לחץ כאן לתצוגת הדפסה

חימום מים בשבת

מחבר: זאב מאור

מכלול, גיליון ט', 1995

חימום מים בשבת

 

קיים מכשיר המחמם בקבוקים(1) לתינוק. המכשיר קל להפעלה, וניתן להפעילו על ידי ילד קטן.  
הבעיות בהפעלת מכשיר זה על ידי קטן הן אלה:
א.מהו האיסור בחילול שבת הנעשה על-ידי קטן?
ב.  מתי יש חיוב לעבור על איסור קל כדי למנוע בישול בשבת על-ידי אחר?
ג. האם מותר לאב לעבור על איסור דרבנן כדי למנוע את בישול המים במחמם-הבקבוקים על-ידי בנו קטן?
ד. האם ניתן למנוע את בישול המים במחמם-הבקבוקים בלי לעבור על איסור כלשהו?
ה. האם מותר להוסיף מים רותחים (ממיחם השבת) למחמם-הבקבוקים כדי למנוע ממנו להישרף?
1) האם מותר להעביר מים מכירה לכירה? כלומר:
2) האם מכשיר כזה נקרא אש גרופה?
3)  האם מכשיר כזה נקרא "תוך תנור"?
4) האם מותר, על-ידי הכנסת מים חמים, לגרום לכך שהתרמוסטט יכבה את המכשיר יותר מהר?
5) האם הטרחה בשמירת המכשיר לצורך חול נחשבת להכנה מקודש לחול?
6) לאחר שהמים הראשונים שהוספנו נתקררו עד ° c50 , וחלקם התאדה, האם מותר להוסיף על-גביהם עוד מים בטמפרטורה °c95 ?
ו. לאחר כיבוי התרמוסטט - האם מותר להוציא את התקע משקע החשמל? ו. 
 
א. מהו האיסור בחילול שבת הנעשה על-ידי קטן?
במסכת יבמות(2) לומדת הגמרא מייתורי פסוקי הלאוים: "לא תאכלום כי שקץ הם" (ויקרא י"א, מ"ב), "כל נפש מכם לא תאכל דם" (ויקרא י"ז, י"ב), ו"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם" (ויקרא כ"א, א') ששלושה פסוקים אלה נכתבו שנית כדי להזהיר גדולים על קטנים - כלומר: אסור לגדול להאכיל איסור לקטן בידיים, ואיסור זה נאמר אפילו ב"משהו" (כמות קטנה מאד), ואפילו באיסורי כהונה, ולשם כך מייתרת התורה שלושה פסוקים שלמים. 
 
גם רמב"ם(3) כותב: "קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות, או שעשה מלאכה בשבת, אין בית-דין מצווים להפרישו, לפי שאין בו דעת. במה דברים אמורים - שעשה מעצמו, אבל להאכילו בידיים אסור, ואפילו דברים שאסורים מדברי סופרים." דעה זו מובאת גם בשולחן-ערוך(4).
 
אולם הרשב"א והר"ן(5) למדו שמותר להאכיל קטן איסור דרבנן, ואפילו בידיים, בתנאי שזה לצורכו.
המשנה במסכת שבת(6) אומרת: "נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן." מקשה הגמרא: הרי רב יצחק בר בוסנא, כשאבדו מפתחות בית מדרשו ברשות הרבים בשבת(7), שלח, על- פי הוראתו של רבי פדת, ילדים לשחק במקום זה כדי שימצאו את המפתחות ויביאום אליו. הרי לא רק שלא מנעו את הקטנים מלעבור על איסור הוצאה בשבת, אלא בכוונה גרמו להם לעשות זאת, ואילו במשנה כתוב שהקטנים שביתתם עלינו, ומחויבים אנו למנעם מחילול שבת. קושייה זו מתורצת על-ידי ר' יוחנן כך: החיוב למנוע מקטן את האיסור, הוא כאשר ברור לילד שעל דעת אביו הוא עושה את המעשה, כלומר: הוא רואה ומרגיש שאביו מרוצה ממעשהו, ואז נחשב הדבר כאילו אביו ציוה אותו לעשות כך: "שהתינוק צופה באביו ורואהו שנוח לו בכך, ואביו עומד עליו, דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות"(8). לעומת זאת, במקרה הנדון כאן "לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו" (רש"י שם). 
 
וכך הביא רמב"ם להלכה(9): "קטן שבא לכבות אין שומעין לו, והוא שיהיה עושה לדעת אביו"; ובשו"ע כתב(10) קטן שבא לכבות צריך למחות בידו". במסכת שבת(11) מוכיחים תוספות שמדובר דווקא בקטן שלא הגיע לחינוך, ואז יש הבדל אם נעשה המעשה לדעת אביו או לא. ילד שהגיע לגיל חינוך, חייב אביו למנעו מלעבור איסור.
 
משנה ברורה, בשער הציון(12), מוסיף ואומר שמחוייב האב מן התורה למחות ביד בנו, כדי שלא יעבור על "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשערך"(13). ובילד שאינו שלו חייב עכ"פ מדרבנן. ובזאת מתיישבת קושיית רע"א(14) מה בין הלאו "לא תאכילום" ל"אתה ובנך" (במדרש הנמצא במכילתא)? ש"לא תאכילום" נאמר דוקא על מעשה או צווי, ועל כל הכתוב בתורה, ואילו "אתה ובנך" לא נאמר על צווי האב, אלא על מעשה שנוח לאב, ונעשה בשבת דוקא. 
 
[בסימן רס"ו בבה"ל(15) נלמד שהאיסור בעושה לדעת אביו הוא רק דרבנן, ולכאורה סותר את עצמו, וצ"ע.] 
 
לדעת ה"אמרי בינה"(16) יש לאו של "לא תאכילום" גם אם עושה לדעת אביו. לגבי שבת אין זה מספיק, מכיוון שקטן שעושה - אין הדבר נחשב מלאכת מחשבת, ולכן בשבת צריך לאו מיוחד - "אתה ובנך", ולדבריו גם באחר קיים איסור דאורייתא בשבת כמו באביו. נמצאנו למדים:
א. אסור מן התורה על כל אדם לצוות או לתת לילד - אף אם עדיין לא הגיע לגיל חינוך - לעשות איסור, וזאת בלאו "לא תאכילום".
ב. ילד, אף שטרם הגיע לגיל חינוך - אסור לאביו להניח לו לעשות איסור שנוח לאב שייעשה, וזאת מדאורייתא, בלאו "אתה ובנך". מדברי סופרים אסור גם לאדם אחר להניח לילד לעשות איסור שנוח בו לאותו אדם, ולדעת ה"אמרי בינה" איסור זה גם הוא מהתורה.
ג. קטן שהגיע לגיל חינוך - כל ילד לפי הבנתו(17) - אסור לאביו להניח לו לעבור על כל איסור, בין דאורייתא בין דרבנן, והמקור לכך הוא: "חנוך לנער על -פי דרכו"(18). וי"א(19) שכל אדם חייב בחינוך. והח"א (20)) הכריע (וכך הביא מ"ב 17) שבדאורייתא כל אדם חייב, ובדרבנן - רק האב.
לענייננו יוצא מכך, שאפילו אם הילד עוד לא הגיע לגיל חינוך, וצווי גם אין כאן, מכיוון שהאב  לא ציווהו לעשות כן בשבת - מאחר והאב נוח לו במעשה זה של בנו - עובר בכך איסור  דאורייתא של "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך"  
 
ב. מתי יש חיוב לעבור איסור קל כדי למנוע בישול הנעשה בשבת על-ידי אחר?
הגמרא במסכת שבת(21) אומרת, שהמדביק בשבת פת בתנור - אסור לאחרים להוציאו קודם שייאפה, שאין אומרים לו לאדם: חטא כדי שיזכה חברך, כיוון שבהוצאת הפת מהתנור יש איסור רדיה וטלטול מוקצה(22). כלומר: אסור לאדם לעבור איסור כדי להציל את חברו מאיסור כלשהו, אפילו אם חברו עובר על איסור חמור יותר. 
 
לעומת זאת, מצאנו בגיטין(23), שהתירו לשחרר עבד שחציו בן-חורין, למרות שרבו עובר בכך איסור דאורייתא של "לעולם בהם תעבודו" (ויקרא כ"ה מ"ה), כדי שיוכל העבד להתחתן. שפחה שחציה בת-חורין(24), כפו את רבה לשחררה, למרות שיעבור בכך איסור דאורייתא, כדי שלא תחטיא אחרים. גם בפסחים(25) - כהן עובר על עשה דהשלמה, ומקריב קרבן אחרי תמיד, כדי לזכות את חברו במצוות קרבן פסח, שהוא עשה שיש בו כרת. ובעירובין(26) - כהן שהיתה לו יבלת האוסרתו בעבודה - התירו לחברו לחתכה בשיניו למרות שאסור משום שבות, כדי להתירו בעבודה. במקרים אלו התירו לאנשים לעבור על איסורים כדי להציל חבריהם מאיסורים. 
 
סתירה זו מיושבת על-ידי התוספות(27) כך: כאשר האיסור נעשה בפשיעה, כדוגמת המדביק פת בתנור, אפילו אם עשה בשוגג(28) - לא עוברים על איסור כדי להצילו. אבל אנוס, כדוגמת חציו עבד, או הכהן, או קרוב לאונס, כאנשים שמחטיאים אותם - מותר לעבור על איסור קל כדי להציל אחר מאיסור חמור(29). וכן מצינו בשולחן-ערוך(30): מי שהוציאו את בתו מביתו בשבת כדי להוציאה מכלל ישראל - מצוה להשתדל בהצלתה אפילו בחילול שבת דאורייתא. ומסבירים האחרונים(31) שמכיוון שהיא אנוסה, מותר לעבור איסור קל כדי להצילה מאיסורים חמורים. אבל בפשיעה אסור לחלל שבת עליה באיסורים דאורייתא. איסורים דרבנן - הא"ר והפמ"ג התירו, בהסתמך על תירוץ א' בתוספות, גם למזידה במצוה רבה(32). אבל לגבי המדביק פת, כתוב בשולחן- ערוך(33)שמותר רק לו עצמו לרדותה בשבת, כדי שלא יעבור על איסור סקילה. אבל לאחר אסור לעבור איסור כדי להציל חברו מאיסור סקילה, ואפילו אם עשה בשוגג. לו עצמו מותר בכ"מ לדעת הרמב"ם והשו"ע. (והאחרונים הסתפקו במקורם)(34)  
 
לסיכום :
מותר לעבור על איסור דאורייתא כדי להציל אחר מאיסור חמור יותר, בתנאי שהאיסור החמור נעשה באונס(35), אך ייתכן שאסור לעבור על איסור כדי להציל מאיסור חד-פעמי , אפילו אם נעשה באונס(36), לעומת זאת, אם אפשר להציל את חברו בלי לעבור איסור לשם כך - חייב לעשות זאת מדין" אפרושי מאיסורא"(37) אפילו במזיד, ואפילו באיסור חד-פעמי . 
אדם חייב תמיד להציל עצמו מאיסור , אפילו על-ידי איסור דאורייתא קל יותר . 
 
לענייננו : אם גדול היה מדליק את מחמם הבקבוקים, אפילו בשוגג, אסור היה לעבור על איסור כדי להצילו מאיסור בישול בשבת. אבל המדליק עצמו, הוא חייב לעבור על איסור קל יותר, אפילו מדאורייתא, כדי להינצל מאיסור בישול בשבת . 
 
ג . האם על האב לעבור על איסור דרבנן כדי למנוע את בישול המים במחמם על-ידי בנו ?
לפי האמור בסעיף א', אם הקטן פחות מגיל חינוך, ועשה על דעת עצמו, אין חיוב למנעו מחילול שבת, וכל-שכן לעבור איסור לשם כך. אם הקטן בגיל חינוך, ועשה לדעת עצמו, האב (וי"א כל אדם) מצווה לחנכו ולמנעו מאיסור, אך האב לא עבר על איסור במעשהו של הילד . לכן ,במקרה זה , אסור לאב לעבור אפילו על איסור דרבנן כדי למנוע בישול המים. מדין חינוך עליו לומר לקטן לעשות איסור קל יותר, אם אפשר, כדי להצילו מאיסור חמור. אם עשה הקטן את המעשה בצווי גדול - עובר הגדול על הלאו" לא תאכילום, "כמוסבר למעלה , ולכן חייב הגדול לעבור אפילו איסור דאורייתא קל יותר, וכל-שכן איסורים דרבנן ,כדי להציל את עצמו מלאו זה. לאחרים, במקרה זה, אסור לעבור איסור כלשהו . 
 
אם עושה הקטן לדעת אביו, חל על האב איסור" אתה ובנך. "במקרה זה חייב האב לעבור אפילו איסור דאורייתא קל יותר כדי להציל את עצמו מאיסור דאורייתא זה, וודאי שאם יש צורך בכך, עליו לעבור איסורים דרבנן לשם כך . 
 
את מלאכת המבעיר שנעשתה בהדלקת המחמם לא ניתן לתקן, אך את מלאכת בישול המים ניתן למנוע על-ידי טלטול המכשיר המוקצה ושפיכת המים מתוכו, או על-ידי כבוי המכשיר -  שתיהן מלאכות דרבנן. כך יציל האב את עצמו מאיסור דאורייתא . 
 
ד. האם ניתן למנוע את בישול המים בלי לעבור איסור?
אפשרות אחת היא כיבוי המכשיר, שזה איסור דרבנן(38), ואם ייעשה זאת בשינוי, ייחשב הדבר כתרי דרבנן(39) , שהוא איסור קל,  ואינו מותר אלא בתנאים דלעיל. אפשרות שנייה היא להוציא את המים מהמכשיר, שהוא מוקצה בכמה אופנים:  
1.בסיס לדבר האסור(40) .
2.כלי שמלאכתו לאיסור(41)). ויש לחשוש בהזזתו לעובדין דחול(42)
3. מוקצה מחמת חסרון כיס - בגלל היותו מחובר לחשמל(43).  
מאחר וטלטול מוקצה בגופו, כגון הפלתו במרפק, מותר(44), ראוי לעשות זאת בכל המצבים , מכיוון שתמיד חייבים להציל אדם מאיסור בלי לעבור איסור אחר.
 
אם בגלל הפלת המכשיר הוא יתקלקל, חייב אדם לבזבז אף את כל ממונו כדי להימנע מלעבור על לאו כלשהו(45). אבל אין מחויב להפסיד ממון כדי להציל את חברו מאיסור. (רמ"א יו"ד של"ד)  
 
ה. האם מותר להוסיף למחמם הבקבוקים מים רותחים מהקומקום כדי למנוע קלקולו?  
1. האם יש במקרה זה גזרת העברה מכירה לכירה?
רמב"ם, בשם הירושלמי, כותב(46): "מותר להחזיר מכירה לכירה, אפילו מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה. אבל לא מכירה לטמונה ולא מטמונה לכירה".
 
רבנו ירוחם כותב(47): "בירושלמי כתב שאין מחזירים מכירה זו לכירה אחרת דהוי כנותן לכתחילה בשבת". 
 
רבנו יונה כותב(48): "מכשלה גדולה תחת מקצת העם שטומנים קומקום של מים חמים ליתן לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק, פעמים שהאחד אין יד סולדת בו והאחד יס"ב, ונמצאו מבשלים בשבת. ועוד אפילו המים רותחים ויס"ב כשמערים אותם מתוך הקומקום פסקה רתיחתם ומתבשלים אחר-כך בקדירה." 
 
אבל הר"ן(49) הביא את דברי הר' יונה, וחלק עליו. הוא סובר שאין בישול אחר בישול. 
 
שלחן ערוך פסק(50): "יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבעוד-יום קומקום של מים חמין ונותנים אותם לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק". לכאורה משמע מדבריו שהאיסור הוא רק מטמון לקדירה, כי ייתכן שהטמון נצטנן מ"יד סולדת", אבל מכירה לכירה יהיה מותר להעביר, כדעת הרמב"ם, וכל-שכן מסיר לסיר על-גבי אותה כירה(51). אבל יש (הגר"א ביו"ד) שלמדו בדברי מרן שאותו חשש קיים אפילו בהעברת סיר ממקור אש אחד לאחר, שמא אחד יהיה פחות מיד-סולדת. לכן גזרו בכל מקרה מכירה לכירה. ויש(54) שלמדו בדברי מרן שאפילו על-גבי אותה כירה אסור להעביר מסיר לסיר שמא בעירוי נצטנן, ויבוא לידי בישול, כדברי ר' יונה, שהם מקור הב"י. 
לעומת זאת, לנוהגים כרמ"א, שפסק כר"ן וכרשב"א, שאין בישול אחר בישול בלח, ולכן התיר כל זמן שחם במקצת(55), מותר להעביר לכתחילה אפילו מטמון לקדירה, מכיוון שאין חשש בישול(56) אפילו כשנצטנן קצת.
 
לענייננו, לנוהגים כרמ"א או כדעה א' במרן, לעיל, אין גזירת העברה מכירה לכירה, אבל לנוהגים כשתי הדעות האחרונות במרן, אין היתר להעביר מים מהקומקום למחמם הבקבוקים מצד גזירת העברה ממיחם למיחם אפילו כשיד-סולדת-בו. 
 
2. האם המיחם נקרא "גרוף וקטום"?
הגמרא בתחילת פרק כירה(57), למדה שאפילו לשיטת המתירים להשהות מערב-שבת על-גבי כירה שאינה גרופה, להחזיר בשבת מותר לכולי עלמא רק על-גבי כירה גרופה. 
 
בתוספות(58) מוסבר הטעם לכך: שמא יבוא לחתות את האש, שהרי קדרתו נצטננה קצת, ויעבור על מלאכת מבעיר. 
 
וכן מובא בשולחן ערוך(רנ"ג ב'): "כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה אפילו בשבת - מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת." 
 
אש מכוסה - לכאורה כבר אי אפשר לחתותה, אבל יתכן שגזרת חכמים נשארת. אם נקראת אינה גרופה או לא - נחלקו האחרונים. המחבר ועוד אחרונים(61)למדו שכיסוי גורם לאש להיחשב כגרופה, ולא חוששים לחיתוי. משנה-ברורה(59), לעומתו, הביא את דברי מהרי"ל, שעל המכסה צריך לשים עוד דף להיכר, ולא מספיק המעזיבה שעל-גבי התנור. גם חזון איש(60) למד שכדי להיקרא גרופה צריך לעשות היכר בגוף האש. ואילו כיסוי אינו משנה את גוף האש. 
 
בנוסף לכך, בגופי חמום חשמליים אין כל אפשרות להגדיל את האש. אם יש כפתור, הוא אינו מגדיל את האש אלא משנה את החום בו מכבה התרמוסטט את המכשיר. אם-כך, אין צורך לחשוש לחתוי, ואין מקום לגזרת חכמים. וכן פסקו(62) חלק מהאחרונים. אך יש, לעומתם, שהחמירו וטענו שגזרת חכמים קיימת גם כאן, וכל שישנה אפשרות להגביר את החום, גזרת חכמים בעינה עומדת, שמא יגביר, ואסור להחזיר על-גבי אש כזו(63)
 
לסיכום:
יש האוסרים להחזיר אפילו על-גבי אש חשמלית מכוסה, אפילו שאין אפשרות להגבירה(60),. יש שאסרו רק כאשר אפשר להגביר את החום(63) ויש שהתירו כל עוד האש)מכוסה(62)
 
לנדוננו מחלוקת הפוסקים אם מחמם בקבוקים שיש בר כפתור להגברת החום נחשב כגרוף. לדעת המחמירים אי-אפשר לשים מים מהמיחם לתוכו מכיון שזה נקרא החזרה לאש שאינה  גרופה, שאסור לעשותה בשבת.  
 
3. האם המחמם נקרא "תוך"?
במסכת שבת(64) כתוב: "בית הלל אומרים אף מחזירים, ואמר ר' חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לא שני אלא על-גבה, אבל לתוכה אסור". למדנו שכל ההיתר להחזיר בשבת הוא רק על-גבי הכירה, אבל לא לתוכה, ומסבירים הרשב"א והר"ן, שאם מעמיד בתוכו כדרך שמבשלים תדיר נראה כמבשל. וכן פסק השולחן-ערוך(65) להלכה: "ודוקא על-גבה, אבל לתוכה אסור". 
לגבי תנורי האפיה של ימינו, נחלקו האחרונים אם הם בכלל האיסור של תוך תנור(66) או לא(67), אך אפילו לפי סברת המקילים בתנור, ייתכן שבנדוננו יחמירו אף הם, מכיוון שכאן המים ממש בתוך הכלי מכל צדדיו, וזה דומה יותר לתוך תנור של חז"ל(68).    
 
4. האם מותר לגרום הקדמת כבוי המכשיר על-ידי התרמוסטט בגלל המים הרותחים?
במשנה במסכת שבת(69) אומר רבי שמעון בן ננס: "עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנין בשביל שלא תעבור הדלקה. ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדלקה." 
ופסקו רמב"ם(70) ושו"ע(71) כר' שמעון בן ננס שגרם כיבוי מותר.
והוסיף הרמ"א שם בשם המרדכי, שדין זה הוא רק במקום הפסד, אולם כשאין הפסד, מחמירים לאסור גרמא בכיבוי. וכן גרם של כל שאר המלאכות. כך פסקו האחרונים(72) לאסור גרמא, ובמקום הפסד להקל(73). 
 
בענייננו לוקח זמן משפיכת המים החמים לתוך המכשיר, עד שהתרמוסטט מכבה אותו. לכן יש צד לומר שזהו רק גרם כיבוי, ואפשר להתירו במקום הפסד המכשיר. אולם יתכן שהדבר נחשב ככוחו ואז הדבר אסור בכל אופן. 
 
5. האם מעשה הצלת המכשיר מהווה הכנה מקודש לחול?
בפסיקתא שנינו: "חול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לחול"(74). וכן נאמר במסכת ביצה(75) "אין אופין מיו"ט לחברו", ואפילו דבר שמותר לעשותו, אין עושים אותו לצורך מחר, אפילו שהוא יו"ט, וכ"ש לצורך חול. לאיסור זה הוא איסור הכנה מקודש לחול. 
 
כך מצאנו במסכת שבת איסור הכנה אפילו בדבר שהוא רק טרחא, כגון לסדר את המיטות(76), וכן הדחת כלים לצורך מחר(77) למרות שאין בדברים הללו שום סרך מלאכה. וכך נפסק גם להלכה(78)
 
יתר על כן, גם אמירה כגון "נישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו בחול" - גם אסורה משום הכנה(79)
מכאן עולה שמעשה כהוספת מים לצורך שמירת המחמם למחר מהווה מעשה הכנה מקודש  לחול. 
 
6. האם יהיה מותר להוסיף מים רותחים של c95° ע"ג המים שבמחמם לאחר שהגיעו ל° c50ומתחילים להתאדות?
נחלקו הראשונים אם יש בישול אחר בישול בלח. אנו פוסקים כשיטות שיש בישול אחר בישול בלח(80). אולם ודאי ששיך אסור זה רק אם הלח נצטנן. אבל אם הוא עדיין חם יותר משיעור יד סולדת, לכו"ע לא יהיה איסור בישול. לכן מותר לערות מים רותחים ע"ג מים פחות חמים מהם בתנאי שהם עדין בשיעור יד סולדת. 
 
מהו חום שבו היד סולדת? 
מרבית הפוסקים חוששים לשיעור י"ס מחום של °c 45 (81)ויש שחששו אפילו מ c400 (82)אולם כל זה מדין חומרה, שאולי זה כבר נחשב כבר שעור י"ס, ואסור לחמם לחום כזה. אבל הם לא התכוונו להחשיב טמפרטורה כזו לי"ס לקולא, דהיינו שיהיה מותר לערות מים רותחים ע"ג מים של c°50 ובכך להביא להגדלת חומן, משום שיתכן ששיעור י"ס הוא יותר גדול וע"י עירוי הרותחים יתבשלו המים שבכלי. 
 
לכן מסיק האג"מ (83)שעד שעור c°49.7 עדיין לא נחשב הנוזל בדרגת יד-סולדת, ואסור) בשבת להגביר את חומו מדין בישול. לכן, להוסיף מים בטמפרטורה של °c95 על המים שבמחמם שהם בטמפרטורה50oc  של והחלו להתאדות, יש חשש בישול דאוריתא ואסור לעשותו.  
 
ו. האם מותר להוציא את התקע מהשקע לאחר שהתרמוסטט כיבה את המכשיר כדי למנוע את קלקולו?
סיבת האיסור לחבר מעגל חשמלי בשבת נתונה במחלוקת בין גדולי האחרונים. יש שאסרו משום מוליד(84), יש משום מבעיר ומכבה(85) יש שלמדו בו איסור בישול(86) ויש שתלוהו בבונה(88). 
 
למעט מן השיטה האחרונה, אין בהוצאת תקע ממכשיר מכובה שום מלאכה דאוריתא. קיימת רק בעית מוקצה, שאותה ניתן לפטור ע"י טלטול כלאחר יד המותר במקום הפסד(87). לשיטת החזו"א שיש במעגל חשמלי משום בונה וסותר(80), ולכן לדבריו בהוצאת חוט חשמל  המחובר לקיר יש משום סתירה אפילו שאין בו מתח(89). אלה שלמדו מלשונו "שמחיה את החוט" שיש איסור אפילו במתח בלא זרם(90), יהיה בהוצאת תקע המחמם שיש בו מתח גם שמכובה איסור דאוריתא של סותר, שלכן לא נוכל להתיר להוציאו אפילו בשינוי ואפילו במקום הפסד.  

הערות:

הערות

 

1) מכשיר חשמלי, כעין כוס, הרחב מעט מבקבוק תינוק, שגופי חמום המחוברים לתרמוסטט בדפנותיו. לתוכו מכניסים מעט מים ואת הבקבוק. המים מחממים את הבקבוק, ושומרים את חומו בטמפרטורה הרצויה.
2)  יבמות קי"ד.
3) הלכות מאכלות אסורות י"ז כ"ז
4)  שמ"ג א'.
5)  וע"ע ברע"א סי' ט"ו ובה"ל כאן.
6)  שבת קכ"א. ויבמות קי"ד.
7)  יבמות קי"ג:
8)  רש"י ביבמות שם.
9)  הלכות שבת י"ב ז'
10)  של"ד כ"ה.
11)  שבת קכ"א. ד"ה שמע מיניה.
12)  של"ד שעה"צ נ"ד.
13)  שמות כ' י'.
14)  בגליון הש"ס ביבמות שם, וע"ע במוצל מאש סי' ד' ומנחת חינוך ל"ד ואחיעזר חלק ג' סי' פ"א נ"ג.
15)  רס"ו ו' ובבה"ל ד"ה הג"ה.
16)  הלכות שבת סי' ז'.
17)  מ"ב שמ"ג ג'.
18)  רמב"ם מאכלות אסורות כ"ז י"ח ועי' במשך החכמה פר' וירא עה"פ כי ידעתיו שטוען ששם המקור למצוה, וחנוך לנער זה רק מדברי קבלה.
19)  תוס' שבת קכ"א. הרמב"ם לכאורה סתר עצמו בד"ז בין הל' שבת כ"ד י"א להל' מאכלות אסורות י"ז כ"ז, ועין בישובי האחרונים. "קובץ שעורים" טוען ששבת חמורה לכן חייב משא"כ בשאר מצוות.
20)  חיי אדם כלל ס"ו ג' ומ"ב שמ"ג ז'.
21)  שבת ד..
22)  אליהו רבה והובא במ"ב רנ"ד מ'.
23)  גיטין מ"א:.
24)  שם ל"ח:
25)  נ"ט..
26)  עירובין ק"ג:.
27)  בשבת שם בתרוץ ב' וגיטין שם ועירובין ל"ב:.
28)  מגן אברהם רנ"ד בשם התוס' וכן בשה"צ רנ"ד מ'.
29) ויתכן שהראיה מעבד ושפחה אינה טובה, דהעשה שבגללו אסור לשחררם הוא מדין מתנת חינם אבל מותר אפילו כדי להשלים מנין דלא נקרא מתנת חינם, א"כ אין ראיה לעניין לעבור על איסור גמור. עי' מ"מ פ' ט' מהל' עבדים הל' ו' . וכן בכוהן אין שבות במקדש לכן הותר אבל איסור גמור מנ"ל? ]יתכן שבגלל זה כתבו התוס' תרוץ שני.]
30)  ש"ו י"ד.
31)  מ"א שם וכן במ"ב ס"ק נ"ו.
32)  פמ"ג ש"ו ה' ושעה"צ ש"ו מ"ו.
33)  שו"ע רנ"ד ו'
34)  לחם משנה שבת ט' ה', ודובב מישרים ח"א סי' ע'..
35)  ועי' שכ"ח י' ברמ"א שאסר, ובתרוצי האחרונים לחלק. (הפמ"ג ס"ס ש"ו חלק לשלש).
36)  פמ"ג ש"ו ה' ועי' מ"ב נ"ח. עירובין ל"ב:
37) מ"ב רנ"ד ס"ק מ'.
38)  אם זה מצד מבעיר, הרי אינו צריך לפחם ופטור ]שבת מ"ב. וקל"ד. מהרש"ם חלק ב' סו"ס רמ"ו, החשמל לאור ההלכה עמ' קי"ג ואנציק' תלמודית ערך חשמל עמ' קע"ו[, ולחזו"א  (סי' נ' ס"ק ט'. שזה מצד סותר יהיה איסור דאוריתא.
39)  שש"כ ל"ב כ"ח וע'.
40)  ציץ אליעזר ח"ו סי' ו', ישכיל עבדי חלק ה' או"ח ל"ח, מנחת יצחק ח"ג מ"ג.
41)  אגרות משה או"ח ג' מ"ט ונ', מאורי אש ע"ד 63, אז נדברו ח"ח ל"ג, מנחת שלמה י"ד, שש"כ י"ג ל"ה כ"א.
42)  מאורי אש עמ' 78.
43)  כוונת הלב ט"ו, ברוך שאמר (לר' ברוך שרגא) בשם הגרב"צ אבא שאול, קצות השבת עמ' קמ"ז.
44)  שי"א ח' ומ"ב ל'.
45)  הרשב"א והראב"ד הובאו גם בב"י או"ח תרנ"ו וברמ"א שם.
46)  הל' שבת ג' י"א.
47)  ר' ירוחם ח"ג והובא בב"י רנ"ג.
48)  ר' יונה באגרת התשובה יום ה' כלל א' סי' ג' והובא בר"ן פר' במה טומנים, ובנימוקי  יוסף בבא בתרא י בדפי הרי"ף ובב"י רנ"ג בהסבר ר' יצחק אבוהב.
50)  רנ"ד ד'
51)  ויותר מכך האגלי טל (בהשמטות דף קל"ח:) למד במרן שהאיסור רק שאין הי"ס אבל בי"ס גם מרן מודה שמותר להעביר וראייתו מזה שמרן בשו"ע לא הביא כלל את הר' יונה.
52)  שו"ת מקוה המים א' מ"ב, נתיבי עם לר' עמרם אבו רביע סי' רנ"ג.
53)  או"ח תרנ"ו א', ויו"ד קנ"ז א'.
54)  לב חיים לר' חיים פלאג'י א' צ"ט, ויחוה דעת ד' כ"ב.
55)  שי"ח ט"ו.
56)  מג"א רנ"ג ל"ב וכן מ"ב רנ"ג פ"ד.
57)  שבת ל"ו:
58)  שם בתו'ס ד"ה לא.
59)  רנ"ג פ"א.
60)  חזו"א שבת ל"ז ט'
61)  רנ"ג ג' וכן כף החיים רנ"ג י"א, אג"מ או"ח א' צ"ג.
62)  הר צבי או"ח קל"ו, אג"מ או"ח ד' ע"ד כ"ז ויחוה דעת ב' מ"ה.
63)  עי' שש"כ א' כ"ה, וכן הורני הגרי"ש אלישיב שליט"א.
64)  ל"ז.
65)  רנ"ג ב'
66)  חזו"א ל"ז ח', שש"כ א' י"ז.
67)  אג"מ או"ח ד' ע"ד כ"ו.
68)  הרב י.י. נויבירט.
69)  שבת ק"כ.
70)  הל' שבת י"ב ד'
71)  של"ד כ"ב.
72)  עי' באור הדעות בזה, יביע אומר א' כ"א, ושש"כ י' י"ב וכ"ג כ'.
73)  ע' מ"ב רע"ז ג' וחלקת יעקב ב' מ"ה מנחת יצחק ד' ס"ד ציץ אליעזר ח' י"ב יביע אומר י"ט ושש"כ י"ג כ"ה צ"א וכ"ח ק"ג. א'
74)  פסיקתא רבה שמות
75)  ביצה י"ז.
76)  שבת קי"ג.
77)  שבת קי"ח.
78)  שו"ע שכ"ג ו'מג"א ש"ב ג'וק"ג א' וכן מ"ב ש"ב י"ט וק"ג א'.
79)  תט"ז ב' ומ"ב ר"צ ס"ק ד' שש"כ כ"ח ע'.
80)  רש"י והרא"ש ועי' שו"ע שי"ח ד'.
81)  עי' נועם חלק ו' דעת הגרש"ז אוירבך, ושש"כ א' ג'.
82)  אור לציון חלק ב'.
83)  יו"ד ב' סו"ס נ"ב וכן בשש"כ א' ט"ו.
84)  מנחת אליעזר ח"ב דף ס"ז ומנחת יצחק ח"ג ל"ח.
85) עי' מאורי אש, קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת עמ' 86-87, ציץ אליעזר ו' ח', אנצי' תלמודית ערך חשמל עמ' קע"ד ובנספך.
86)  חזו"א או"ח ס' נ' וע"ע אנצי' תלמודית ערך חשמל עמ' קע"ה.
87)  חלקת יעקב א' נ"ח, מנחת יצחק א' נ"ח ב' ק"ו שש"כ י"ג כ"ח.
88)  חזו"א שבת ס' נ' ס"ק ט', וע"ע בקובץ מאמרים בענייני חשמל בשבת במכתבי החזו"א
עמ' 61-69
89) חידושים וביאורים או"ח סו"ס ח', ואנצי' תלמודית ע' חשמל עמ' קס"ט ובנספח עמ' תרנ"ב.
90) חו"ב או"ח ח' י"ד מעשה חושב ח"א ס' ט' ואנצי' תלמודית נספך חשמל תרפ"ט.