פרק ט
א. כי את כל זה נתתי אל לבי, ולבור את כל זה אשר הצדיקים - שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, והחכמים שמגיע אליהם כמעשה הכסילים ועבדיהם שמקרה האדון, ומקרה עבד, ומקרה הצדיק והרשע, ומקרה החכם והכסיל, אחד הוא - פעמים תראה עבד שעולה לגדולה, ופעמים תראה אדונים יורדים. ותראה צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, וגם תראה חכמים שמגיע אליהם כמעשה הכסילים, וגם תראה כסילים שמגיע אליהם כמעשה החכמים, ורשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, דבר זה אינו גלוי לבריות, על מה זה ועל מה זה, אלא ביד האלהים הוא, אליו הוא גלוי.
גם אהבה, גם שנאה אינו יודע האדם - תמצא אדם שהקב"ה משפיע לו טובה, ואינו יודע אם מתוך אהבה, שהקב"ה אוהבו משפיע לו ומותירו לטובה, או מתוך שנאה שהקב"ה שונאו מראה לו אותו טובה לשעה, וסוף שלא תתקיים בידו, נמצאת שמחה זו אחריתה תוגה.
הכל לפניהם - מכל מה שנתון לפני הבריות לראות, אינם יודעים מה הם רואים, כמו שמפרש והולך:
ב. הכל כאשר לכל מקרה אחד, לצדיק ולרשע וגו':
"הכל כאשר לכל" - פתרונו: כמקרה לזה כך מקרה לזה, כמקרה לצדיק כך מקרה לרשע, וכמקרה לרשע כך מקרה לצדיק.
ג. זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש, כי מקרה אחד לכל - פתרונו: דבר זה מעשה רע שנעשה תחת השמש, שמקרה אחד לכל.
וגם לב בני האדם מלא רע, והוללות בלבבם בחייהם - פתרונו: גם לעומת זה שבני אדם רואים: שהצדיק לא תועילנו צדקתו, והרשע לא יכשילנו רשעו, לפיכך לב בני האדם שרואים דבר זה "מלא רע והוללות בלבבם בחייהם", שאילו היו רואים שהרשע אובד ברשעו, והצדיק טוב לו בצדקתו היו הרשעים שבים מרשעם, ועושים משפט וצדקה.
ואחריו אל המתים - פתרונו: גם דבר זה גורם שלב בני האדם רע, והוללות בלבבם בחייהם שכל אדם נותן לב בחייו - שאחריתו הולך אל המתים, ומשימות אבד בטחונו, כמו שמפרש:
ד. כי מי אשר יחובר אל החיים יש בטחון - פתרונו: כי מי הוא האדם שיחיה לנצח ולא יראה השחת, ויחובר אל כל החיים, ולא אל המתים, כי בעוד שאדם חי, יש לו בטחון, אבל משמת, אבדה תקותו, כמו שאמרו ישראל (יחזקאל לז-יא) יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו נגזרנו לנו, וכן הוא אומר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
ה. כי החיים יודעים שימותו - לפיכך לב בני האדם מלא רע והוללות וסכלות בלבבם בחייהם, שרואים שהכל למיתה הם עומדים, בין רשעים בין צדיקים והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר: שלא יהנה עוד מכל עמלו בעולם הזה, לצורך העולם הזה.
ו. גם אהבתם, גם שנאתם, גם קנאתם וגו' וחלק אין להם וגו' בכל אשר נעשה תחת השמש - פתרונו: בכל מה שעמל בעולם הזה לצורך העולם הזה, ומאחר שכן, שאין המתים נהנים מכל מה שעמלו בחייהם לצורך העולם הזה.
ז. בעודך חי לך אכול בשמחה לחמך וגו', כי כבר רצה אלהים את מעשיך - פתרונו: כי בדבר זה תדע: שרצה אלהים מעשיך, כשיתן הקב"ה בלבך ליהנות מעמלך שעמלת בו, אז תכיר: שכבר רצה האלהים את מעשיך.
וכן הוא אומר (לעיל ב-כו) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה", ואומר (לעיל ה-יח) "כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים (וכבוד) והשליטו לאכול ממנו, ולשאת את חלקו, ולשמוח בעמלו, זה מתת אלהים היא".
ח. בכל עת וגו'.
ט. ראה חיים וגו'
י. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה! כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול וגו' - ארבעת מקראות הללו, ארבעתם פתרון אחד להם, וכה פתרונם: מאחר "שאין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה" לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, ולבוש בגדים נאים, וסוך שמן לעדן את בשרך, שאדם המתאבל אינו סך בשמן, כמו שמצינו בדניאל (י-ג) "לחם חמודות לא אכלתי, ובשר ויין לא בא אל פי, וסוך לא סכתי", וגם ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך, אשר אתן לך תחת השמש - פתרונו: בעולם הזה, כי הוא חלקך בחיים: כי דבר זה בלבד נתן הקב"ה לחלקך בחיים, לחם לאכול ובגד ללבוש, ולישא אשה, ולשמוח בה.
ובעמלך אשר אתה עמל תחת שמש - דבר זה מוסב למעלה, על מה שאמר למעלה (ז) "לך אכול בשמחה לחמך" וכה פתרונו: וגם שמח בעמלך שאתה עמל תחת השמש בעולם הזה.
כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה - להתנאות עצמך, עשה! כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה - משמת אדם, לא חכמה ולא תבונה, מועלות לו להתנאות עצמו, וגם אין שם מעשה בשאול אשר אתה הולך שם שמאחר שהנשמה ניטלת מן הגוף, אין גופו עושה מעשה מעתה.
יא. שבתי וראה תחת השמש - ואע"פ שאמרתי לך למעלה "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", לא בכחך ולא בעוצם ידך לעשות חיל, ולהעשירך, ולתת גדולה לעצמך, שהרי שבתי וראה תחת השמש –
כי לא לקלים המרוץ - שיצלח הקל במרוצתו,
ולא לגבורים המלחמה - שינצח הגיבור בגבורתו,
וגם לא לחכמים לחם - שיתעשר החכם בחכמתו,
וגם לא ליודעים חן - שישא הנבון חן בעיני הבריות מפני תבונתו.
שבהרבה מקומות תמצא "תבונה" במסכן, ואדם לא זכר את האיש המסכן וחכמתו בזויה, ודבריו אינם נשמעים ואין כל הדברים תלויים אלא במקרה טוב ובפגע טוב שיקרה את האדם לפי שעה, כמו שמפרש: כי עת ופגע יקרה את כולם - שפתרונו: אלא עת ופגע יקרה את כולם, יש מקרה לטובה, ויש מקרה לרעה, מקרה לטובה - כמו (בראשית כד-יב) "הקרה נא לפני היום", וכן (שם כז-כ) "כי הקרה ה' אלהיך לפני" דיעקב, וכן (רות ב-ג) ויקר מקרה דרות, - מקרה לרעה - כמו (שמ"א ו-ט) מקרה הוא היה לנו. כמו כן פגע לטובה, פגע לרעה, פגע לטובה (בראשית כח-יא) ויפגע במקום וכן (שמ"א י-ה) "ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וצלחה עליך רוח ה'" וגו' וכן (בראשית לב-ב) "ולא יפגעו בך בשדה אחר", וכן (יהושע ב-טז) "פן יפגעו בך הרודפים". אבל כאן עת ופגע יקרה את כולם - פתרונו: שעה טובה, ופגע טוב, ומקרה טוב, יקרה את כולם, ובדבר זה תלוי הכל, ויש עת ופגע ומקרה שהוא לרעה, כמו שמפרש והולך:
יב. כי גם לא ידע האדם את עתו, כדגים הנאחזים במצודה רעה - פתרונו: מצודה רעועה שאע"פ שאינו חזקה כל כך, נאחזים בה, כך פעמים שנוקש אדם בדבר קל.
וכצפרים האחוזות בפח - וכמו שהדגים אינם יודעים עד שיפלו במצודה, וגם הציפורים אינם יודעים עד שנאחזים בפח.
כהם יוקשים בני האדם - פתרונו: כמו הם כך יוקשים בני האדם לעת רעה שתפול עליהם פתאום.
יג. גם זה ראיתי חכמה תחת השמש, וגדולה היא אלי - פתרונו: חכמה זו חכמה גדולה היא אצלי.
יד. עיר קטנה ואנשים בה מעט - ונוחה לכבש, מפני שני דברים, אחד: שהיא קטנה, שנית: שאנשים בה מעט.
ובא אליה מלך גדול וסבב אותה - כי רב מאד מחנהו, ויכולים לסבב אותה בארבע רוחותיה. ובנה עליה מצודים גדולים - ואין אנשיה שבתוכה יכולים להגן עליה, מפני שני דברים: אחד כי מעט המה ואין יכולים לסבב אותה מבפנים, כנגד אנשי המלחמה שסובבים אותה מבחוץ, שנית: שבנה עליה מצודים גדולים ואפילו אילו היתה עיר גדולה לא היתה יכולה לעמוד בפניהם.
טו. ומצא בה איש מסכן וחכם, ומלט הוא את העיר וגו'. לא זכר את האיש המסכן ההוא - מפני שהוא מסכן לפיכך:
טז. ואמרתי אני - טובה חכמה מגבורה - ואף על פי שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים - שהרי החכם המסכן ההוא מלט את העיר בחכמתו, מה שלא יכלו כל גיבורי העיר למלט.
יז. דברי חכמים בנחת נשמעים, מזעקת מושל בכסילים - פתרונו: החכם, אפילו כשהוא מדבר בנחת, דבריו נשמעים ומקובלים לבני העיר יותר מדברי העיר מפני גייסות שצרים על העיר, הברו החצים, מלאו השלטים, כי אנשיה מעט, ומלך גדול סובב אותה, והחכם המסכן נותן הוא עצה בלחש, ומלט את העיר בחכמתו, נמצאת למד: שדברי החכם אפילו כשהוא מדבר בנחת, דבריו מקובלים יותר מדברי המושל אפילו כשהוא צועק, בזמן שהוא כסיל לפיכך אמרתי:
יח. טובה חכמה מכלי קרב וכשם שחכם אחד ימלט הוא את העיר בחכמתו, כמו כן חוטא אחד יאבד טובה הרבה - כמו שמפרש והולך.