בין איש לאשתו

מחבר: יהודה איזנברג

מתוך "להיות יהודי"

 אהבה

תחילתה של משפחה היא באהבה שבין שני בני הזוג. קשה להסביר מהי אהבה. פילוסופים ומשוררים, פסיכולוגים וביולוגים שאלו מהי אהבה, וכל אחד נתן תשובה אחרת.

את תחושתו של האוהב נתאר לפי פסוק מ"שיר השירים" פרק ז', פסוק' ז':

"מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים."

ורבי אברהם אבן עזרא, משורר ומפרש המקרא שחי בספרד במאה ה- 12, מסביר:

"אין בעולם תענוג לנפש, ולא דבר יפה ונעים, כמו החשק."

החשק הוא, אם כך, הדבר היפה ביותר. ומהו "חשק"? זאת מסביר רבי משה בן מימון, הרמב"ם, הפילוסוף היהודי שחי במצרים במאה ה- 12:

"כשתגדל האהבה עד מאוד, ויהיו עיניו ולבו [של האוהב] וכל מחשבותיו בזה האהוב - הוא נקרא חושק" (מורה נבוכים ג', נ"א בתרגום אלחריזי).

נחבר את שתי ההגדרות, של הפילוסוף ושל המשורר, ונקבל הגדרה שתספיק לנו: אהבה היא דבר המקיף את כל המחשבות ואת כל ההרגשות. האוהב חושב רק על האהוב.

אהבה כזו היא הבסיס להקמת משפחה.

הקמת משפחה

היהדות רואה במשפחה גרעין חזק שצריך לשמור עליו מאוד. יש הרבה חוקים ומנהגים שתפקידם לשמור על המשפחה היהודית. החוקים הקובעים איך ליצור משפחה הם מסוגים שונים: חוקים הקובעים מי יכול להתחתן עם מי, חוקים הקובעים מה האיש חייב לאשתו ומה האישה חייבת לבעלה, חוקים הקובעים מה קורה אם המשפחה מתפרקת ובני הזוג מתגרשים, חוקים הקובעים מתי בני זוג שהתגרשו יכולים לחזור ולהתחתן וכו'.

בכל עם יש חוקים איך מתחתנים ואיך מתגרשים, וכל מערכת חוקים כזו בנויה על  אידיאולוגיה המסבירה מהו תפקיד המשפחה. אם חושבים שהמשפחה היא דבר לא חשוב, יש פחות חוקים העוסקים בסדר החיים של בני הזוג. כך, למשל, היו החוקים ברוסיה בשנים הראשונות אחרי המהפכה. הפילוסופיה הייתה, שמשפחה היא דבר בורגני, שעוסק ברכוש, ולכן לא היו אז חוקים רוסיים כדי להגן על המשפחה. היו רק חוקים שקבעו איך מתחתנים ומה אחריות ההורים לילדיהם. שאר הדברים נשארו ללא חוקים, ולכן ללא טיפול מסודר.

תנועות חברתיות שונות חשבו שהמצב הטוב הוא "אהבה חופשית". לפי גישה זו אין צורך בשום חוק שיסדר את מבנה המשפחה. בני זוג יחיו יחד כל זמן שירצו, ולא יהיו חייבים להיות נאמנים זה לזה או להמשיך לחיות יחד. אידיאולוגיה זו עזרה לפירוק המשפחה. את המחיר של משפחה כזאת, שאינה חזקה ואינה קבועה, משלמים כידוע הילדים.

איך מתחתנים?

כדי שבני זוג יהיו משפחה, יש צורך בפעולה שתהפוך אותם לזוג נשוי. הפעולה הזאת יש לה תוצאות רבות מאוד. השניים מקימים משפחה. יש התחייבויות שהם חייבים זה לזה: הם חייבים לתמוך זה בזה, אסור להם להתחתן עם בני זוג אחרים, והם צריכים להתגרש אם הם רוצים להיפרד.

זוהי הדרך שבה יהודים מתחתנים:

1. קידושין. "קדוש" הוא דבר המיוחד למשהו. "קידושין" היא פעולה שעושה את בני הזוג מיוחדים זה לזה. הקידושין נעשים בעזרת טבעת שהאיש נותן לאישה ואומר:

"הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".

את כל הטקס מנהל רב, שהוא מומחה לנושא.

אחרי הקידושין החתן שובר כוס. זהו סימן שהשמחה איננה שלמה, כל זמן שבית המקדש אינו בנוי.

2. נישואין. מיד אחרי הקידושין עושים את ה"נישואין" מתחת לחופה ובפני 10 אנשים. החופה היא ארבע מוטות, ועליהם בד. הם מסמלים את הבית שהחתן מביא אליו את אשתו. למקום זה מביא החתן את הכלה, ושם עושים את הנישואין.

בזמן הנישואין מברכים 7 ברכות. הברכות באות להזכיר את השמחה של החתן והכלה, יש בהן תודה על כך שבני הזוג הגיעו לזמן זה, וכמו כן הן מזכירות את ירושלים.

ועכשיו מגיעים לעניינים הקשורים בכסף. חתונה היא התחייבות כספית של בני הזוג, וחשוב לרשום את הדברים באופן מסודר. את ההתחייבות הזו כותבים במסמך שקוראים לו "כתובה". הרב קורא את הכתובה, ומוסר אותה לכלה. כמובן שאין מדברים על כסף מתחת לחופה, אבל הרעיון העומד מאחורי עניין זה הוא ברור: הקמת משפחה היא עניין רציני מאוד. בני הזוג מתחייבים בכל מיני התחייבויות לכל חייהם. הם צריכים לזכור זאת גם ברגע החגיגי של חתונתם.

בכתובה מוסבר, מה הם החובות שהבעל חייב לאשתו ולילדיו, ומה הם חובות האישה למשפחה, מה יהיה דין הרכוש המשותף שהכניסו בני הזוג, ומה יקרה אם הנישואין יתפרקו.

לאחר שלב זה מתחיל חלק השמחה: השירה והריקודים וסעודת החתונה.

עם מי מתחתנים?

בכל עם ובכל מערכת משפט אדם אינו יכול להתחתן עם כל אחד. יש אנשים שאי אפשר להתחתן אתם. אדם אינו יכול להתחתן עם קרובי משפחה. לכן אח ואחות אינם יכולים להתחתן, וכן גם אב ובתו. ביהדות יש איסורים נוספים על המקובל בכל עם; למשל: מי שהתגרש מאשתו, אינו יכול להתחתן עם אחותה, אם אשתו עדיין בחיים.

יהודי יכול להתחתן על פי ההלכה רק עם יהודייה.

נישואין אזרחיים

לעתים רואים שבני זוג שכבר נשואים מתחתנים פעם נוספת. גם בני זוג שיש להם כמה ילדים, והם נשואים זמן רב. מהי הסיבה שבני זוג שהתחתנו בחוץ לארץ חוזרים ומתחתנים בארץ?

הסיבה היא הדרך שבה התחתנו. בישראל כל הנישואין הם נישואין על פי ההלכה. ברוסיה, במשך עשרות שנים, אי אפשר היה להתחתן לפי דיני ישראל, ולכן אנשים התחתנו לפי החוק האזרחי, ב"נישואין אזרחיים". נישואין כאלה אינם נישואין לפי דיני ישראל. לכן, כאשר משפחה כזאת מגיעה לארץ, בני הזוג חוזרים ומתחתנים לפי דיני ישראל, "כדת משה וישראל".

העקרונות של דיני נישואין בישראל

אפשר להבין את דיני הנישואין על פי מספר קטן של עקרונות. עקרונות אלה תפקידם לגרום לכך שהמשפחה היהודית תהיה חזקה ותמלא את תפקידה. בפרק זה ניתן דוגמאות של הלכות שונות ונסביר אותן.

1. איסור נישואין עם קרובים. בקבוצת דינים זו נמצא האיסור להתחתן עם קרובי משפחה, כמו אח ואחות, אב ובתו, אדם עם דודתו. איסורי הנישואין של קבוצה זו נמצאים כמעט בכל האומות ובכל החוקים. ההלכה היהודית לפעמים חמורה יותר ולפעמים קלה יותר. למשל: חתונה בין בני דודים מותרת על פי ההלכה היהודית, ואסורה על פי החוק בשווייץ. נישואין עם אחות האב מותרים לפי החוק הגרמני, ואסורים לפי ההלכה היהודית.

2. דינים לחיזוק המשפחה. כבר הסברנו, כי היהדות רואה במשפחה דבר חשוב שצריך לשמור עליו. הרבה דינים תפקידם לשמור על המשפחה ועל הנאמנות של בני הזוג זה לזה. למשל: אישה נשואה, שעזבה את בעלה בלי שהתגרשו, והיא חיה עם גבר אחר - לא תוכל להתחתן עם גבר זה. התוצאה של דין זה ברורה. ועוד: אישה שהתגרשה מבעלה, והתחתנה עם גבר אחר, לא תוכל לחזור ולהתחתן עם בעלה הראשון. דין זה מכריח את בני הזוג לחשוב היטב לפני שהם מתגרשים. ביהדות אי אפשר להתחתן "לניסיון", להתגרש, להתחתן עם מישהו אחר "לניסיון", ואחר כך לחזור לבן הזוג הראשון. הנישואין הם עניין רציני, ובני זוג המתחתנים צריכים לראות את כניסתם לחיי משפחה כקשר לכל החיים.

3. דינים לשמירת הקשר עם ההורים. דינים אלה מטרתם להביא לכך שאדם ידע תמיד מי הם הוריו, או, במדויק יותר: מי אביו. שהרי אין ספק מיהי אמו של הילד. כדי להבין קבוצת דינים זו צריך הקדמה הסטורית קצרה. לפי ההלכה היהודית היה אפשר עד למאה ה- 11 שלגבר תהיה יותר מאישה אחת. הדבר בוטל על ידי רבנו גרשום, שחי במגנצא (מיינץ שבגרמניה), במאה ה- 11. בחלק מן הקהילות היהודיות במזרח המשיכו יהודים להתחתן עם כמה נשים, והדבר בוטל סופית במדינת ישראל.

מדוע הייתה בעבר אפשרות שאיש יישא שתי נשים, ולא הייתה אפשרות שאישה תתחתן עם שני גברים? לפי העיקרון שאנו מסבירים אותו עכשיו, ההסבר פשוט: אישה הנשואה לשני גברים תלד ילדים שאי אפשר יהיה לדעת מי אביהם.

לפי ההלכה היהודית, אישה שבגדה בבעלה, וקיימה יחסי מין עם גבר אחר, אינה יכולה להמשיך ולחיות עם בעלה. (יש מדינות שבהן הבעל יכול לסלוח לאישה; בהלכה היהודית הבעל אינו יכול לסלוח, ועל בני הזוג להיפרד.) גם דין זה מתברר לפי העיקרון של שמירת הקשר עם ההורים. אישה זו תלד ילד, ואי אפשר יהיה לדעת מי אביו.

אישה שהתגרשה או התאלמנה, חייבת לחכות שלושה חדשים לפני שתתחתן שוב. והסיבה: אם האישה בהיריון, ידעו זאת לפני שתתחתן, ולא יהיה ספק מיהו האב.

עוד הלכה אחת שייכת לקבוצת דינים זו: אישה נשואה שילדה ילד מגבר זר, הילד שלה יהיה "ממזר", ויוכל להתחתן רק עם ממזר כמוהו. עונש קשה זה לילד תפקידו למנוע מההורים להיכנס למצב שבו יגרמו נזק כבד כל כך לילדים שלהם.

החוק במדינת ישראל

מדינת ישראל קבעה את ההלכה היהודית לחוק המדינה בכל הקשור לנישואין ולגירושין. הכנסת קיבלה את החוק הזה בשנת 1953 (תש"יג), ומאז ההלכה היהודית היא החוק של מדינת ישראל בנושא אישות.

הסיבה שהכנסת קיבלה חוק זה היא כדי לשמור על מסגרת אחת לכל היהודים תושבי מדינת ישראל. אילו לא היה חוק זה, היו תושבי המדינה מתחלקים לשתי קבוצות: כאלה שהתחתנו על פי ההלכה וכאלה שהתחתנו בנישואין אחרים. במשך הזמן היה נוצר מצב שבנים של הורים שהתחתנו שלא על פי ההלכה לא יוכלו להתחתן עם אלה שהתחתנו על פי ההלכה. כדי שלא לחלק את העם לשתי קבוצות החליטה הכנסת כי כל יהודי יתחתן במדינת ישראל "כדת משה וישראל".