבאדם נמצאים אינסטינקטים מסוימים, אינה מספיקה להגדרת ערכם וקביעת מקומם בחינוך הילד והנער. הערכת כוחות הטבע אינה תלויה במציאותם. אמנם, כוחות הטבע אינם טובים או רעים בפני עצמם; ערכם תלוי במטרות שלשמן אנו משתמשים בהם. הרי אנו משתמשים בכוחות הטבע כדי לבנות או להרוס, לעקור או לנטוע, להרוג או לרפא: פעולתנו היא טובה או רעה לפי התכלית שאנו מציבים לפנינו. וכן הדין ביחס לכוחות הנפש. גם השכל והחכמה אינם טובים או רעים בפני עצמם; אבל הם עלולים להפוך לכוחות טובים או רעים לשימושנו בהם: לחקירת האמת או למעשי מרמה, ליושר או לזיוף, לטובת הזולת או למטרה אנוכית. עלינו לכוון את השימוש בכוחות הטבעיים עד כדי להשיג מטרה ראויה, כי רק המטרה קובעת את ערכם.

 

סיפוק האינסטינקטים

סיפוק האינסטינקטים גורר אחריו תענוג חושני. זהו דבר חשוב מבחינה ביולוגית-תכליתית: קיום היחיד והמין הובטח על ידי זה, שכל בעל חי רודף אחרי התענוג וכתוצאה מפעולתו המכוונת להנאה משיג הוא את צרכו. אבל קיימת הסכנה שהתענוג הרצוף לפעולה כתופעת לווי בלבד, יהפוך למטרה עצמה ויתפוס את המקום של המטרה הנכונה - קיום היחיד או המין. זהו עיוות הפעולה והטייתה מדרכה, ומקור לכל מעשי ההפקרות. כי לכל פעולה, בעולם הטבע, יש מטרה משלה, דהיינו, תוצאה עיקרית ומהותית שבלעדיה תפסיד כל טעם ותתנוון. הוא הדין, למשל, בנוגע לזוללות כעיוות הפרנסה והטייתה מן הדרך הנכונה והטבעית: התענוג הרצוף לפעולת האכילה כתופעת לווי הופך למטרה במקום המטרה הטבעית - תזונת הגוף. מבחינה זו הרי מעשי אונן וההומוסקסואליות הם עוויות היצר המיני הגרועות ביותר, כי במעשים אלה לא רק שהתענוג משמש המניע היחידי של הפעולה המינית, אלא שתוך כך מבוטל לחלוטין התפקיד הטבעי של האינסטינקט המיני. אולם, גם הקשר המיני ההטרוסקסואלי לא ימלא אחרי תפקידו הראוי בהתקשרו לשם משחק או להשגת תענוג חושני בלבד, או מתוך רגש אהבה שטחי, מבלי ששני הצדדים יקבלו על עצמם במפורש ומהכרה ברורה את האחריות השלמה של תוצאות קשרם - לידת הבנים, הטיפול בהם, פרנסתם וחינוכם. יצירת משפחה, מקדשת את רגש אהבה וקובעת את ערכו המוסרי.

 

כל הדברים הנאמרים לעיל הם פשוטים מאוד, ברורים ומבוססים על ההגיון הטבעי עד כדי כך שלא היה צורך בהדגשתם, אלא מפני שכוח התאוות מסלק את שכל האדם מדרך התבונה. הדעות המתנגדות לדעתנו אינן פרי עיון והתבוננות, כי אם תוצאת חולשת הרצון וכניעה לתשוקות. ברם, מותר לחשוב שקשה לו לאדם לשמור על טוהרתו המינית עד הנישואין, בתנאים הנוכחים של חיי החברה ומנהגיה, מותר להקפיד או לסלוח פחות או יותר בהאשמת העבריינים, אבל - הוא הדין וזה היסוד הראוי לחינוך הצעירים. זוהי דרך ההגיון והמוסר ואין דרך אחרת. דרך זו דורשת בלי ספק וויתורים וקורבנות; אולם, כפי שציינתי לעיל, שום ערך רוחני אנושי לא יושג ולא יעמוד בלי קשיים, מרירות הנפש, היסוסים וקרבות פנימיים, עד שהסכסוך יוכרע בהתגברות הרצון על כל מכשול פנימי וחיצוני.

 

כשם שאנו משבחים את החייל המתנדב והמתגייס לשרות המולדת והנלחם למען חרות עמו ושחרור אחיו, כן אנו משבחים את הבחור השומר על טוהרתו מפני כל אויביה והמשעבד את יצרו לתפקידיה המוסריים, החברתיים והחינוכיים של המשפחה. "טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר".

 

מקומה של המשפחה בחברה המודרנית

ואולם, יש סבורים כי בחברה החדישה אין לה למשפחה אותו המקום החשוב והמרכזי שהיה לה בעבר. והם מתנבאים ואומרים שסופה להתפורר, להתפזר בתוך קהילה רחבה יותר ולהתבטל לחלוטין. דעה זו מתפשטת והולכת בחוגים שונים. ואם תשלוט להלכה ולמעשה, יהיו כל הדברים הנ"ל חסרי כל יסוד. וכל המידות הטובות שעד היום הועלו על נס, כגון האמון בין איש לאשתו, מסירות הנפש ועזרה הדדית בין הורים ובנים - תחלופנה ותעלמנה.

 

לפי עניות דעתי, יש בטענה זו טעות יסודית ואי-הבנת המצב. נכון שכיום ניטלו מהמשפחה כל אותם התפקידים שהוטלו עליה בעבר. עוד לפני שנים רבות הועבר חלק מתפקידיהם החינוכיים של ההורים לחברה. בית הספר לקח את מקומו של החינוך הביתי ועם התפתחות התרבות והרחבת אופקי ההשכלה בימינו הורגש יותר ויותר הצורך למסור את החינוך וההוראה לידי מומחים ומלומדים, כי ההורים ברובם הגדול לא ידעו ולא יכלו למלא כהוגן חובה זאת. התפתחות הקשרים הסוציאליים, הסתבכותם וריבויים, דורשים היום את הכנסת הילד לחברה בגיל מוקדם לשם פיתוח וחיזוק הרגשות החברתיים כיסוד נפשי להסתגלותו ולהתאמתו לסביבה. מסיבה זו לא הסתפק בית הספר בהקניית ידיעות, אלא קיבל על עצמו את התפקיד החינוכי הגבוה ביותר - יצירת אישיות הילד בשלמותה, בהתאם לאידיאלים המוסריים, הדתיים, הלאומיים והחברתיים של הדור. גם הטיפול בילדים בגיל הרך נמסר בחלק ניכר לידי מוסד ציבורי - גן הילדים.

 

המשפחה בחברה הקפיטליסטית

מאידך גיסא, תפסה המשפחה מקום מרכזי בחברה הקפיטליסטית כיחידה כלכלית מבוססת על הרכוש הפרטי ועל הירושה. האינטרסים הפרטיים, הרדיפה אחרי הבצע והשאיפה לשיפור תנאי החיים על ידי ריבוי הכסף נחשבו המניעים העיקריים להגדלת היצור, להתקדמות הכלכלית ולבסוף - לאושר הכלל. אבל גם מבחינה זו השתנה המצב בהרבה, ובד בבד עם השתלשלות המאורעות השתנו גם ההשקפות והשאיפות של בני האדם. בחברה המבוססת על השוויון ועל הארגון השיתופי של הייצור משתחררת המשפחה מאותם התפקידים הכלכליים שהוטלו עליה בתקופה הקודמת. כתמורה לעבודה לא ישמש עוד השכר של ראש המשפחה, כי אם הבטחת סיפוק רצוי של הצרכים החומריים והרוחניים של כל חבר במידה שווה. אם כי קשה לנחש ולקבוע מה יהיה השלב האחרון של המהפכה הסוציאלית המתגשמת והולכת בימינו, נראה שבעתיד הקרוב לא ייווסד הבניין הכלכלי של החברה על המשפחה כאבן פינה ותא עצמאי בקרב הלאום.

 

שחרור המשפחה ממקצת תפקידה

אבל יש להבין כי שחרור המשפחה מתפקידים שאין ביכולתה למלאם במידה מספקת ולפי הכיוון הדרוש בימינו, אין פירושו ביטול המשפחה. להפך, שחרור כזה ירשה לה למשפחה להקדיש את כל מירצה להשגת מטרתה הטבעית ביותר. המשפחה היא החברה הראשונה של הילד. הילד לומד בתחילה את האהבה בקרב משפחתו, ובדרך זו הוא מתגבר על יצר האנוכיות שבו.

 

כפי שציינה הפסיכואנליזה, היחס הרגשי היחיד במינו המקשר את הילד עם הוריו משמש גירוי ותנאי להעברת ה"ליבידו" מעצמו לזולת. ולמרות הסכסוכים הפנימיים הנגרמים על ידי היחס הזה, ולמרות המלחמה הארוכה והקשה שהילד והנער מוכרחים להלחם כדי להשיג את עצמאותם, אין ספק שאך ורק על ידי הניסיון הראשון של אהבת המשפחה יגיע האדם לאט לאט לאהבת רעייתו וגם לצורות הגבוהות ביותר של אהבה )אהבת המולדת, האנושות(. מאידך גיסא, הקשר הטבעי של הרבייה מעורר בלב ההורים את היחס הרגשי המיוחד במינו כלפי הבנים ואת ההיפעלויות החמות והטהורות שבהן תיווצר ותתהווה נפש הילד. שום גננת, שום מורה, לא ירגישו כלפי עשרים או שלושים ילדי כיתתם אותו היחס הבלתי אמצעי שכל אב ואם מרגישים כלפי בניהם.

 

ילדים שגדלו ללא משפחה

אזכיר, דרך אגב, את המחקרים המדעיים שנערכו בשנים האחרונות על אותה התופעה הנקראת באירופה בשם "הוספיטליזם" - האווירה המיוחדת של המוסד המרכז ילדים חסרי משפחה )יתומים, אסופים, בני הורים שנפרדו וכו'(. המצב הגרוע מבחינה פסיכולוגית לא השתנה במוסדות אלה במשך שלושים השנים האחרונות, כי אנו קוראים בדיוק את אותן התלונות בעבודה המדעית הראשונה המוקדשת לבעיה זו (צ'פין, 1915), בעבודה המקיפה והמפורטת של איריקסון (1925) ובמחקר האחרון של שפיץ (1945) שנערך באמריקה ועובד ברוח הפסיכואנליזה. כל חוקר מדגיש את הליקויים הגדולים בהתפתחות הגופנית והרוחנית של ילדי המוסד בניגוד לילדים החיים במשפחה: שיעור תמותה גבוה מאוד, אחוז מחלות מדבקות גדול מאוד, חולשה אורגנית כללית ונטייה למחלות רוח. מופיעות לעתים בילדי המוסד תופעות פתלוגיות (כגון עמדת גפים מלאכותיות והטפסית )סטריאוטיפית( דומה ל"קטטוניה") שאינן מצויות כלל בין ילדים החיים במשפחה. לפי דעתו של שפיץ הסיבה הראשונה להפרעות האלה הוא "חוסר היחס הנורמלי שבין הילד לאמו"; והוא מסיים את דבריו באזהרה וצעקה אל השלטונות, לתקן את המצב ולדאוג ליצירת יחס חם ומשביע רצון בין הילד והוריו בילדות הראשונה על מנת למנוע תוצאות פסיכולוגיות וקרימינליות ללא תרופה.

 

ואם תאמר שאין תיקון למצב, כי בגזירת הגורל סוף המשפחה להתפורר - הרי בטוחני שמחובתנו לגייס את כל הכוחות הבריאים כדי לעצור את מהלך ההתפוררות ולמנוע את האסון העלול להרוס את בנין חברתנו הלאומית. עלינו להגן על שמירת ערכי יסוד בחיי רוח האדם. עלינו לבנות את מולדתנו על פי עקרונות הצדק, השלום, העבודה, השוויון וביטול הפריבילגיות; עלינו לקבוע תכנית ולהטיל על כל אחד חובות ותפקידים מסוימים. חיזוק המשפחה כאחדות רוחנית היא חובה ממדרגה ראשונה; משפחה משוחררת משעבודה לדאגות כלכליות פרטיות יכולה למלא יפה ובלי מכשולים את תפקידה המוסרי חינוכי.

 

המדע אינו מציב מטרות

נתוני המדע בביולוגיה ופסיכולוגיה אינם קובעים דרכי התנהגות והלכות חיים. אין המדע מלמד אותנו אלא את מהלך התופעות במציאותן בלבד; הוא משתדל להסביר לנו כל תופעה על ידי סיבות, אבל אין ביכולתו ומתפקידו לגלות לנו את המטרות הראויות ואת האידיאלים הנאצלים שחובה עלינו להשיגם ולהגשימם. אין המדע חכמה "מחוקקת" (נורמטיבית).

 

מדוע המשפחה הזוגית היא הנפוצה?

ברם, הביולוגיה והפסיכולוגיה עלולות לבאר לנו מדוע המלך והתפשט ברוב העמים, ובמיוחד בעמים המתקדמים והמשכילים, המנהג של החד-זוגיות )מונוגמיה( אחרי היסוסים וסטיות מן הדרך.

 

ראשית:

מספר הזכרים והנקבות הוא שווה, בממוצע, בתקופת החיים המתאימה לנישואין. אמנם נולדים הזכרים במספר העולה במקצת על מספר הנקבות, אבל תמותת הילדים בשנים הראשונות היא גדולה מזו של הנקבות, באופן שבגיל ההתבגרות מתאזנים מספרי שני המינים. מכאן שבדרך הטבע איש ואישה צריכים להתחבר זוגות זוגות. הפוליגמיה והפוליאנדריה תפסו מקום מצומצם מאוד וערכם מבוטל לגמרי בתולדות העמים ואינן ידועות אלא כתופעות עראיות במצבים יוצאים מן הכלל (למשל: אחרי מלחמות ממושכות, מספר הנקבות גובר ועולה על מספר הזכרים, כי צעירים רבים נפלו בקרב או נישבו על ידי המנצחים, והנשים המיותרות או הבחורות שנלקחו בשבי עומדות ברשות בני העם המנצח). המונוגמיה היא שיטת הנישואין הנורמלית, הטיפוסית של האדם, כפי שכתוב בתורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

 

שנית:

אורך ימי ההתפתחות של האדם, שאין לו דוגמא בכל בעלי החיים. תקופת ההתפתחות (גיל הילדות והנעורים) ארוכה מאוד ותופסת את החלק הרביעי לערך, של חיי האדם, המגיע לבגרותו הגופנית והרוחנית בגיל 18 בממוצע. במשך שנים רבות אין האדם פועל ככוח יוצר בחברה, כי אם דורש טיפול, הדרכה והשגחה מתמדת על ידי המבוגר. זוהי סיבה ליציבות המיוחדת של המשפחה. הורי החיות תפקידם מסתיים מהר, ואילו הורי האדם צריכים להתמסר לגידול ולחינוך בניהם ימים רבים. ואין צורך לציין, כי ברוב המקרים, וכדרך הטבע, הקריבות הממושכת, שיתוף הכוחות בעבודה טיפול וחינוך, הדאגות והשאיפות המשותפות, מחזקים את הקשר בין איש ואשתו וגורמים לבסוף לקביעות המשפחה.

 

שלישית:

סגולותיו הפסיכולוגיות של רגש האהבה. "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה" אמר המשורר. ואין ביטוי מוצלח יותר לתיאור הרגשות השולטים בלב האדם והמכוונים את התנהגותו. בספרו המפורסם "תולדות הנישואין באנושיות" (1891) ציין ווסטרמרק את עוצמת רגש האהבה קנאה, הדורש יחידות מוחלטת ביחסים המיניים, ביסוד פסיכולוגי לחד-זוגית. אבל, כידוע, הרגשות הכרוכים ביחס המיני לובשים צורה ופושטים צורה. כעבור השנים, עם יסוד המשפחה והולדת הבנים, חולפת האהבה העזה של ימי הבחרות ובמקומה באות אהדה, חביבות, הוקרה והערצה, ולאט לאט הופכים הרגשות להיפעלות חדשה מגוונת גוון שכלי, שקטה, יציבה יותר - של מסירות נפש וטובת הלב. סדרי המשפחה ומשק הבית דורשים בלי ספק וויתורים ופשרות, כמו כל מוסד, כל משק וכל ארגון חברתי. זהו חוק אנושי ואין יוצא מן הכלל. יש בחורים הרודפים אחרי חלומות חופש ותענוג בלתי מוגבל, אולם יבואו במוקדם או במאוחר לידי אכזבה ויאוש. למעשה אין דרך טובה יותר לבן האדם מאשר דרך החד-זוגיות.

 

ואם תאמר שקשה למלא אחרי מצווה זו, תשובתי היא, שבודאי רצוי להתכונן למילויה ברצינות ובכובד ראש, אולם אינה למעלה מכוחותינו: "לא בשמים היא לאמור: מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה". הקשיים והמכשולים תלויים רובם ככולם בהשפעת הסביבה - מנהגי העם והמשפטים הקדומים המושרשים בהם - ולא בטבעו של האדם.

 

דחיית יחסי מין עד לנישואין

מנקודת המבט של הפיסיולוגיה והפסיכולוגיה אין טענה נגד דחיית יחסים מיניים עד הנישואין. יש באדם (או בבעל חי) צרכים דחופים שסיפוקם הכרחי למען קיום חיי היחיד ואי אפשר לוותר עליהם (כגון: אכילה, שתייה, שינה); ויש צרכים שאינם דחופים באותה מידה ויכולים להידחות שנים אחדות בלי הפרעה; אפשר להכניעם לכללי המשמעת החברתית-מוסרית. הצורך המיני הוא אחד מן האחרונים; דחית יחסים מיניים מתחילת ההתבגרות הפיסיולוגית ועד מועד הנישואין אינה מזיקה לגוף האדם כלל וכלל; להפך, היא עלולה לעזור להתפתחות הבריאה, להגדלת כוחותיו ולהגנתו מפני מחלות רבות. קונגרסים בינלאומיים של רופאים ופיסיולוגים הביעו דעה זו פה אחד ובלי פקפוק, החל בקונגרס המפורסם בבריסל (1904) ועד הזמן האחרון.

 

טהרה רוחנית

ברם, יתרונות הפרישות מותנים בדרך חינוך מיוחדת. הטהרה הרוחנית היא התנאי לשמירה על הטהרה הגופנית, וערכה של השניה תלוי בראשונה. החל בגיל מוקדם יקבל הילד הדרכה בכיוון זה. ההורים והמחנכים צריכים ליצור בסביבתו אווירה של טהרה במלוא מובן המילה, ולא בדרך השלילה בלבד, כפי שנהגו פעם ללא כל הצלחה. לא יועיל להתיק את תשומת לבו של הנער מענייני המין, ולא יספיק למסור לידיו ספרים טובים או לפרק את מרצו בהתחרויות הספורט, אם כי אמצעים אלה יכולים לעזור לו. לפי דעתי יש צורך בחינוך מיני חיובי: יש לברר לו לנער את הבעיה המינית בצדדיה השונים - גופני, מוסרי, חברתי; להסביר לו את היסודות הביולוגיים של הרבייה ואת האידיאלים האנושיים של המוסר והתרבות; לשבח לפניו את העיקר של החד-זוגיות כדרך החיתון הראויה ביותר; להציב לפניו דוגמאות של גיבורים שהצטיינו במידות טובות ובפרישות.

 

חובת הטהרה מוטלת על הבחור ועל הבחורה במידה שווה: לא ידרוש אחד מין המינים שום פריבילגיה כלפי המין השני. קשר ידידות טהורה בין הבחור והבחורה יעזור לשניהם, שכן הוא יתן את הסיפוק הרוחני הכרוך בהשלמת סגולות הנפש של שני המינים ויוריד למקום שני את הצד החושני של יחסיהם. יש להרים בעיני הנער את ערכה הגבוה של הפעולה המינית הגושרת בין דור לדור. על ידי כך נעשה האדם שותף להקב"ה במעשה הבריאה, על כל אדם חל הכתוב: "והפריתי אותך במאוד מאד ונתתיך לגויים": לכן ירגיש הנער באחריותו הגדולה וישמור על קדושת מיניותו בגלל תפקידה ההיסטורי שאין כמוהו. יגן על מיניותו, יעמיד לה סייגים, יסתלק מן מעשה הפקרות ויבין את השגב ואת היופי של הטהרה.

 

קדושים תהיו - טהורים תהיו

פתרון הבעיה המינית ניתן במאמר זה על סמך ראיות רציונליות והוכחות מבוססות על המדע ועל המצפון המוסרי. חובות המוסר חלות על כל בן אדם, כמאמין ככופר בעיקר, על בני ישראל כעל בני נכר ללא הבחנה. אבל בסיום דברי ראוי להדגיש שהוראות המצפון המוסרי מזדהות עם תורת ישראל. רוח הטהרה מרחפת על הלכות החיים הקובעות קו ישר להתנהגותם של בני ישראל לפי חוקיהם ומנהגיהם המסורתיים. האם לא נבראו בראשית איש אחד ואישה אחת כדי לסמל מתחילה את החד-זוגיות כיסוד לקיום המשפחה? האם לא נחרתו על הלוחות חובת כיבוד אב ואם ואיסור הניאוף? האם לא נגזרו איסורים והוקמו סייגים רבים כדי להגן על קדושת הנישואין ולסלק את ההפקרות מחיי עמנו? אמרתי לעיל שכל עם ועם, אפילו הפרימיטיבית ביותר, מצא צורך בקביעת משמעת חברתית ולפעולות המין; אבל לא היה כמונו עם אחר שהעלה על הנס את טהרת המשפחה כערך מוסרי וחברתי עליון: "כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים". ברם, לא הסתלקו העמים, כעתיקים כמודרנים, מדרכי ההשחתה: זנות, זימה, ערווה וכל התועבות הכרוכות בהן, והדברים הגיעו לידי כך, שרואים בסילוף המיני כעין סימן של "גבורה", משבחים אותו, מתארים את מעשי הנבלה בספרים ומעשיות ומגנים את המוסר כ"משפט קדום". והתורה הכריזה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו... אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם... ושמרתם אתם את חוקותיי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם".

 

זוהי קריאתנו לנוער היהודי בשעת הבניה והתחייה הלאומית: קדושים תהיו - טהורים תהיו! אם נחקה את מנהגי הגויים בחלקם הרע ביותר - במנהגי בושה ופריצות - נבנה לשווא. עם ישראל אינו יכול להיות "ככל הגויים": מטיבו להיות "עם סגולה", וסגולתו - לקבל עליו חובות קדושה ומצוות טהרה. רק אם ימלא אחרי תפקיד עולמי זה ירכוש לעצמו את זכות התחייה והקיום, כי ישמש זורק אור ומורה דרך לעמי האדמה.