לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ההשפעה של הניטור הטרום-לידתי על הטיפול ביילוד

מחבר: ד"ר מיכאל שימל

מתוך: הכינוס השנתי השני לרבנים ורופאים בנושא: גניקולוגיה, פוריות ויילודים לאור ההלכה

תקציר: בדיקות סדירות של הנשים בתקופת ההריון עשויות להפחית את מספר הילדים הפגועים. האם ניתן לחייב נשים לעבוד בדיקות אלה? ועוד: האם מוסרי להשקיע משאבים בילד שאין לו סיכוי, ובכך להפחית את הטיפול בילדים אחרים?

מילות מפתח: בדיקות בתקופת הריון, טיפול בילד שאין לו סיכוי לחיות

ההשפעה של הניטור הטרום-לידתי על הטיפול ביילוד

 כרופאי יילודים אנחנו נתקלים בבעיות רבות, ואני רוצה להציג לפניכם שני נושאים שמטרידים אותי בזמן האחרון. אציג לפניכם את הנושאים האלו בעזרת תיאור שני מקרים.

 

מום קשה בעמוד השדרה של התינוק

המקרה הראשון הוא של אישה בת 33, הריון שביעי. באולטרה סאונד שהתבצע בשבוע ה33- של ההריון נמצא מום קשה בעמוד השדרה של התינוק, וכן הרחבת חדרים גדולה במוח. לאור הנתונים האלה הלכנו וחיפשנו ב-medline מהי ההמלצה המיילדותית בספרות המקצועית למקרים של עוברים מהסוג הזה. מצאנו מאמר שפורסם על-ידי Volpe, שהוא אולי המומחה החשוב ביותר בתחום הנוירולוגיה של היילוד, האומר שבמצבים כאלה עדיף ליילד את התינוק בניתוח קיסרי, למרות שאין הוכחה חד-משמעית לתועלת שבניתוח. התקיים על כך ויכוח עם הגינקולוגים, והרב נויבירט שהיה מעורב במקרה פסק באופן חד משמעי שיש ליילד את האישה בניתוח קיסרי.

ואכן נולדה תינוקת במשקל תקין, עם מום קשה ביותר בעמוד השדרה. הלידה הייתה תקינה, ללא בעיות וללא טראומה, והתינוקת הועברה מיד למרכז שעוסק בנוירוכירורגיה. לקראת הכינוס הזה התקשרתי אל המשפחה לדעת מה שלום הילדה, שהיום היא כבת חמש. מסתבר שכיום הפגיעה הגופנית שיש לה היא מינימלית לחלוטין, וזה מתאים למה שהיה ידוע לי ממקור אחר שבאמת ההפרעה הנוירולוגית לילדה היא מינימלית.

 

כליות שאינן מתפקדות לחלוטין

מקרה נוסף קרה לאחרונה. מדובר על אישה בת 27, בהריונה השני. ההריון הראשון היה תקין, ובהריון השני, בשבוע ה26- ואחר-כך בשבוע ה31- של ההריון, אובחן מום קשה ביותר בכליות, למעשה כליות שאינן מתפקדות לחלוטין. למשפחה ניתן פסק הלכה של אחד הרבנים הידועים, לפיו זה מצב שבו הילד הוא 'טריפה' ואין צורך לעשות דבר, גם לא כאשר הילד ייוולד.

לצערנו הרב, ואולי זה הפורום להזכיר זאת, מערכת התקשורת הרבנית-רפואית - ואני לא יודע את מי להאשים יותר - לא עבדה הפעם. המסר שהמשפחה העבירה אלי אישית מפי אותו רב כלל מונחים רפואיים לא נכונים (כמו שהרב הלפרין אמר קודם - לפעמים לא מבינים האחד את דברי השני). כל נסיונות התקשורת אליו (באחת וחצי בלילה!) עלו בתוהו, ולא הייתה לנו ברירה אלא להחליט שמטפלים בילד. הילד הועלה למכונת ההנשמה, וחי כ18- שעות עד שנפטר.

 

כ-10% מהלידות מסתיימות ביחידה לטיפול נמרץ

כולנו רוצים ילדים חמודים, ללא בעיות, אבל העובדה היא שכ10%- מהלידות מסתיימות ביחידה לטיפול נמרץ, ובכ20%- מהלידות אנחנו, רופאי היילודים, חייבים להתערב עוד בחדר הלידה. מערכות רבות מעורבות בטיפול בילדים האלה כדי שהם יגיעו למצב הטוב ביותר - הרופאים, האחיות, ההורים, הרבנים, העובדים הסוציאליים, הספרות המקצועית, בית המשפט ועוד - כולם מעורבים בטיפול הטוב ביותר שאנחנו רוצים לתת. אבל אם אין בין כולנו שיתוף פעולה, יינזקו הילדים.

דוגמה קלאסית לכך קיימת בנושא סוכרת של ההריון: אישה שתיכנס להריון כאשר רמת הסוכר שלה גבוהה כתוצאה מסוכרת, סיכוי המומים המולדים אצל עוברה הם פי 5.5 מאשר אילו נכנסה להריון בעת שרמות הסוכר בדמה תקינות. כלומר, אם לא ינתן לה פסק הלכה לפיו עליה לתכנן הריון דווקא כשהסוכר בדמה ברמה תקינה, אנחנו מעלים את הסיכון ללידת ילד עם מומים פי 5.5.

 

שאלות לרב ליאור

לאור שני המקרים שהצגתי, ולאור הנתונים האלה, הצגתי שתי שאלות לרב ליאור שאתו נפגשתי לפני כמה שבועות לצורך כינוס זה.

השאלה האחת שהצגתי הייתה: האם מבחינה הלכתית אפשר לחייב את הנשים לעבור את כל הבדיקות המקובלות - כמו אולטרה סאונד או בדיקות הדם (בזמן ההריון), כדי שלי, כרופא ילדים, בזמן שאני נקרא לחדר הלידה יהיה המידע המרבי, על מנת שאוכל לתת את הטיפול הנכון ביותר והטוב ביותר ליילוד שייוולד? השאלה נובעת מכך שלאחרונה נשים רבות, ואת זה אנו רואים בחדרי הלידה, אינן מבצעות את השגרה הרגילה של בדיקות בזמן ההריון, כולל אולטרה סאונד וכדומה.

 

השאלה השנייה שהעליתי תעביר את הכדור למרצים הבאים, והיא קשורה לנושא התימחור של בית החולים: נולד לנו ילד שהוא בוודאי 'טריפה' על פי ההלכה, ולא היה לי מספיק כוח אדם כדי לטפל בכל היילודים; יצא שהייתי צריך להקדיש צוות שלם כדי לטפל ביילוד, שבין כה וכה איני יכול לעזור לו, וזה גרע ללא ספק מהטיפול שהייתי יכול לתת לתינוקות אחרים הנמצאים ביחידה לטיפול נמרץ. האם מותר לגרוע, בגלל ילד שהוא 'טריפה', טיפול מילדים אחרים?

 

והשאלה העיקרית: האם הפגיעה בטיפול ביילודים אחרים, הנגרמת על ידי לידה בלתי מתוכננת ובלתי הכרחית של יילודים פגועים, אינה ראויה לשמש שיקול מכריע בעניין השאלה הקודמת - החובה על הנשים לקיים שיגרת בדיקות וטיפולים שתצמצם הולדת ילדים פגועים?