פרק ט / אהרן יעללינעק
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרק ט

מחבר: אהרן יעללינעק

פרק ט

 

א. כי את כל זה, שהרי כל הענין הזה נתתי ללבי, ולבור כל המעשה הזה, שהרי הצדיקים והחכמים והעבדים שלהן כולם הן בממשלתו בידו של הקב"ה, ואף אהבתו ואף שנאתו של הקב"ה אינן יודעים, שאינו יכול להבחין איזה דבר אהוב לפני הקב"ה ואיזה שנוא. ולבור, מגזרת 'בר', כמו מן 'קם' ולקום, 'שב' ולשוב.
ביד איינל"א אשטינ"א בלע"ז, כמו מתחת יד מצרים מיד מצרים ומיד פרעה.
גם אהבה גם שנאה, שני גמין נוהגין לבוא בזה אחר זה בלא דקדוק מלה, כמו 'גם בחור גם בתולה', 'גם לי גם לך'.
הכל לפניהם, כל הרעות נהוגות ומזומנות לבוא עליהם ומקרא אחד לכלם.
 
ב. הכל כאשר לכל, פירוש הוא של הכל לפניהם, כל הרעות והפורעניות באות כמות שהן לכל בני האדם, ומקרה אחד לכולם הללו צדיק ורשע וטוב וטהור וטמא וזובח כזה כן זה כטוב כחוטא, וכן הנשבע שבועות שקר, כאותו אדם שהוא ירא לישבע שבועה כולם שוין.
 
ג. מקרה אחד, לכולם, וזהו ענין רע שהוא בעולם על אשר כולם שוין במקרה שלהם.
ואף לב בני האדם מלא רע ורשות בחייהם לעשות רעות רבות, לפי שאומרים בלבבם איזה הפסד יש לו לעושה הרעה, כי מקרה אחד להם, וכזה כן זה, ואחריתו של כל אחד ואחד אל המתים, שבכולם מיתה נוהגת בהם, ועל כן מחזיקים רשעים ברשעם שלא לשוב מדרכם הרעה, ולאחר מיתה שוב אינן יכולים לשוב בתשובה. ועל זאת נפלאתי מדוע מדת הדין מארכת להם אף כל כך, ומדוע מקרה אחד לכולם.
 
ד. כי מי אשר יחובר, כי אותו האדם שהוא חי ומחובר אל החיים, יש לו בטחון לעשות תשובה, שבעודו בחיים יכול לשוב. אבל לאחר מיתתו אינו יכול לשוב, שהרי כלב חי הוא טוב מן האריה המת, שלאחר מיתתו אין בו יכולת וכח.
 
ה. כי החיים יודעים שימותו, ועל כן יש להם לעשות תשובה בעודם בחיים.
והמתים אינם יודעים מאומה, ושוב אינן יכולין להתחרט ולשוב בתשובה, ולא יהיה להם ריוח שכר והצלה ברוע מעשיהם, שהרי נשכח זכרם.
 
ו. גם אהבתם שהיו אוהבים הבריות,
וגם שנאתם שהיו שונאים כמה בני אדם,
וגם קנאתם שקנאו באחרים, כבר אבדו, כי מתו ונשכח זכרונם, ולא יהיה להם עוד חלק בכל אשר נעשה בעולם.
 
ז-י. לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב שכבר רצה הקב"ה בכשרון מעשיך.
ובכל עת יהיו בגדיך לבנים וטהורים להתנהג בטהרה ונקיון, ותהיה זריז לסוך ראשך להנאתך, כי היו נוהגין הקדמונים בסיכת שמן.
וראה חיים לשמוח בחלקך עם אשתך אשר אהבת כל ימי חייך שנתן לך הקב"ה בעולם, כי דבר זה שאני מזהירך להנאתך הוא יהיה חלק שלך בעמלך שאתה עמל בעולם.
וכל אשר תמצא ידך לעשות טובות ומעשים טובים בעודך בחיים, שהרי לא יהיה לך עוד לעשות מעשים וחשבון ודעת וחכמה בקבר אשר תלך שם.
כל ימי חיי הבלך, כופל מלתו פעמים.
בכוחך, בעודך בחיים, מוסב על בשאול אשר למטה.
 
יא. שבתי וראה, חזרתי וראיתי עוד דבר זה בעולם, שהרי לא לקלים המרוץ, שאינו שוה להם מרוצתם תדיר, שאע"פ שהם קלים במרוצתם לרוץ, עת ופגע ומקרה יקרה להם כמו לשאר בני אדם.
ולא לגבורים המלחמה, שאין נצחון מלחמות עומד להם תדיר, כי מקרה אחד להם.
ואף לא לחכמים לחם בכל עת בשביל חכמתם, ואף לא לנבונים עשר בכל עת ברוב תבונתם, שפעמים שהם יורדים לעניות.
ואף לא ליודעים חן בכל עת, פעמים שאין להם חן ושנואים הם בעיני הבריות, שהרי מקרה אחד יקרה לכולם.
 
יב. כי גם לא ידע האדם, שהרי אף האדם לא ידע ולא הכיר שעתו כאשר יפול כדגים שנאחזים ונופלים במצודה רעה, וכצפרים הנופלות ונאחזות בפח, כי כאשר הם נופלים ונאחזים, כן יוקשים ונכשלים בני האדם לעת רעתם כשתיפול רעתם עליהם בפתאום. יוקשים, כמו יקושים שבירמיה )לשון( שבויים.
 
יג. גם זה ראיתי, אף חכמה זאת ראיתי בעולם, ותמיה גדולה היא אלי.
 
יד-טו. עיר קטנה ואנשים בה מעט, אינו צריך לומר אם היא עיר חלשה ויש בה אנשים הרבה לשומרה, או אם היא עיר חזקה ויש בה אנשים מעט לשומרה. ויהי צר עליה במצור מלך שאינו כל כך חשוב, ואין לו חיל גדול כל כך, אין תימה בעיני כל כך אם ימלטנה איש מסכן וחכם ברוב חכמתו. כי אף היא עיר חלשה, ויש בה אנשים מעט לשומרה, ובא אליה מלך גדול וחשוב בחיל גדול, וסבב אותה במצור לבנות עליה מצודים גדולים וחזקים, מוצא בה המוצא איש אחד שהוא דל ומסכן וחכם, והוא ימלט את העיר ברוב חכמתו מן המלך הגדול ומרוב חיילותיו וממצודיו הגדולים. ועל כן נפלאתי ותמהתי אשר לבסוף לא זכר שום אדם את האיש הדל אשר מילט את העיר בחכמתו.
 
טז. ואמרתי אני משובחת וטובה חכמה של זה יותר מגבורה, וסופו של זה שחכמתו בזויה ואינן נשמעים דבריו.
 
יז. דברי חכמים, דבריו של מסכן וחכם זה נשמעין בנחת, והוא שחכמתו של זה טובה ומשובחת מזעקת מלך מושל, שהוא מושל ושליט על בני חילו שהם כסילים. על שם שאין להם חכמה להערים נגד האיש הזה שהוא מסכן וחכם, קורא אותן בני כסילים.
 
יח. טובה חכמה של מסכן וחכם זה, יותר מכל מלחמה של אלו הצרים על העיר.
וחוטא אחד, כשם שמסכן חכם זה ממלט את העיר בחכמתו, כך חוטא אחד מאבד טובה הרבה. ודומה ומושל הוא לזבובים שאינן ראויים לכלום כי אם למיתה, שמבאישים  מביעים שמן מבוסם: