לחץ כאן לתצוגת הדפסה

עולמן של בנות ציוניות דתיות: בין כריזמה לרציונליזציה

מחבר: ד"ר זהבית גרוס

הכנסת - מרכז מחקר ומידע

תוכן המאמר:
1. רקע
2. ממצאי המחקר
זהות דתית
זהות ציונית-דתית
זהות אזרחית
זהות נשית
3. המלצות

תקציר: מחקרה של ד"ר זהבית גרוס הוכן לבקשת חה"כ שאול יהלום. כתיבה: שירה בן ששון פורסטנברג ויפעת שי; אישור: שמוליק חדד- חזקיה, ראש צוות; עריכה לשונית: מערכת "דברי הכנסת"; כ"ח באדר א' תשס"ג; 2 במרס 2003

מילות מפתח: מעמד האשה, נשים, חינוך בנות, ציונות

 עולמן של בנות ציוניות דתיות: בין כריזמה לרציונליזציה

   רקע
 
החברה הציונית-דתית בישראל שאפה מאז היווסדה לשלב את עולם הדת והמסורת עם העולם המודרני. כדי להצליח להגשים את השילוב הרצוי נדרשה הציונות הדתית לתרגם את השאיפה לצעדים מעשיים, המאפשרים חיים של תורה ועבודה.
 
מתוך רצון לשלב את הציבור הדתי בבניין העם והמדינה שאפה המנהיגות הדתית-ציונית לשלב את הנשים הדתיות בזירה הציבורית. עם זה, נשים דתיות נתקלות במגבלות רבות המקשות עליהן לממש את שאיפותיהן הלכה למעשה.
 
בשנות ה-90 החלו לנבוט ניצנים של מהפכה נשית שקטה ושל מגמות פמיניסטיות בקרב נשים בציונות-הדתית. הנשים האלה דורשות להגשים את עקרון השוויון לנשים גם בעולם הדתי.
 
ד"ר זהבית גרוס, חוקרת בבית-הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, ערכה לא מכבר מחקר על בנות ציוניות-דתיות בישראל וכותרתו "עולמן של בנות ציוניות דתיות בין כריזמה לרציונליזציה".1 המחקר עוסק בבוגרות החינוך הממלכתי-דתי בזמן שנת השירות הלאומי או בשירותן הצבאי. בזמן זה של חייהן הבנות האלה מסוגלות להתבונן לאחור על תהליך החִברוּת שלהן בחינוך הממלכתי-דתי.
 
מטרת המחקר הייתה לבחון את העשייה החינוכית שבנות ציוניות דתיות חשופות לה על-פי ארבעה מרכיבי זהות: זהות דתית, זהות ציונית-דתית, זהות אזרחית וזהות נשית. נוסף על כך ביקש המחקר לבחון באיזו מידה החינוך הממלכתי-דתי לבנות הולם את צרכי הנבדקות לפי תפיסתן, ועד כמה תרם חינוכן לעיצוב השקפתן ולכינון זהותן.
 
במהלך המחקר נפגשה ד"ר גרוס עם בוגרות אולפנות ותיכונים דתיים המשרתות בצבא ובשירות לאומי. הנבדקות התבקשו להשיב על שאלון ולכתוב חיבור על מעלותיו וחסרונותיו של בית-הספר בעיצוב עולמן והשקפתן הדתית והחברתית. כמו כן נערכו עמן ראיונות אישיים.
מסמך זה הוא תקציר מחקרה של ד"ר זהבית גרוס, ומוגש לקראת יום עיון בכנסת בנושא "עולמן של נשים - דיאלקטיקה בין מסורת למודרנה".
 
2. ממצאי המחקר
 
 
להלן תקציר ממצאי המחקר.
 
זהות דתית
הנבדקות התבקשו להעריך את תרומתו של בית-הספר לעיצוב זהותן הדתית. אלה הממצאים שעלו מדברי המרואיינות:
 
רוב הבנות מגדירות את עצמן דתיות. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין בנות התיכון לבנות האולפנה אשר להגדרת דתיותן. בנות המשרתות בצבא הגדירו את עצמן דתיות פחות מבנות המשרתות בשירות לאומי. היציאה מהחממה של הבית ובית-הספר הביאה לירידה ירידה ברמת הדתיוּת בקרב כל הבנות.
הנבדקות אפיינו את הדגם האידאלי של בוגרת החינוך הממלכתי-דתי על-פי סממנים חיצוניים (אורך החצאית, השרוולים, כיסוי ראש וכו'), על-פי השקפת עולם פוליטית ימנית ועל-פי הגדרת הנשיות והדתיות בהקשר המשפחתי. יחסן של הנבדקות כלפי המדיניות החינוכית הדתית הדוגמטית של בית-הספר אמביוולנטי: יש היוצאות נגדה ורואות בה גורם היוצר אנטגוניזם, ויש הטוענות שיש בה ממד מחנך ומעניק ביטחון.
בנות רבות התלוננו על הכפייה הדתית בבית-הספר. בין מוקדי הכפייה שצוינו: רטוריקה של הפחדה, הטפות, איסור על לבישת מכנסיים, כפייה של תפילה והתנגדות לשירות בצה"ל.
רבות מבנות האולפנה סברו כי בית-הספר תרם להתפתחות זהותן הדתית. לעומת זאת, רבות מבנות התיכון סברו שבית-הספר לא תרם להתפתחות זהותן הדתית.
בוגרות התיכון טענו כי בהקשר הדתי שררה בבית-הספר אווירת הפחדה ואלימות מילולית מצד הצוות החינוכי. הן דיווחו על כוחנות וחוסר כבוד כלפי התלמידות.
רוב בוגרות התיכון התלוננו שהיה פער בין הצהרותיהם הדתיות של המורים לבין התנהגותם. לעומת זאת, רוב בוגרות האולפנה ציינו לטובה את הדוגמה האישית של הצוות החינוכי.
 
זהות ציונית-דתית
הנבדקות התבקשו להעריך את תרומתו של בית-הספר לעיצוב זהותן הציונית-דתית. אלה הממצאים שעלו מדברי המרואיינות:
 
האולפנה נתפסת כמקום שמפתח זהות ציונית-דתית יותר מהתיכון.
פיתוח הזהות הציונית-דתית נעשה בעיקר באמצעות שיחות בעלות אופי רגשי, שיש בהן הכוונה ברורה ודרישה לקונפורמיות רעיונית.
הבנות לא ציינו את הלימוד מתוך טקסטים כגורם התורם לפיתוח הזהות הציונית-הדתית.
בנות מעטות ציינו כי הזהות הציונית-דתית עוצבה באמצעות טיולים. ראוי לציין כי רוב הנבדקות ראו בטיולים אירוע או בילוי ולא אמצעי להקניית ערכים.
בנות רבות התלוננו כי צוות בית-הספר ובעיקר דמויות רבניות השתמשו בתכנים פוליטיים, ובתוך כך הפעילו לחץ על הבנות להזדהות עם רעיונות בעלי אופי פוליטי ימני. הבנות העידו כי הן נחשפו להטפה פוליטית מצד רבנים בבית-הספר, בייחוד בעת בחירות. מדברי הנבדקות אפשר לזהות קשר בין דעה ימנית לדתיות; לפיכך, דתיותה של מי שאינה ימנית בדעותיה ואינה תומכת בשלמות הארץ מועמדת בספק.
הביטוי "אורתודוקסיה מודרנית" נתפס כאיום. היו נבדקות שזיהו השקפה זו עם היהדות הרפורמית.
 
זהות אזרחית
הנבדקות התבקשו להעריך את תרומתו של בית-הספר לעיצוב זהותן האזרחית. אלה הממצאים שעלו מניתוח דבריהן:
 
רוב הנבדקות אינן רואות בזהותן האזרחית מרכיב חשוב ובעל משמעות בזהותן.
בוגרות התיכון רואות בבית-הספר מקום שבו התפתחה זהותן האזרחית יותר מבוגרות האולפנה.
שיעור גבוה של נבדקות טענו כי בית-הספר לא עסק בסוגיית הקשר שבין דמוקרטיה והלכה.
ניכר הבדל עקרוני בין דברי בוגרות האולפנה לדברי בוגרות התיכון בכל האמור בשמירת חוקי המדינה. תלמידות התיכון מדגישות שתהליך עיצוב הזהות האזרחית בבית-הספר כלל התמקדות במסר עיקרי, והוא שחוק המדינה עומד מעל לכל. לעומת זאת, בדברי בנות האולפנה היו ביטויי קונפליקט בין החוק הדתי לחוקי המדינה.
 
זהות נשית
במהלך המחקר נדרשו הנבדקות להעריך את תרומתו של בית-הספר לעיצוב זהותן הנשית. אלה הממצאים שעולים מדבריהן:
 
כמעט כל הנבדקות טענו שבית-הספר לא טיפח את זהותן הנשית.
בנות רבות, בעיקר בוגרות תיכון בתיכון, טענו כי בית-הספר לא הבין את צרכי ההתפתחות הפיזית הנשית שלהן.
על-פי עדות הנבדקות, עמדת בית-הספר היא כי מקומה של האישה הוא הספרה הביתית, וכי בהתנגשות בין בית לקריירה עליהן להעדיף את הבית.
העיסוק במעמד האישה נעשה בעירבון מוגבל ובאופן מעורפל. בנות אולפנה ציינו כי העיסוק בנושא מעמד האישה נעשה בהקשר של תפיסת עולם מסורתית-תורנית (האישה היא עזר לבעלה להגשים את ייעודו הדתי), ולא בהקשר הפמיניסטי-מודרני.
רוב הנבדקות ראו בהליכה למדרשות פועל יוצא של רצון להעמיק בידע תורני, ולא ביטוי לשינוי חברתי ופמיניסטי.
היו בנות שציינו באי-שביעות רצון כי בבית-ספרן העבירו מורים גברים שיעורי אישות.
 
3. המלצות
 
 
בעקבות מחקרה ד"ר גרוס מציגה המלצות אחדות למערכת החינוך:
מן הראוי להקים ועדה מיוחדת לבחינת מעמדה של התפילה כחלק בלתי-נפרד מתוכנית הלימודים.
יש להקים ועדה מיוחדת לבדיקת מדיניות החינוך הממלכתי-דתי כלפי בנות המעוניינות לשרת בצבא.
יש להפריד בין דת לפוליטיקה במוסד החינוכי.
יש לכתוב תוכנית לימודים חדשה בנושא ציונות דתית, שכן על-פי תוצאות המחקר אין לנבדקות מושג בסיסי מהי השקפת העולם הציונית-דתית ומה מקומה בחייהן.
יש לדון ביחס של החינוך הממלכתי-דתי לדמוקרטיה ולערכיה.
יש להקים ועדה פנימית מיוחדת של החינוך הממלכתי-דתי לבדיקת תוכנית הלימודים העוסקת בעיצובה של זהות נשית.
יש לשקול מחדש אם ראוי למורים גברים ללמד בנות מתבגרות דיני אישות.
יש לבחון את התמודדותה של מערכת החינוך הדתית עם מורים הרואים באלימות מילולית כלי לחינוך דתי.
יש לבנות תפקיד קהילתי חדש (ממוסד ולא וולונטרי) של הרבנית, שתהיה סמכות לצדו של הרב. פירושו של דבר לעצב דמות של מנהיגה רוחנית נשית, שתיפגש עם המתבגרות בבית-הספר ותדון עמן בסוגיות של זהות נשית-דתית בעולם מודרני. מנהיגה נשית זו תהיה כתובת מוגדרת וממוסדת בקהילה לטיפול בצרכים המגוונים של נשים ציוניות-דתיות. היא תקבל הכשרה (ברמה של מ"א) בהלכה, בפסיכולוגיה, בחינוך, באנתרופולוגיה ובמשפט. יצירה של משרה כזאת מחייבת שיתוף-פעולה של גורמים שונים כגון ארגוני נשים, רבנים, מנהלי מוסדות להשכלה גבוהה ועוד.
 
 
הערה:
1. ד"ר זהבית גרוס, "עולמן של בנות ציוניות דתיות בין כאריזמה לרציונליזציה", המכון לחקר החינוך הדתי ולקידומו ע"ש פרופ' אליעזר שטרן, בית-הספר לחינוך, אוניברסיטת בר-אילן, מאי 2002.