לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרק ה

פרק ה

 

א. אל תבהל על פיך, ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים - לדבר קשות, כשם שאמרו דור המדבר (במדבר יד-ב) או במדבר הזה לו מתנו, והשיב להם (הקב"ה) (שם יד-כח) "אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם (כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וגו'".
כי האלהים בשמים ואתה על הארץ - ואפילו חלש למעלה וגבור למטה אימת חלש על גבור, כל שכן כשהגבור למעלה והחלש למטה.
 
ב. כי בא החלום ברוב ענין, וקול כסיל ברוב דברים - דרך החלום לבוא ברוב הרהורים, שאדם מהרהר ביום, (זכריה י-ב) וחלומות השוא ידברו, כן "קול כסיל ברוב דברים", כי (משלי י-יט) ברוב דברים לא יחדל פשע.
 
ג. כאשר תדור נדר לאלהים וגו' כי אין חפץ בכסילים - אלו שמאחרין את נדרם, אע"פ שמשלמין אותו לאחר זמן, אין חפץ להקב"ה בהן.
את אשר תדר שלם - לאלתר.
 
ה. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך - שתפסוק צדקה ברבים ולא תשלם. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא: פתרונו: כשגבאי צדקה נכנסין אצלך לגבות מה שנדרת, אל תאמר שוגג הייתי בשעה שנדרתי, לאחר שנדרתי נתתי בדעתי שאין בידי יכולת ליתן כל כך.
למה יקצף האלהים על קולך - פתרונו: עלוב הוא אדם זה שבדבר קל כזה, שאין בו מעשה כי אם קול בלבד, שפסק צדקה ולא נתן, וחבל על מעשה ידיך - יאבד מעשה ידיו, שנינו במשנה (סוכה כט-א, ב) "בעון פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון".
 
ו. כי ברוב חלומות והבלים, ודברים הרבה, כי את האלהים ירא - מקרא זה מוסב למעלה, שאומר (ב) כי בא החלום ברוב ענין, שאם היו מאיימין אותך בחלום: כך וכך יקרך! "את האלהים ירא"! ואל תירא מן החלום, וכן כשלבך מיעצך להוציא דבר לפני האלהים, "את האלהים ירא".
 
ז. אם עשק רש וגזל משפט תראה במדינה, אל תתמה על החפץ - פתרונו: אם תראה עניים נעשקים, וכן אם תראה שהמשפט והצדק נגזלים, שאם תראה דור שאין אחד מהם קורא בצדק, ואין נשפט באמונה, אל תתמה על החפץ - היאך הקב"ה סובלם, כי גבוה מעל גבוה שומר - הקב"ה שהוא גבוה על כל הגבוהים, ממתין להם שישובו בתשובה, וכיון שאין חוזרין, מביא גבוהים עליהם לגבות מהם דינם על גזל משפט וצדק שעשו.
שומר - פתרונו: ממתין, כמו (בראשית לז-יא) ואביו שמר את הדבר.
 
ח. ויתרון ארץ בכל היא - (מלך לשדה נעבד): יתרונה של עבודת האדמה בכל דבר היא, ביין, בתבואה, ובפירות, ובכל גידולי קרקע. מלך לשדה נעבד אפילו מלך צריך לתבואה, שאם כנס כמה בתים מלאים כסף וזהב, אם אין לו תבואה לפרנס חיילותיו, אין לו בכל כסף וזהב שכנס הנאה.
 
ט. אהב כסף לא ישבע כסף, ומי אהב בהמון לא תבואה, גם זה הבל - שתי דיעות: יש אדם שאוהב כסף כל כך, שאם יצבור כסף כעפר לא ישבע כסף, אלא כל שעה ושעה עמל להוסיף, ואינו אוהב המון רב, (היינו) לקנות עבדים הרבה, ובני בית הרבה, ויש לך אדם שאוהב המון רב בעבדים ושפחות ובני בית, אעפ"י שאין לו תבואה במה לפרנסם, ושניהם הבל, זה שכנס כסף וזהב הרבה, ועדיין לא ישבע כסף, הבל הוא! שאינו שבע במה שכנס כבר, שדי לו אפילו במקצתו; וזה שאוהב המון רב ואין לו תבואה במה לפרנסם גם זה הבל.
 
י. ברבות הטובה רבו אוכליה - פתרונו: ברבות הטובה לאדם, ראוי היה לו, וכבוד הוא לאדם שירבו אוכליה, כגון עבדים ושפחות, ובני בית, ושיהיו עניים מתפרנסים ממנו, אבל כשאדם כונס נכסים הרבה ואין לו הנאה מהן, ולא לאחרים, מה כשרון לבעליה, כי אם ראות עיניו.
 
יא. מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל - פתרונו: נוח לו לזה שלא כנס אוצרות כסף וזהב מימיו, ועובד אדמתו כדי פרנסת אנשי ביתו, מזה שכנס כסף וזהב הרבה, שזה שעובד אדמתו, יגע כל היום בעבודת אדמתו, כשיבוא מן השדה בערב מתוקה תהיה שנתו, בין אם מעט או הרבה יאכל, וזה העשיר ששבע בנכסים, הממון שכנס איננו מניח לו לישון, אלא דואג עליו ביום ובלילה, וכן שנינו במשנה (אבות ב-ח) "מרבה נכסים מרבה דאגה".
 
יב. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עושר שמור לבעליו לרעתו. כיצד? אדם קובץ ממון הרבה, ולא שבע ממנו מימיו, ומחר מאבדו או מלכות נוטלו, או ליסטים מקפחים אותו, או אש שורפתו, או ספינתו טובעת בים, כמו שמפרש והולך.
 
יג. ואבד העשר ההוא בענין רע - נמצא שלרעתו היה שמור אצלו כמה שנים, ונגזלה שנתו עליו, ולסוף אבד (העושר ההוא) וגם לזרעו אחריו אינו מניחו, שכבר אבד, כמו שמפרש: והוליד בן ואין בידו מאומה.
 
יד. כאשר יצא מבטן אמו, ערום, ישוב ללכת כשבא - פתרונו: כאשר בא (כן ילך) ומאומה לא ישא בעמלו כדי שיולך בידו מקצת מעמלו שעמל בחייו, ומאחר שכן, שאין אדם יכול ליהנות מכל נכסיו בעולם שהוא הולך שמה
 
יז. הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות וגומר - כי הוא חלקו: טנט שין אד בלע"ז, מכל מה שכנס אין לו חלק בו כי אם מה שאכל ושתה ושמח.
 
יח. גם כל האדם אשר נתן לו האלהים וגו' מתת אלהים היא.
 
יט. כי לא הרבה יזכור את ימי חייו - פתרונו: יזכור - כי לא הרבה יהיו ימי חייו, לפיכך בעודו בחיים יהנה מנכסיו.
כי האלהים מענה בשמחת לבו - פתרונו: כשהקב"ה נותן לו ממון, כאילו מעיד עליו, לומר:
אני נתתי לך ממון זה, כדי שתשמח בו, ותיהנה ממנו.