לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מעמדו של הילד הנולד באמצעות פרוצדורות רפואיות חדשניות

avi@altalef.co.il
www.altalef.co.il

מחבר: אברהם אלטלף, עו"ד ומגשר

אתר דעת * 2010

תוכן המאמר:
הזרעה מלאכותית
מעמדו של הילד
הזהות הדתית של המעורבים בתהליך
המגבלות שבחוק
האם ילד שתוקי?
הפריה חוץ גופית
שלושה מצבים בפרוצדורה של הפרייה חוץ גופית
מי אם הילד?
המעמד האישי של הילד
פונדקאות
מי אם הילד?
הכרזת ההורים כאפוטרופסים
החוק בקשר עם פונדקאות


מילות מפתח: הפריה מלאכותית, אם פונדקאית, תינוק מבחנה, עקרות

מעמדו של הילד הנולד באמצעות פרוצדורות רפואיות חדשניות

 

בשנים האחרונות, עם התפתחות מדע הרפואה, התאפשר ביצוען של פרוצדורות רפואיות חדשניות, אשר יש בהן לסייע, במקרים בהם מסיבות שונות (רפואיות או אחרות), לא מתאפשר, למי שמעוניין בכך, ובמיוחד לזוגות חשוכי ילדים, להביא לעולם ילדים משלהם, גם אם לא בדרך הרגילה והטבעית של הריון ולידה.
באופן כללי, ישנן שלוש פרוצדורות רפואיות חדשניות שונות. הזרעה מלאכותית, הפריה חוץ גופית ופונדקאות.
את כל אחת מן הפרוצדורות הללו יש להתאים למקרה הספציפי או לבעיה הרפואית ממנה סובלים בני הזוג. באופן עקרוני, השאיפה היא לבצע את התהליך המצריך מינימום של התערבות חיצונית.
 
השימוש בכל אחת מן הפרוצדורות הללו מעורר שאלות והשלכות רבות ושונות, ביחס לכל אחד מהמעורבים בהן ואף ביחס לביציות המופרות ולעוברים כיון שבמקרים כאלה, במיוחד בפרוצדורות של הפרייה חוץ גופית ופונדקאות, ההיתכנות להריון מרובה עוברים גבוהה יותר מאשר בהריון טבעי.
 
 
בהליך של הזרעה מלאכותית, מתבצעת החדרה של זרע ישירות לרחם של האשה, כשהמטרה היא שהליך ההפריה עצמו, ואח"כ ההריון כולו, יתבצעו בדרך טבעית בחצוצרות וברחם. הליך כזה הוא חד פעמי ובכל פעם יש להשתמש במנה של זרע ולהמתין להריון.
 
מבחינה רפואית, הפרוצדורה של הזרעה מלאכותית הינה הפרוצדורה הפשוטה ביותר ויש מקרים שבהם ישנה אפשרות שהאשה תבצע אותה אפילו בעצמה, ללא התערבות של רופא.
 
כאמור, כל אחת מן הפרוצדורות מתאימה למקרים שונים ולפתרון בעיות רפואיות אחרות.
 
בפרוצדורה של הזרעה מלאכותית ניתן לעשות שימוש כאשר בעיית הפוריות מקורה בגבר ואין כל בעיה רפואית בפוריות של האשה. במקרה כזה הגבר נותן את מנת הזרע שלו והזרע מוחדר באמצעות מזרק ישירות לרחם של האשה.
מצב נוסף בו ניתן לעשות שימוש בהזרעה מלאכותית הוא אצל נשים רווקות אשר מעונינות להרות מזרע שמתקבל מבנק הזרע.
 
שאלת המעמד של ילד הנולד מפרוצדורות כאלה, קשורה גם לדין האישי, הנובע מהוראות הדת אליה משתייכים ההורים והילד, וגם לדין הכללי של המדינה, והקשור בעיקר לקביעה המשפטית מי הם הוריו של אותו ילד. בעיית המעמד של הילד מתעוררת, בכל מקום שקיימת התערבות של "גורם זר" בתהליך. באופן עקרוני, ובמקרים קיצוניים של שימוש בפרוצדורות הרפואיות הללו, יכול להיווצר מצב בו לילד אחד, יש, לפחות מבחינת הפוטנציאל, 5 הורים. לדוגמא, במקרה בו אשה תורמת ביצית, גבר תורם זרע, הביצית המופרית מושתלת ברחמה של אשה נוספת שנושאת את ההריון ויולדת את התינוק, ולאחר שהוא נולד, הוא נמסר לזוג הורים אחרים שיגדלו אותו. במקרים כאלה יש לקבוע מן הבחינה המשפטית מי נחשבים הוריו של הילד והאפוטרופוסים שלו, עד שיגדל. יש לכך חשיבת מכריעה לגבי התא המשפחתי של הילד ומי הם הוריו.
 
גורם נוסף שיכול להשפיע על מצב הדברים הוא שאלת הזהות הדתית של כל אחד מהמעורבים בפרוצדורה. ברור שבמצב כזה, כמו גם במצבים פשוטים יותר, מתעוררת השאלה של מעמד הילד: מי הם הוריו וכיצד תוגדר הדת שלו.
 
בישראל, קיימת חשיבות מיוחדת לשאלת המעמד וההגדרה הדתית של כל אחד, דבר הנובע מכך שכל עניני המעמד האישי – נישואין וגירושין – מוסדרים על פי ההלכה הדתית הרלוונטית, וזאת במסגרת חוקים שונים. שאלות אלה של הגדרת מעמדו של ילד הנולד במסגרת פרוצדורות אלה הינה משמעותית ביותר, ויכולה בעתיד להשפיע על מעמדו של הילד ועל האפשרויות שלו להינשא כשיתבגר, על פי הדת אליה הוא משתייך וביחס ליהודים, כדת משה וישראל, אך לא תמיד נותנים עליה את הדעת מראש.
 
במטרה לצמצם חלק מן המקרים הבעייתיים הללו, נקבעו בחוק מספר מגבלות על ביצוען של פרוצדורות רפואיות אלה. חשוב לציין כי למרות קיומן של אותן מגבלות הקבועות בחוק, המצב בישראל הנו מהמתקדמים בעולם המערבי ביחס למתן האפשרות לבצע את הפרוצדורות הללו, ומתוך מטרה לאפשר למרבית הזוגות, הסובלים מבעיות רפואיות שונות, ובמקרים מסוימים גם לנשים רווקות, להביא לעולם ילדים משל עצמם.
 
בהזרעה מלאכותית המגבלה החוקית היחידה הנה שהזרעה מלאכותית שאינה מזרע הבעל, תהיה אך ורק מזרע שהתקבל באמצעות בנק הזרע. עיקר ההגבלה נובע מהרצון לוודא שפרוצדורה כזו תבוצע מזרע שאינו נגוע במחלות ואשר נבדק לפני השימוש שנעשה בו.
 
כיון שבפרוצדורה כזו, אין שימוש בתרומה של ביציות, והתהליך וכולו, לרבות ההפריה הינו טבעי לחלוטין ומתרחש בגופה של האשה אשר יולדת את התינוק, הגורם היחיד אשר יכול להשפיע על מעמד הילד הוא הגבר ממנו התקבל הזרע.
 
אם מדובר בבני זוג נשואים, ומקורו של הזרע בבעל, אלא שהם נזקקים, בשל בעיות פריון שונות של הבעל, לעשות שימוש בהחדרה מלאכותית ולא טבעית של הזרע לרחמה של האשה, לא מתעוררת כל בעיה ביחס למעמדו של הילד וברור ששני בני הזוג הם הוריו לכל דבר וענין, גם מן הבחינה המשפטית וגם מן הבחינה הדתית ומעמדו האישי של הילד.
 
הבעיה תתעורר כאשר נעשה שימוש בזרע שאינו של הבעל או כאשר האשה אינה נשואה כלל.
 
מבחינת החוק בישראל, כאמור, הדרישה היחידה היא שכאשר מתבצעת הזרעה מלאכותית מתורם, הזרע יגיע מבנק זרע מוכר. כאשר האם היא יהודיה, הילד שנולד לה גם הוא נחשב כיהודי ובכך אין כל בעיה. אלא, שעל פי ההלכה היהודית ואף מבחינה רפואית, יש לדעת מי הם קרוביו, כיון שכאשר הוא יגדל ויתחתן, הוא עלול להתחתן עם קרובי משפחה שלו, דבר שאסור מבחינה הלכתית ואף עלול ליצור בעיות של מומים הנובעים מנישואי קרובים.
 
הבעיה מתעוררת, כיון שעל פי הוראות בנק הזרע, זהותו של התורם נשארת חסויה ולא ניתן לדעת מי הוא התורם, וזאת כדי למנוע מצב בו תיווצר זיקה כל שהיא בין התורם לילד הנולד מהתרומה, שאם לא כן, לא תהיה הסכמה של תורמים לתרום זרע לבנק הזרע. האלמוניות של תורם הזרע מגנה עליו מפני תביעות אבהות ודרישות להכיר בילד כילדו, אך יוצרת בעיה לגבי המעמד של הילד עצמו.
 
במצב כזה, כיון שלא ידוע מי הוא האב, הילד מוגדר על פי הלכה כ"שתוקי" שאינו יודע מי הוא אביו וכתוצאה מכך יכולה להתעורר לגבי אותו ילד בעיה, מבחינת המעמד האישי, להנשא, בנישואין על פי הלכה, מהחשש שמא יתחתן עם קרובי משפחה שהם אסורים לו. כאמור, יש לכך גם השלכה רפואית, שכן במקרים של נישואי קרובים, הסכנה למומים שונים גדולה מאוד.
 
הפתרון היחיד שיכול לבוא בחשבון, במקרה בו יש צורך לעשות שימוש בתרומת זרע, יהיה תוך שימוש בזרע שנתרם בבנק זרע בחו"ל. במצב הזה, כיון שבחו"ל, להבדיל מבישראל, רוב מכריע של התורמים הם גויים, החזקה היא שהזרע הוא של גוי. במקרה כזה נחשב הילד כמי שנולד מזרע של גוי, וכיון שאמו היא יהודיה, הילד יחשב כיהודי כשר, לכל דבר וענין. כמובן שבמקרים כאלה ישנן הנחיות שונות שיש למלא אחריהן כדי שניתן יהיה לקבוע את מעמדו של הילד כיהודי. בדרך זו, נמנע גם החשש של נישואי קרובים והסכנה הופכת להיות מינימלית ומזערית.
 
מן הבחינה המשפטית, אם מדובר באשה נשואה אזי היא אוטומטית אמו של הילד והבעל מוכר אף הוא כאביו. מאידך, אם האשה אינה נשואה, הילד גדל כילד במשפחה חד הורית, שבה יש לו אמא אך אין לו אבא.
כדי לפתור את הבעיה של הגדרת הילד כיהודי, מן הבחינה של הדין האישי, כאשר אשה בוחרת לבצע הזרעה מלאכותית מבנק הזרע, תוך שימוש בזרע שהובא מבנק זרע מחו"ל, ניתן להגיש בקשה לבית הדין הרבני, למתן פס"ד הצהרתי, המצהיר כי הילד הוא יהודי כשר. לבקשה כזו יש לצרף מסמכים שונים וביניהם אישורים על מקור הזרע מבנק זרע בחו"ל ועל דתו של התורם עצמו. בהליך כזה, שבסופו ינתן פסק דין שיקבע שהילד יהודי, הוגדר מעמדו של הילד ובעתיד לא צריכה להיות לו כל בעיה להנשא כדת משה וישראל.
 
בפרוצדורה של הפרייה חוץ גופית נעשה שימוש כאשר האשה סובלת מבעיית פריון המונעת ממנה את הכניסה להריון בדרך הטבעית, אך היא עדיין יכולה לשאת את ההריון עצמו, וכן במקרים בהם, בנוסף לבעיית הפריון של האשה, גם הגבר סובל מבעיית פריון.
 
בחלק מהמקרים שבהם נוקטים בפרוצדורה של הפרייה חוץ גופית, נעשה שימוש גם בתרומת ביציות או בתרומת זרע.
 
בהליך של הפריה חוץ גופית (או בשמה הפופולרי הפריית מבחנה) יש לשאוב ביציות, מהאשה עצמה או מתורמת, לקבל זרע מהבעל או מבנק הזרע ולבצע את התהליך הראשון של הפריית הביצית באמצעות הזרע, בתנאי מעבדה. לאחר ההפריה, מחדירים את הביציות המופרות לרחם, כדי שיקלטו שם להמשך ההריון והלידה.
 
זהו הליך מורכב שכן הוא מחייב טיפול הורמונלי מקדים לאשה, שאיבה של מספר ביציות, הפריה של הביציות בתנאי מעבדה, והחדרה של מספר ביציות מופרות ישירות לרחם.
 
החדרת מספר ביציות נובעת מהרצון להגביר את הסיכוי לקליטת הריון בסופו של התהליך.
במידה ונותרו מספר ביציות מופרות שלא הוחדרו לרחם, ניתן להקפיא אותן למקרה בו יהיה צורך לחזור על התהליך פעם נוספת וכדי לחסוך את השלב הראשון של הטיפול ההורמונאלי ושאיבת הביציות.
 
מצב ראשון הוא במקרים בהם מדובר בבני זוג נשואים, וההפריה נעשית תוך שימוש בביצית של האשה וזרע של הבעל. במצב כזה, למעשה לא מתעוררת כל בעיה ביחס למעמדו של הילד, שכן אין גורם מתערב נוסף בתהליך והילד הנולד הינו ילדם של בני הזוג לכל דבר וענין.
 
הבעיה יכולה להתעורר בשני המצבים האחרים, כאשר נעשה שימוש בתרומת זרע או בתרומת ביציות או בשניהם גם יחד.
 
המצב השני הוא כאשר נעשה שימוש רק בתרומת זרע ואילו הביציות הינן של האם שתישא את ההריון. מצב זה דומה למקרה של הזרעה מלאכותית מזרע של תורם. כפי שציינו במאמר הקודם, וכדי שלא תתעורר שאלה לגבי מעמדו של הילד מבחינת ההלכה היהודית, יש להשתמש בזרע שמגיע מבנק זרע בחו"ל, שלגביו ברור שרוב התורמים אינם יהודים. במקרה כזה, כיון שהאם היולדת היא האם בעלת הביציות ואם היא יהודיה, הילד הנולד לה יהיה גם הוא יהודי. ביחס לקביעת מעמדו של הילד כיהודי כשר לכל דבר וענין, ישנן הנחיות ספציפיות כיצד לפעול כדי לקבל הכרעה שיפוטית מתאימה.
 
המצב השלישי, שבו נזקקים בני הזוג לתרומה של ביציות, ללא תרומת זרע או גם בשילוב עם תרומת זרע, ולמעט המקרה המיוחד של פונדקאות, החוק קובע כי הביציות המופרות יושתלו רק ברחמה של האשה שתהיה אם הילוד וזאת מהסיבה שהמקרה של פונדקאות הינו מקרה חריג במיוחד שנדון בנפרד במסגרת חוקים והסדרים מיוחדים.
 
במקרים אלה שבהם נעשה שימוש בתרומת ביציות, מתעוררת השאלה מי נחשבת האם של הילד הנולד ומי הם קרוביו. האשה תורמת הביציות (ובעלת המטען הגנטי) או את האשה שברחמה הושתלו הביציות ואשר גידלה אותו במהלך ההריון וילדה אותו. שאלה זו סבוכה, גם מבחינה אתית וגם מבחינה הלכתית ויש בה דיעות שונות וחלוקות.
 
ראשית, בשאלה הזו, יש להפריד בין ההגדרה מי הם הוריו החוקיים של הילד הזה, שהיא פשוטה, שכן האם אשר ילדה אותו (למעט במקרה החריג של פונדקאות) ובעלה, שבד"כ הוא גם אביו הגנטי, הם ההורים והאפוטרופוסים שלו לכל דבר וענין, בדיוק כמו במקרה של הזרעה מלאכותית שבה לתורם הזרע אין כל זיקה משפטית לילד.
 
את שאלת המעמד האישי של הילד יש לחלק לשני מקרים. כאשר גם תורמת הביציות וגם האם היולדת הן יהודיות, אין ספק בשאלת יהדותו של הילד. נותר לקבוע, מי מבחינת ההלכה נחשבת אמו וממילא מי הם קרובי המשפחה שלו. בגלל החשש והבעיתיות בהכרעה בשאלה הזו, ישנה חשיבות לקיום מאגר מידע בו ירוכזו פרטיהם של שתי הנשים, המעורבות בכל תהליך כזה של הפרייה חוץ גופית, ויתכן שהילד יחשב, מבחינת הדין האישי, כבן של שתי הנשים, וממילא קרובים של שתי הנשים הללו נחשבים קרובי המשפחה שלו.
 
כאשר אחת משתי הנשים הינה יהודיה והשניה איננה יהודיה, נוצר סיבוך נוסף, וכיון שלא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית מי נחשבת אמו של הילד, יתכן שהילד ידרש לעבור תהליך של גיור. מסיבה זו, ולכל הפחות מבחינת הדת יהודית, כאשר היולדת יהודיה, ישנה עדיפות משמעותית לשימוש בתרומת ביציות מאשה יהודיה.
 
לגבי הזרע, אם בני הזוג לא נזקקים לתרומת זרע ונשעה שימוש בזרע מבעלה של היולדת, הוא אבי הילד ואין מבחינה זו כל בעיה. אם בני הזוג צריכים לקבל גם תרומת זרע, אזי, מבחינה זו, מדובר במקרה דומה להזרעה מלאכותית מתרומת זרע ויש לפעול בהתאם לאותם עקרונות שפרטנו לעיל, ביחס למצב הראשון של הפרייה חוץ גופית.
 
 
 
הליך הפונדקאות יכול להתאים למצבים בהם אחד מבני הזוג, או אף שניהם, סובלים מבעיה רפואית המונעת מהאשה להרות בדרך טבעית. לגבי האשה, הדבר יכול להיות רלוונטי כאשר היא אינה יכולה לשאת הריון בעצמה, למרות היותה בעלת ביציות תקינות, או אף במקרה שבו האשה אינה בעלת ביציות תקינות וגם ואינה יכולה לשאת הריון בעצמה. ביחס לבעל, הליך של פונדקאות יכול להתבצע תוך שימוש בזרע שלו. כאשר גם הבעל סובל מבעיית פריון, ניתן, מבחינה רפואית, לבצע הליך של הפריית הביציות מזרע המתקבל מבנק הזרע, והביציות המופרות מושתלות ברחמה של אשה הנושאת עבור בני הזוג את ההריון עד ללידה.
 
ההליך של הפונדקאות, מתחיל למעשה בהפריה חוץ גופית, אך במקום להשתיל את הביציות המופרות ברחמה של האם המיועדת, היא מושתלת ברחמה של אם פונדקאית שנושאת עבור האם המיועדת את ההריון ולאחר הלידה נמסר התינוק לאם המיועדת.
 
בתהליך כזה השאלה המתעוררת ביתר שאת, בנוסף לאלה אשר פורטו ביחס להפריה חוץ גופית, היא שאלת זהותה של אם הילד. שכן, במקרה "הפשוט" של פונדקאות, בעלת הביציות היא תהיה גם זו שתקבל את היילד לגדלו, בסוף התהליך, ואז השאלה תהיה האם בעלת הביציות שגם תגדל את הילד היא אימו, או שהאם נושאת ההריון (הפונדקאית) היא אמו, או שתיהן.
במקרה המסובך יותר, שבו נדרשת גם תרומת ביציות מאשה שלישית, השאלה מתרחבת לגבי שלוש הנשים המעורבות בתהליך.
 
בפרוצדורה של פונדקאות, וכיון שהתהליך הזה הינו תהליך יחסית חדש ביותר וטרם נצבר מידע על ההשלכות והתוצאות שיש לו על המעורבים בו, נקבעו בחוק מספר מגבלות אשר למעשה מצמצמות את הבעיות העלולות להתעורר מהשימוש בפרוצדורה הזו. ממילא גם הבעיות של מעמד הילד מצטמצמות.
 
על פי המצב החוקי בישראל, קיימים שלושה תנאים מקדמיים, הכרחיים, כדי שניתן יהיה לאשר הליך שכזה. החוק קובע כי הליך של פונדקאות יכול להתבצע רק ביחס לבני זוג נשואים ותוך שימוש בזרע של הבעל. לגבי הביציות קובע החוק כי המגבלה היחידה היא שהביציות לא יהיו של האם הפונדקאית - האם הנושאת את ההריון. כלומר ביחס לביציות ניתן לעשות שימוש בביציות של בת הזוג עצמה - האם המיועדת, או תוך שימוש בתרומת ביציות, אך כאמור לא ניתן לקבל תרומת ביציות מהאם הפונדקאית עצמה. עוד נקבע כי האם הנושאת את ההריון והאם המיועדת תהינה בנות אותה דת.
 
הוראות אלה נועדו, בין היתר, למנוע בעיות בהגדרת זהותו האישית של הילד הנולד מהליך של פונדקאות. כאמור תמיד יהיה שימוש רק בזרע של הבעל ולא תהיה כל שאלה דתית לגבי זהות הילד שכן שתי הנשים המעורבות בתהליך צריכות להיות בנות אותה הדת.
 
המגבלה שיכולה להתעורר תהיה כתוצאה מהשאלה מי תחשב אמו של הילד, שכן כאמור לעיל, בפרוצדורה כזו ישנן שתיים או שלוש נשים, המעורבות בתהליך. האם הנושאת את ההריון, האם המיועדת ובמקרה בו יש צורך להסתייע גם בתרומת ביציות, האשה שתרמה אותן.
 
ישנן כמה גישות לשאלת זהות האם, והאם ניתן להגדיר רק אחת מהן כאם של הילד או שלכל הפחות גם האשה הנושאת את ההריון וגם האשה בעלת הביציות הן ביחד האמהות שלו. להבדיל מתרומת זרע, שהיא אנונימית, במקרים שיש שימוש בתרומת ביציות, ולאור דרישות חוקיות שונות (הנובעות בעיקר בשל המורכבות הרפואית בשאיבת ביציות להבדיל מתרומת זרע והרצון למנוע מסחר בביציות תוך ביצוע פעולות רפואיות בנשים לשם הכנתן למתן התרומה) יש מידע מלא עם זהות תרומת הביציות וכך ניתן לפקח על כך בצורה יותר מסודרת וחלק מהחששות שיש לגבי תרומת זרע, לא קיימים במקרה כזה.
 
בהליך של פונדקאות, להבדיל מהזרעה מלאכותית ומהפרייה חוץ גופית, האם היולדת אינה האם המיועדת של הילד. כמו כן, הילד נמסר להורים המיועדים מיד אחרי הלידה. כיון שכך, יש בחוק הסדרים הקובעים את הכרזת ההורים המיועדים כהורים וכאפוטרופוסים עליו תוך ויתור של האם הנושאת על כל זכות ביחס לילד, מיד לאחר הלידה. בדרך כזו נמנע מצב של מחלוקת לגבי האפוטרופוסות והזהות המשפטית של הורי הילד ומעמדו המשפטי.
 
במקרים בהם מקפידים על הוראות החוק והנשים המעורבות בתהליך כולן יהודיות, לא תתעורר שאלה לגבי הגדרת הילד כיהודי, וככל הנראה שתי הנשים, או כאמור במקרים אחרים שלוש הנשים, המעורבות בתהליך יחשבו, מבחינה הלכתית כאמהות שלו וקרובי המשפחה של שלושתן יחשבו כקרובי משפחה של הילד.
 
החוק הרלוונטי לעניננו הוא חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) התשנ"ו-1996 והוא קובע כי כל הליך כזה של הריון, יעשה אך ורק על פי הוראות החוק הזה.
על פי הגדרת החוק, ההורים אשר יהיו הוריו של הילד נקראים "הורים מיועדים" והאם הפונדקאית נקראת "אם נושאת". החוק מסדיר הן את היחסים שבין ההורים המיועדים לאם הנושאת והן את מעמדו של הילד הנולד כתוצאה מהליך זה.
 
על פי החוק ההורים המיועדים, חייבים להיות כאמור, בני זוג נשואים, אשר הינם תושבי ישראל וניתנה חוו"ד רפואית הקובעת כי האם המיועדת, סובלת ממגבלות רפואיות, המונעות ממנה להרות באופן טבעי.
 
ביחס לאם הנושאת קובע החוק כי פרט למקרים חריגים היא חייבת להיות פנויה (לא נשואה), שהיא איננה קרובת משפחה של אחד מההורים המיועדים והיא חייבת להיות בת אותה דת, של האם המיועדת.
כמו כן יש לוודא כי עצם קיומו של ההסכם אינו אמור לסכן את בריאותם של הצדדים או לפגוע בזכויותיהם, כאשר יש להתחשב גם בזכויותיו של הילוד אשר עתיד להיוולד במסגרת הליך זה.
 
מכוחו של החוק הוקמה ועדה אשר תפקידה לאשר את ההסכם בין ההורים המיועדים לאם הנושאת, לאחר שנבחנו על ידיה כל התנאים הרלוונטיים, ולאשר להורים המיועדים ולאם הנושאת להתחיל בתהליך עצמו . הועדה מורכבת מ-7 חברים בהם שלושה רופאים מומחים שניים מתחום הגניקולוגיה והמיילדות, והשלישי מתחום הרפואה הפנימית, פסיכולוג, עובד סוציאלי, משפטן ואיש דת בהתאם לדתם של הצדדים להסכם.
 
בסמכותה של הועדה לאשר או לא לאשר הסכמים כאלה. במשך הזמן, ולאור הנסיון שנצבר, גובשו על ידי הועדה מספר כללים, נוספים על אלה שנקבעו בחוק. בין היתר נקבע כי כדי לקבוע את מידת ההתאמה של הצדדים להליך, ישנה חשיבות לגיל ההורים המיועדים ולגילה של האם הנושאת. המטרה היא לא לאשר הליך כזה להורים מבוגרים מדי וכן לוודא כי האם הנושאת תהיה בגיל בו הסיכונים האפשריים כתוצאה מהליך זה יהיו מינימליים, ותוך שאיפה להליך הריון תקין ובריא לאם הנושאת ולילוד. כמו כן, אם נושאת תהיה אם שילדה כבר לפחות ילד אחד שגילו למעלה משנה ולא ילדה יותר מארבעה ילדים. בנוסף אם נושאת שכבר ילדה פעמיים במסגרת הליך כזה או שהגישה פעמים מועמדות לועדה ונדחתה, לא תאושר להליך נוסף.
 
השלבים העיקריים לקראת קבלת אישור הועדה לחתימה על הסכם לנשיאת עוברים הם:
הגשת בקשה לאישור ראשוני על ידי ההורים המיועדים. זאת כדי למנוע מצב בו הורים עוברים את כל השלבים ונפסלים מחמת תנאים בסיסיים שלא מצריכים לעבור את כל השלבים הבאים.
איתור אם נושאת, ע"י ההורים המיועדים, או בכוחות עצמם או באמצעות גופים מתווכים המתמחים בכך.
הגשת בקשה לועדה ע"י ההורים המיועדים והאם הנושאת. במסגרת זו יש להגיש מסמכים שונים לרבות ההסכם עליו מעונינים ההורים המיועדים והאם הנושאת, לחתום ביניהם.
דיון בוועדה, כולל ראיונות אישיים של כל הצדדים, מתן הערות להסכם או בקשה להשלמת מסמכים שונים. אחת ממטרות הראיונות האישיים הינה הערכה של כוונות הצדדים והיכולת שלהם לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסכם.
חתימה הצדדים על ההסכם בפני הועדה עצמה וקבלת אישורה לתחילת התהליך עצמו.
 
משך הזמן לקבלת האישור הינו בין כמה חודשים לכחצי שנה, והוא נגזר בין היתר מהזמן שלוקח להורים המיועדים לאתר את האם הנושאת.
 
חשוב להדגיש כי הועדה בוחנת את ההסכם שבין הצדדים כדי לוודא שהזכויות של מי מהצדדים אינן מקופחות וכי משמעויותיו של ההסכם ברורות לכל הצדדים. במקרה כזה כל אחד מהצדים להסכם מיוצג ע"י עו"ד אחר שאף מאשר כי ההסכם הובן ע"י אותו צד וכי אותו צד מסכים לתוכנו של ההסכם.
 
ההסכם חייב לכלול, בין היתר, את הפרטים הבאים: התמורה המגיעה לאם הנושאת, קיומן של פוליסות ביטוח, הפקדת התמורה וכספים נוספים בידי נאמן של הצדדים, חובת הודעה על שינוי בנסיבות של מי מהצדדים, הסדר לגבי טיב הקשר בין הצדדים וסיומו של הקשר ביניהם, מנגנון של בוררות או גישור, זכותה של האם הנושאת ליעוץ פסיכולוגי ורפואי וחובת סודיות.
 
בשלבי ההריון מלוה את הצדדים, פקיד סעד ועל הצדדים למסור לו מידע בדבר מועד הלידה הצפוי והמקום המתוכנן ללידה. מיד לאחר הלידה יש חובה למסור על כך הודעה לפקיד הסעד והילד עובר באופן מיידי למשמורתם של ההורים המיועדים בנוכחותו של פקיד הסעד, שהופך, בשלב זה להיות האפוטרופוס על הילוד. תוך שבעה ימים מהלידה יש להגיש בקשה לבית המשפט כדי שיתן צו הורות לטובתם של הורים המיועדים וממועד מתן הצו הופכים ההורים המיועדים לאפוטרופוסים החוקיים של הילוד.
החוק עוסק גם במקרים בהם האם הנושאת מבקשת לחזור בה מההסכמה למסור את הילוד, לאחר הלידה להורים המיועדים. במקרה כזה עליה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, אולם ככל שההליכים המקדמיים נוהלו בדרך הנכונה יקשה על האם הנושאת לחזור בה מהסכמתה ויהיה צורך להצביע על שינויים חריגים אשר מצדיקים מהלך כזה מצידה.