היבט הלכתי / הרב יהושע ישעיה נויבירט
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

דימומים שמקורם מסופק - היבט הלכתי

מחבר: הרב יהושע ישעיה נויבירט

מתוך: הכינוס השנתי הראשון לרבנים ורופאים בנושא: גניקולוגיה, פוריות ויילודים לאור ההלכה
פסח תשנ"ב - אפריל 1992

תקציר: סיכום הסיבות לדימום, ודין דימום מן הרחם ומצוואר הרחם. מתי בדיקה רפואית כוללת חדירה לרחם, ומתי חדירה זו גורמת לדימום.

מילות מפתח: דימום מן הרחם, בדיקת שבעה נקיים, בדיקה גינקולוגית

דימומים שמקורם מסופק - היבט הלכתי

 

כבוד הרב שפרן, ברצוני לענות בקיצור על כמה שאלות. עלינו לדעת, שהדם שבא מן הרחם, מן החלק העליון שלאחר צוואר הרחם, הוא וודאי אינו-טהור, אין בזה שאלה. אמנם יש דימומים שבאים מן הרחם כתוצאה של פצע, ואחר הבירור אצל הרופא יש להיוועץ במורה הוראה. השאלות מתחילות בדימומים שבאים מצוואר הרחם. אני רוצה להדגיש שדימומים הבאים מן הרחם אין הכוונה דווקא בזמן הווסת. ייתכן מאוד, אם מותר לומר את זה בפני הרופאים, שגם לרופאים עדיין לא ברור תמיד איך לטפל בדימום קל של נשים בזמן הביוץ. פעמים רבות מופיע שלושה-עשר או ארבעה-עשר ימים לפני הווסת הבאה דימום קל, שאין ספק שמקורו ברחם עצמו. וכאן אנחנו נכנסים לשאלות חמורות, ואין לי עדיין פתרון להן. קשה גם לומר מספרים ברורים בקשר לבעיה זו, לא תמיד באים לשאול על זה, ולכן קשה לדון על זה.
 
לפעמים נוצרים הדימומים לא בקשר לווסת, אלא בעקבות נטילת כדורים. הרב פיינשטיין זצ"ל באג"מ כתב על זה. זה היה לפני שלושים-ארבעים שנה ויותר, כשרק התחילו להשתמש בגלולות למניעת הריון, ואז שכיחות הדימומים בעקבות נטילת הכדורים האלו הייתה גבוהה. במשך השנים ירדה מאוד תופעת הדימומים בעקבות נטילת גלולות, אבל התופעה עדיין קיימת, בפרט בפעמים הראשונות לנטילתם, כאשר עדיין לא הגיעו למינון המתאים לאישה זו, ואז יש לאישה דימום קל, אמנם לא בשעת הווסת, ואין ספק שזהו דם טמא. אני מתכוון כמובן רק למקרים שבהם מותר לאישה ליטול את הכדורים האלו.
 
אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם
בעניין צוואר הרחם, חז"ל אומרים שא"א לפתיחת הקבר בלא דם. הפשט הפשוט הוא שפתיחה של הרחם הבאה מבפנים לא תיתכן ללא יציאת דם. השאלה היא כמה זה פתיחת הרחם? בדרך כלל הרחם פתוח קצת, כדי להוציא את ההפרשות, ואם האישה מפילה - החלקים שיוצאים מהרחם גדולים בדרך-כלל מהמותר. א"א לפתיחת הקבר בלא שיצא ממנו דם, שאמנם אינו דם ווסת אך קשור לדם הרחם.
 
ישנה מחלוקת בין הפוסקים מה נקרא צוואר הרחם לגבי דין א"א לפתיחת הקבר בלא דם. לפי בעל 'שבט הלוי' 'א"א לפתיחת הקבר בלא דם' - הכוונה לחלק החיצוני הקרוב יותר לנרתיק; ואילו לפי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באג"מ הכוונה היא לפתח הפנימי. הדין הזה א"א לפתיחת הקבר בלא דם מקורו במצב טבעי, ותמיד בחז"ל מדובר על פתיחה מהצד הפנימי, מהרחם החוצה, היינו מהפרשות חלקי עובר וכד', ולא מהצד החיצון, היינו ע"י החדרת מכשיר פנימה וכד', וכדלהלן.
 
השאלה היא האם קיים המושג של אי אפשר לפתיחת הקבר מבחוץ פנימה בלא דימום. וכאן צריכים לדעת מה נקרא פתיחת הקבר, מהו הגודל של פתח זה. להלכה נתקבלה דעת המאירי, וכך פוסקים האחרונים. האג"מ אומר עובי פיקה הראש פלח, וזהו שיעור אצבע קטנה. הרב פיינשטיין מדבר על 15-16 מ"מ. כפי ששמענו מפרופ' בלר מחדירים לתוך צוואר הרחם צינורית שהיא בוודאי פחות מ-15 מ"מ. אם כן, הדין של א"א לפתיחת הקבר בלא דם אינו שייך כאן, כי אין כאן פתיחת קבר.
 
ישנה מח' גדולה בין הנו"ב והגר"א ואחרים שחולקים עליהם, התשובה מאהבה והחזו"א מביאים את זה, אם בכלל שייך הדין של א"א לפתיחת הקבר בלא דם מהצד החיצון, או רק מהצד הפנימי. גם לפי הנו"ב והגר"א שרוצים לומר שגם מצד חוץ אם פותחים את הקבר, את צוואר הרחם, לא יתכן שלא יצא דם, ע"פ מה ששמענו מהרופא שמחדירים בדרך-כלל צינור דק יותר מאשר 15 מ"מ, אין פתיחת קבר, והשאלה לא קיימת.
 
השאלה היא אם בכ"ז האישה רואה דם במה לתלות את זה. אני רוצה לחלק את זה לכמה קבוצות של דינים: דבר ראשון, הפשוט ביותר, בדיקה ידנית, בין אם בדיקת רופא ובין אם האישה בדקה את עצמה, אם אמנם היא יכולה להתחיל מיד שבעה נקיים, והאם יכולה להמשיך לספור כשהיא בתוך שבעת הנקיים. ובוודאי אם נמצא דם בחוץ, או בשעת הבדיקה, והיא אינה בטוחה אם מקורו ברחם או שהוא בא מבחוץ, אחרי שכבר הפסיק הווסת, הדימום כבר פסק, מה הדין אם היא מוצאת דם.
 
רק אתמול הייתה אצלי אישה עם שאלה, שלחתי אותה לרופא, והוא דיבר איתי אח"כ. היא חשבה שהיא צריכה לבדוק עמוק-עמוק. צריך לדעת מה פירוש עמוק. אני מודה שאיני יודע בדיוק להגדיר. דבר אחד ברור אצלי, שצריכים ללמד את הכלה לפני החתונה או מיד אחרי החתונה מה ההלכה דורשת מאתנו לבדוק, ומה ההלכה לא דורשת לבדוק. האישה הזו חשבה שהיא צריכה להיכנס מה שיותר עמוק, עד שנתברר שהיא פוצעת את פתח צוואר הרחם, וכבר חודשים שהיא אינה טובלת עם כל מה שקשור לזה. התברר שיש לה ציפורניים ארוכות, והיא פצעה את עצמה בהם. מעשה שהיה!
 
דבר שני: בבדיקות של רופא שנקראות PAP TEST, בדרך-כלל לוקחים דגימה מצידי הנרתיק. בדרך-כלל הרופא נכנס מ"מ אחד או שניים לתוך צוואר הרחם, בכוונה או שלא בכוונה, וייתכן מאוד שהמכשיר פוצע את צוואר הרחם. דם מפציעה אינו דם טמא, כמובן כשאינו סמוך לווסת, כשהאישה טהורה. דימום זה לכאורה אינו מהרחם, ואם הוא רחוק מזמן הווסת אפשר לטהר את האישה.
 
מה שפחות מצוי הוא בדיקה שבכוונה נכנסים לתוך צוואר הרחם עם מקלון שבראשו צמר גפן, עמ"נ לקחת ריר צווארי לבדיקה. המקלון הוא דק מאוד, עניין של מילימטרים, פחות מס"מ אחד. לכאורה בדיקה כזו אין לה שום שייכות לדם ווסת, וכשהאישה אינה בזמן הווסת אפשר לטהר אותה.
 
נוסף לכך קיימת בדיקה בתוך הרחם עצמו, וזה נדיר יותר, לבדיקת סיבות לעקרות וכד'. הרופא נכנס לצוואר והלאה עד לתוך הרחם עצמו. הגרמ"פ זצ"ל אומר שהיות והצינורית הזו היא בוודאי בקוטר של פחות מס"מ אחד אפשר להקל אם יש דימום, כאשר האישה אינה בזמן הווסת, כי יודעים שזה בא מפציעה חיצונית.
 
הזכרתי לפני-כן שדימום שאינו מהווסת, אלא בעקבות ביוץ או נטילת גלולות, גם הוא בא בוודאי מן הרחם, ואז יש שאלה. אך אם הרופא מכניס צינורית דקה לתוך הרחם ויש אח"כ דימום קל, צריכים לברר מהיכן בא הדימום הזה. יכול להיות שהדימום בא מצוואר הרחם, ואז שוב זהו פצע. מה שאין כן אם הדימום בא מרירית הרחם, אז צריך לעשות שאלת רב אם אפשר להקל בזה או לא. צריך ללכת לרופא מומחה וירא שמים, רופא שמוכן לומר לי את האמת, מהיכן יצא הדם, האם מצוואר הרחם או מהרחם עצמו, וגם אז צריך לדעת אם הוא בא מרירית הרחם ואז באמת יש שאלה אם ניתן להקל, כמו שהסברתי קודם, כי ייתכן שהדם בא מהביוץ או מהגלולות, או מפצע שנגרם ברחם.
 
צריך לדעת, לא תמיד ניתן להקל בפצע שברחם. צריך לעשות שאלת רב, ולא לרחם על הרב, והוא יתקשר לרופא, וגם עליו אין לרחם. צריך ללכת לשאול.
כמדומני שסיכמתי בקיצור את הדינים הנוגעים לדימום.
 
בנוסף על כך, אני רוצה להוסיף משהו כדי למנוע אי-הבנה: אמרתי שא"א לפתיחת הקבר בלא דם, אבל ידוע שאישה בזמן הריון, כמדומני בחודש השלישי או הרביעי, כבר יש לה פתיחת רחם של שני ס"מ ויותר, וזהו תהליך טבעי, והאישה מותרת לבעלה, בתנאי שלא רואה דם. כמובן שאם היא רואה דם עליה לשאול.