הזרעה מלאכותית – דינים שונים
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
פרייה ורבייה, מילה ופדיון הבן
היתר הלכתי לביצוע הזרעה מלאכותית
היתר הלכתי לביצוע הזרעה מלאכותית לזוגות שקיימו כבר פרייה ורבייה
בדיקות וטיפולים תרופתיים קודם להזרעה מלאכותית
ל. נתינת הזרע - הדרכה מעשית
אפשר לצרף גם את התפילה הבאה:
ואפילו למצדדים לומר דבנולד על ידי אמבטי אינו בנו לכל דבר ... דלא קיים פריה ורביה משום שלא עשה מעשה כלל בפועל לשם קיום המצווה ... אבל בהזרעה מלאכותית כיון דמוציא זרע לשם כך, וגם מה שהרופא עושה הזריקה יש לדון דהוא שלוחו של הבעל ושלוחו כמותו, אין מקום לומר שלא קיים פריה ורביה. הרב צבי פסח פראנק, שו"ת הר צבי, אבן העזר, סימן ד
ז. לפי רוב הדעות מקיימים פרייה ורבייה גם על ידי הזרעה מלאכותית. טעם אחד יכול להיות מבחן התוצאה, דהיינו שבסופו של דבר האישה הרתה מזרעו של איש זה, וכיוון שהוולד מיוחס לאב, ממילא נחשב שקיים פרייה ורבייה. טעם שני הוא שאף שלא נעשה מעשה ביאה כדרך כל הארץ, בכל זאת נעשה מעשה על ידי הבאת זרעו של האיש לרחם האישה במטרה שתתעבר ממנו. ההבדל בין שני הטעמים הוא מקרה של 'נתעברה באמבטי', שבו לא נעשה מעשה מכוון במטרה להפרות את האישה מזרע האיש, אך במבחן התוצאה האישה הרתה כתוצאה מכך.
מילה ופדיון הבן
אשר כתב כבוד תורתו בשם כמה מוהלים שחוששים למול תינוק שנולד מכוח הזרעה מלאכותית ... לדידי אין שום ספק כלל בזה, ופשיטא דנדון כלידה לכל דבריה ודוחה שבת ויו"ט ... דבאמת אין שום ספק דהזרעה מלאכותית גורם עיבור ולידה טבעית וגם עצם ההזרעה אינו בגדר מעשה נסים בלתי טבעי. הרב שמואל הלוי ואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן רט
ח. בן שנולד מהזרעה מלאכותית בשבת דינו ככול תינוק ומילתו דוחה שבת. אמנם יש מי שהסתפק אם למולו ביום השמיני, שהוא שבת.
ט. בכור, שנולד כתוצאה מהזרעה מלאכותית, פודים אותו כרגיל ובברכה. אבי הבן חייב בפדיונו כי הוא נחשב כבנו לכל דבר.
וגם בהוצאת זרע הבעל לתוך השפופרת יש לדון שיהא אסור. דהא בשעת מעשה הוא מוציא לבטלה, ורק שסומך על הרופא שאומר שיכניסנו לרחם האשה. והיכן מצינו שיכול לסמוך בזה עליו? והרי כתב הרשב"א ועוד פוסקים דלהכי אין מברכים על מצווה התלויה באחרים דאפשר יחזור בו השני ולא תתקיים המצווה ותהי ברכתו ברכה לבטלה. ומכל שכן בזה שאיסור הוצאת שכבת זרע לבטלה הוא איסור חמור מאוד. ואף דהכא איכא חזקה דאומן לא מרע אומנתו, ובודאי יעשה הרופא כמו שהבטיח. מכל מקום הא גם גבי ברכה שהשני הוא ישראל ושארית ישראל לא ידברו כזב ובכל זאת חיישינן. ועוד דהא אפשר שיתקלקל איזה דבר בהשפופרת ויאמר הרופא שצריך לעשות זה עוד פעם. וזה מצוי אצל הרופאים. וגם דבוודאי לא ניסה הרופא לעשות זה הרבה פעמים. ורק באומדנא אומר כן וקרוב שיתקלקל העניין על ידי שלא יצמצם ערך החום בשפופרת הדרוש לעניין כזה או שההכנסה תהא שלא כהוגן וכדומה. וקיימא לן באורח חיים (ריש סעיף ר"ב) דפירות שדרכן להתליע לא יברך עד שיפתח ויראה אם אין שם תולע כדי שלא יהא ברכה לבטלה. ומכל שכן בנידון דידן שאסור להוציא שכבת זרע לשפופרת שמא יתקלקל הדבר ויהיה לבטלה...
ובאמת יש לחוש שהרופא ישים מקודם בהשפופרת זרע שלו או של אחר כדי שתתעבר ודאי. באשר הוא רוצה שיקויימו דבריו שתתעבר. וחושש אולי הסיבה בזה גם מצד הבעל שזרעו אינו ראוי להוליד. וזה ודאי לא יעז לומר להרופא שרוצה לבדוק מקודם את השפופרת ומפורש בש"ס בגיטין (דף סא) ועבודה זרה (דף לא) ובשלחן ערוך (יורה דעה, סימן קיח) דחיישינן לאיחלופי במקום שיש לו איזה טובת הנאה מזה.
לזאת בנידון דידן נראה לעניות דעתי שאסור לעשות כן. ואין כדאי להתחכם ביותר. וישליכו יהבם על ה' אשר יזכה עוד אותם בזרע של קיימא. ובפרט שלא עברו עוד עשר שנים כדין. ונצטוינו לקיים פרייה ורבייה כדרך בני אדם ולא על ידי התחכמות כאלה אשר קרובים יותר לאיסור ולמכשול כמו שבארנו בע"ה. הרב מלכיאל צבי הלוי טננבוים, שו"ת דברי מלכיאל, חלק ד, סימן קז
אבל בנידון דידן לכאורה יש לומר שאין זה בגדר השחתה כיון דאפשר שאותה טיפת זרע עצמה לא תלך לאיבוד ולבטלה. ואף שהוא רק ספק תיקון, כבר כתב בתשובת הרמ"א (סימן ק אות י) דמוחק על מנת לתקן אף שהתיקון רק ספק – מותר, דמכל מקום לא הוי דרך השחתה כיון שעושה בשביל תיקון. הרב שלום מרדכי שבדרון, שו"ת מהרש"ם, חלק ג, סימן רסח
וכן מה שיש חוששים שיש בזה איסור השחתת זרעו כשמכניס לתוך כלי, ונידון כמוציא זרע לבטלה. גם לזה אין הכרח, שהרי עושה זה לשם תיקון ולא דרך השחתה, ויש לדון דאין בזה איסור. הרב צבי פסח פראנק, שו"ת הר צבי, אבן העזר, סימן ד
י. יש אומרים שאסור לבעל להוציא זרעו על מנת להשתמש בו להזרעה מלאכותית באשתו, מחמת איסור השחתת זרע. נימוקיהם: איסור הוצאת זרע הוא איסור עצמי, ולא תלוי בכוונת האדם, ולכן לא מועיל שאחר כך ישתמש הרופא בזרע זה להפרות את האישה. כמו כן קיים חשש שמזרע זה לא תופרה האישה, ויתברר למפרע שהוצאתו הייתה לבטלה. בנוסף לכך יש חשש לתקלות שונות, כגון ערבוב זרע הבעל עם זרע זר. חלק מהזרע יצא בכל מקרה לבטלה. אכן, רוב הפוסקים סבורים שאין איסור השחתת זרע בהוצאתו מהבעל לצורך הזרעה מלאכותית באשתו. נימוקיהם: אין בפעולה זו משום השחתת זרע, מפני שהכוונה היא לתיקון ולצורך מצווה, ומבחינה זו כיוון שהזרע משמש להפרית האישה, אין בכך הוצאת זרע לבטלה. פיקוח הלכתי נאות יפתור בעיות של תקלות במעבדה, ויצור ודאות לגבי הייחוס. אין לאסור את המותר על כשרים וטובים שינהגו על פי כללי ההלכה, בגלל פוחזים וקלי דעת העלולים לזלזל בכללים אלו. כיוון שאין איסור מהותי בהזרעה מלאכותית, אין לאסור את הפעולה בגלל חששות של תקלות על ידי אנשים שאינם מקבלים את הנחיות הפוסקים.
יש להוסיף על כך, שבזמן שחלק גדול מהפוסקים המתנגדים כתבו את דבריהם, סיכוי ההצלחה של טיפולי פוריות היה קטן מאוד ולא הייתה שום אפשרות של פיקוח הלכתי, כפי שכתבו חלק מהפוסקים בעצמם. כיום, עם התקדמות הרפואה והעלייה הגדולה באחוזי ההצלחה, ועם האפשרות לפיקוח הלכתי מתאים, הנתונים היסודיים של השאלה ההלכתית השתנו.
יא. בין הפוסקים המתירים יש שהתנו את ההיתר רק בשעת צורך גדול. יש שהצריכו סייגים שונים, כגון הגבלת ההיתר לזוגות חשוכי ילדים הנשואים תקופה ארוכה. הפוסקים הראשונים שעסקו בנושא כתבו שצריך המתנה של עשר שנים. אך למעשה רוב הפוסקים כיום מתירים את הטיפול גם לאחר פרק זמן קצר יותר. אחד המדדים העיקריים להערכת הפוריות של בני הזוג היה בעבר גורם הזמן. כיום, עם התקדמות הרפואה, המדד הרפואי יכול לתת תמונה יותר מדויקת הממעיטה בערכו של גורם הזמן. לכן, אם מוכח על ידי בדיקות רפואיות שאין כל אפשרות להגיע לזרע של קיימא כדרך כל הארץ, אפשר להתיר הזרעה מלאכותית גם בפרקי זמן קצרים יותר. יש להביא בחשבון שלעתים רבות המתנה ארוכה עלולה לגרום להרעה משמעותית בפוריות האישה עקב התקדמות הגיל, ואז גם טיפול כזה לא יוכל להושיעם. כמובן, יש להתחשב גם בצער העצום של בני הזוג בגלל המתנה ממושכת. יש מהפוסקים שצירפו להיתרם את החשש שבהיעדר ילדים במשך תקופה ארוכה, עלול להיפגע שלום הבית עד כדי חשש גירושין, אולם רוב הפוסקים לא הצריכו תנאי זה.
יב. בכל מקרה דרושה אסמכתא רפואית מתאימה שהזרעה מלאכותית היא דרך יעילה, ושיש סיכוי סביר שזרעו של הבעל יצליח להפרות את אשתו, להתפתח להריון תקין ולהולדת ילד.
יג. ההיתר להזרעה מלאכותית מותנה בפיקוח הלכתי צמוד שיבטיח שלא תקרה תקלה ולא יוחלף זרע הבעל או יעורבב בזרע אחר.
יד. סיכום: כדי להתיר הזרעה מלאכותית יש לרכז את כל הנתונים של בני הזוג: מצב רפואי, הכולל את הסיבה לאי פוריות, טיפולים רפואיים קודמים, יפורט להלן, עמ' @, והסיכוי להצלחת הטיפול; כמה זמן הם מנסים להרות ללא הצלחה; גילם של בני הזוג; נתונים מיוחדים של בני הזוג, והמלצת הרופאים המטפלים בהם. יש לדון בכל מקרה לגופו, ואי אפשר ללמוד מהיתר או מאיסור שניתן לזוג אחד למקרה של זוג אחר. אם כן, צריך לקבל מרב פוסק, הבקי למעשה בענייני פוריות, היתר הלכתי אישי לבני הזוג לפני ההזרעה. לאחר מתן ההיתר ההלכתי, יש לוודא קיום פיקוח הלכתי צמוד לטיפול כדי למנוע טעויות.
טו. אסור לבצע הזרעה מלאכותית באשת איש מזרע של יהודי שאינו בעלה.
טז. אסור לבצע הזרעה מלאכותית באישה פנויה.
יז. אין חיוב לעבור הזרעה מלאכותית כדי לקיים את מצוות 'פְּרוּ וּרְבוּ', אף במקרה של זוג חשוך ילדים.
במונחים הלכתיים נשאלת השאלה: האם ההיתר ההלכתי לביצוע הזרעה מלאכותית הוא רק לצורך קיום מצוות 'פְּרוּ וּרְבוּ', או שאפשר להתיר הזרעה מלאכותית גם כדי לקיים את המצווה של 'וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ'. כלומר, מצוות פרייה ורבייה מוגדרת להלכה בהולדת בן ובת. אך גם מעבר לקיום מצווה זו במינימום שלה, כל הולדת צאצא נוסף נחשבת למצווה.
יח. כיוון שתוקפה של מצוות פרייה ורבייה חמור יותר, יותר קל להתיר הזרעה מלאכותית לצורך קיום מצווה זו לאדם שלא קיים פרייה ורבייה כלל, או לאדם שיש לו רק בנים או רק בנות.
אף על פי כן אפשר להתיר הזרעה מלאכותית גם לאדם שקיים פרייה ורבייה כדי להרחיב את המשפחה מעבר לגדר היסודי של מצוות פרייה ורבייה, כיוון שבכל הולדת ילד מתקיימת מצווה. ויש מי שאסר לבצע הזרעה מלאכותית למי שקיים פרייה ורבייה. ויש מי שהתיר הזרעה מלאכותית למי שקיים פרייה ורבייה רק אם יש חשש לפגיעה בשלום בית או במקרה של נישואין שניים לצורך הולדת ילדים משותפים. יש מי שהמליץ לא לבצע הזרעה מלאכותית למי שכבר קיים פרייה ורבייה, אך לא אסר זאת בפירוש.
לאחר הדיון העקרוני בשאלות סביב נושא ההזרעה המלאכותית, והפסיקה הראשונית לגבי ההזרעה עצמה, נעבור כעת לשאלות הקשורות בהזרעה מלאכותית לפי סדר הטיפולים בדרך כלל.
ההדרכות המובאות להלן גובשו במכון פוע"ה בהדרכתו הצמודה של הרב מרדכי אליהו, בשילוב התייעצויות עם פוסקי הלכה רבים נוספים.
יט. לפני ביצוע הזרעה מלאכותית יש למצות תחילה את כל הבדיקות הרפואיות ואת כל האפשרויות התרופתיות לטיפול.
כ. האפשרות להקדים טיפולים תרופתיים להזרעה מלאכותית אצל בני זוג שלא מצליחים להיפקד תלויה במידה רבה מאוד באבחון הרפואי, ובעיקר בכמות הזרע ובאיכותו. בדרך כלל ינסו הרופאים להגביר את הביוץ על ידי טיפול תרופתי לאישה, כדי להגדיל את הסיכויים להריון, וגם מבחינה הלכתית חובה לנהוג כך, לפני ביצוע הזרעה מלאכותית. ייתכנו מקרים שבהם הסיכוי להצלחת הטיפול התרופתי הוא קלוש, כגון ספירת זרע לא תקינה, או שהנתונים של בני הזוג, כגון גיל האישה, יכריעו לגשת ישירות להזרעה מלאכותית. ההכרעה ההלכתית תהיה בכל מקרה לגופו, לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית.
כא. לפני טיפול תרופתי לאישה לצורך השראת ביוץ, יש לקבל מידע ראשוני על מצב הזרע על ידי בדיקות PCT, דהיינו בדיקת הזרע שנשאר אצל האישה לאחר קיום יחסי אישות בין בני הזוג, או בדיקת הזרע על ידי איסוף וגינאלי (PCT כוסית). כיוון שאין להכניס את האישה לסיכון של טיפול בהורמונים מבלי לקבל מידע ראשוני על מצב הגבר, ומבחינה הלכתית אפשר להתיר בדיקות כאלה בקלות יחסית.
כב. לפני ביצוע הזרעה מלאכותית יש להקדים בדיקות רפואיות הכרחיות כגון בדיקות דם, בדיקת ביוץ ובדיקת אולטרה-סאונד. ככלל, אפשר לומר, שיש להקדים בדיקות וטיפולים שאינם חודרניים לביצוע הזרעה מלאכותית.
כג. יש התלבטות לגבי צילום רחם – האם להקדימו להזרעה מלאכותית או לא. מדובר בבירור-טיפול חודרני, ומצד זה ההעדפה תהיה לבצעו רק אחרי הזרעה מלאכותית. לעומת זאת, אם החצוצרות סתומות אין טעם בהזרעה מלאכותית, ומצד זה ההעדפה תהיה להקדים צילום רחם להזרעה מלאכותית. לכן יש לקבל החלטה עם רופא הפוריות בהתאם למצב הרפואי של בני הזוג.
כד. ככלל, לפני ביצוע הזרעה מלאכותית יש לבצע שתי בדיקות PCT רגילות או בדיקות איסוף וגינאלי.
כה. אם לפי בדיקות אלה נראה שמצב הזרע בינוני, יש לבצע בדיקת זרע מקיפה באמצעות 'קונדום הלכתי' כדי להכריע אם יש צורך בהזרעה מלאכותית.
כו. אם לאחר בדיקות PCT או לאחר בדיקות האיסוף הוגינאלי מתברר שיש חשש לבעיית זרע, והרופא משער שללא הזרעה מלאכותית הסיכוי של האישה להרות נמוך, והזרעה מלאכותית תגדיל את הסיכוי של האישה להרות, יש לבצע בדיקת זרע מקיפה עם טיפול הזרעה מלאכותית. אך אם בני הזוג מעוניינים לבצע בדיקת זרע מעמיקה ללא הזרעה מלאכותית, כדי שמלימוד הנתונים אפשר יהיה לנסות ולהיפקד כדרך כל הארץ, הדבר מותר.
כז. אם לאחר בדיקות PCT או לאחר בדיקות האיסוף הוגינאלי מתברר שיש חשש לבעיית זרע קשה, וההשערה הרפואית היא שיצטרכו הפריה חוץ גופית, מותר לבצע בדיקת זרע גם ללא שילוב הזרעה מלאכותית.
כח. הפריה חוץ גופית היא טיפול מורכב יותר מאשר הזרעה מלאכותית, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה רפואית, ולכן בדרך כלל יש להקדים הזרעה מלאכותית להפריה חוץ גופית. אלא אם כן, עקב נתוני בני הזוג, יש המלצה רפואית לטפל מיד בהפריה חוץ גופית, כגון מקרים שבהם נמצאה בבדיקת הזרע כמות זרעונים נמוכה מאוד שלא מתאימה להזרעה מלאכותית אלא להפריה חוץ גופית או כשיש בחצוצרות חסימה שלא הצליחו לפותחה. וראה עוד בהלכה הבאה.
כט. כשמבצעים בדיקת זרע ללא הזרעה מלאכותית, ויש סבירות גבוהה מאוד שמצב הזרע יחייב הפריה חוץ גופית, לכתחילה יש לבקש מהרופא שהזרע שנשאר אחרי הבדיקה יוקפא לצורך גיבוי להפריה חוץ גופית, אם יתברר שיש בה צורך. הסבר: פעמים רבות הצוות הרפואי מעדיף שיהיה זרע קפוא לפני הפריה חוץ גופית, עקב העובדה שלעתים, לאחר הכנתה הארוכה של האישה הכוללת טיפול תרופתי או זריקות, ולאחר שאיבת הביציות, הבעל 'נלחץ' מבחינה נפשית ולא מצליח לתת זרע, ואז אין אפשרות לבצע את הטיפול, על אף המאמצים המרובים שנעשו לקראתו. יש לעתים תקלות בנתינת הזרע על ידי 'קונדום הלכתי', כשבני הזוג לא מסתדרים איתו, ולעתים הלחץ הנפשי כל כך גדול שהבעל לא מצליח לתת זרע גם בידיים. לעתים, מסיבות שונות, איכות הזרע ביום השאיבה אינה טובה, ואם יש גיבוי של זרע קפוא, אפשר להפשיר את הזרע ולהשתמש בו. יש לציין בהקשר זה, שאם יש צורך בהזרעה מלאכותית לפני טבילה מפני שבני הזוג אסורים ביום השאיבה, הרי שזרע שניתן על ידי 'קונדום הלכתי' בזמן שבני הזוג היו מותרים, והוקפא, מאפשר להימנע מנתינת זרע בידיים, שהיא פעולה בעייתית מבחינה הלכתית. גם מבחינה פסיכולוגית יש יתרון במנת זרע קפואה, מפני שלעתים עצם הידיעה של הבעל שיש זרע קפוא מרגיעה אותו ומאפשרת לו לתת את הזרע ביום השאיבה.
לא. הכלל ההלכתי 'הקל הקל תחילה', קובע שגם אם כבר מגיע מצב שבו מתירים את מה שאסור בדרך כלל, עדיין מנסים לבצע זאת במינימום האיסור האפשרי.
לב. הדרך המועדפת על ידי פוסקים רבים לנתינת הזרע לצורך הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית, היא על ידי קיום יחסי אישות עם 'קונדום הלכתי' (כובעון), והבאת הזרע למעבדה בתוך פרק זמן קצר, עד שעה. הסבר: גם כאשר נתינת הזרע הותרה מבחינה הלכתית, ההלכה מעדיפה נתינת זרע כדרך כל הארץ מאשר נתינת זרע באוננות ("בידיים"). הקונדום מאפשר יחסי אישות הקרובים ביותר ליחסים כדרך כל הארץ ולכן ההעדפה ההלכתית היא לתת זרע על ידי 'קונדום הלכתי'.
לג. אם בני הזוג מתקשים מאוד ולא מצליחים להסתדר כלל עם הקונדום ההלכתי, אפשר להיעזר בשיטות אחרות, על פי הכלל ההלכתי 'הקל הקל תחילה'.
לד. אם בני הזוג אסורים בתשמיש, כגון שהאישה נִדה, או שמועד נתינת הזרע חל בתשעה באב, אפשר להיעזר בשיטות אחרות, על פי הכלל ההלכתי 'הקל הקל תחילה'.
לה. במקרים שבהם הזרע הניתן על ידי 'קונדום הלכתי' פחות באיכותו מאשר זרע הניתן בידיים, וההבדל בין נתינתו על ידי 'קונדום הלכתי' או נתינתו בידיים יכול לשנות את התוצאה הרפואית ולאפשר ביתר סבירות הפריה, כגון במקרים של זרע גבולי, יש לשקול זאת עם רב פוסק לאחר הבאת הנתונים הרפואיים.
לו. אם בני הזוג יודעים מראש או משערים שהם עלולים להיות אסורים בזמן ההזרעה המלאכותית ולא יהיה אפשר להשתמש בפתרונות של 'קונדום הלכתי', אלא סביר שיאלצו לתת זרע בידיים, יש להקפיא זרע מראש, בפיקוח רפואי מתאים, ולהשתמש בו להזרעה.
לז. נהגו רבני פוע"ה להמליץ לזוגות שהגיעו למצב שבו אין ברירה ונאלצים לתת זרע 'בידיים', או על ידי מכשיר ייעודי לכך (PVS), שהבעל יאמר לפני נתינת הזרע וגם יכוון 'לשם קיום מצוות פרייה ורבייה'.
ריבונו של עולם, אתה ציוותנו בתורתך "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", וכיוון שלא נסתייע בידינו לקיים מצוותך זו כדרך כל הארץ, אנו נזקקים לרופאים ולרפואות, וכעת אנו נזקקים לתת זרע לצורך טיפול. גלוי וידוע לפניך שבנתינת הזרע אין אנו מתכוונים חלילה לעבור על דברי תורתך, אלא אדרבה, מרוב רצוננו וחשקנו לזרע של קיימא ולקיום מצוות פרייה ורבייה אנו באים בהשתדלות לקיים מצוות פרייה ורבייה, ולהיעזר ברופאים, כמו שנאמר: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" – מכאן שניתנה רשות לרופאים לרפאות, וכל מה שאנו עושים הוא בהוראת הלכתית של מורי הוראה. ועינינו מייחלות אליך שיגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עמנו במידת הרחמים.
יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם, שתזכה אותנו בזרע של קיימא מתוך בריאות ושמחה, וזכנו לגדל צאצאינו לעבודתך, לאהבת תורה וליראת שמים, ולקיום כל מצוותיך באהבה ובאמונה, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אתה שומע תפילת כל פה.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.