עושה אלה לא ימוט לעולם / יהושע רוזנברג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

עושה אלה לא ימוט לעולם

מחבר: יהושע רוזנברג

תהלים טו

מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

עושה אלה לא ימוט לעולם

 ספר תהלים פתח במזמור על הצדיק ודרכו. אחר כך באה קבוצה של מזמורים שבהם תיאור מעשיהם של הרשעים. פרק ט"ו שב ומדבר בצדיק. הפרק מתאר את דמותו של הצדיק הראוי לשכון באהלי ה'. המזמור ערוך כשאלה וכתשובה עליה.

 
דוד שואל:
 
"ה' מי -יגור באהלך,
מי ישכון בהר קדשך?"
 
השאלה בנויה בצורת תקבולת. בחלקה הראשון של התקבולת מדבר המשורר על אוהל ה'. אוהל הוא משכן ארעי ולפיכך משתמש הכתוב בפועל "יגור" שהוא, לדעת חז"ל, פועל המביע ארעיות. כך אנו דורשים באגדה של פסח:
 
"ויגר שם - מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם,
שנאמר: ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו".
 
בחלקה השני של השאלה מדובר בהר ה', בהר קדשך, במקדש הקבוע - ולפיכך משתמשים בפועל הציין קביעות: "ישכון". השאלה כתובה בלשון עתיד וכוונתה מי הוא הראוי לגור באוהל ה', למי הזכות לשכון בהר הקדש? לאחר השאלה מונה המשורר את התכונות וההנהגות שבזכותן רשאי אדם לבוא אל הר ה'. הפרק הוא למעשה תשובה על השאלה. בבבלי מסכת מכות, דף כג ע"ב דרש רבי שמלאי:
 
"שש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין - כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה - כנגד אבריו של אדם...
בא דוד והעמידן על אחת-עשרה דכתיב: "מזמור לדוד, ה' מי -יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך? הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" וגו'. בא ישעיהו והעמידן על שש ...
בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך".
בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה."
 
רש"י מבאר את דברי רבי שמלאי: "בא דוד והעמידן על אחת-עשרה"
 
שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצוות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה, ובא דוד והעמידן וכו' כדי שיזכו אם יקיימו אחת עשרה מצוות הללו. וכן כל שעה, דורות של מטה הולכין וממעטין אותו.
 
דוד מסדר את מידותיו של הצדיק הזוכה לבוא למשכן ה' בקבוצות. קבוצה בלשון חיוב ולאחריה קבוצה בלשון שלילה. וכך פעם נוספת.
 
חיוב: הולך תמים, ופועל צדק ודובר אמת בלבבו.
שלילה: לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו.
ושוב חיוב: נבזה בעניו נמאס, ואת יראי ה' יכבד.
שלילה: נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח.
 
המצוות המנויות כאן כוללות כאלה שהן מתחום המחשבה בלבד, וכאלה שהאדם עושה אותן, או נמנע מלעשותן. לצד מצוות שבין אדם לחברו מנויות מצוות שבין האדם למקום. מן הדברים אנו יכולים לעמוד על עיקר חשוב בקיום המצוות: אי אפשר להתקרב אל ה' במצוות שבין אדם למקום בלבד, אם אין מקיימים את המצוות שבין אדם לחברו לא זוכים לגור באהלי ה'. מפשוטן של מקראות נראה שהדרישות למידות מתוקנות אלה אינן לצדיקים יחידי סגולה בלבד אלא לכל אחד ואחד מישראל. אין כאן דרישות מפליגות או יוצאות דופן. הולך תמים מציין את השלמות המוסרית של האדם. שליטה על התאוות וקידושן. טהרה וקדושה הן התכונה המרכזית של המקדש. התנאי השני הוא: ופועל צדק - צדק חברתי, יושר במגע ובמשא עם הבריות.
 
בספר דברים פרק כ"ה , טז נאמר:
 
"כי תועבת ה' אלוהיך כל עושה אלה, כל עושה עול."
 
עוולה חברתית היא תועבת ה' והעושה אותה אינו זכאי לבוא אל הר ה'. דובר אמת בלבבו היא תכונה של כנות. האמת שבשפתותיו היא גם האמת שבפיו. בפסוק האחרון בא סיכום לפרק:
 
"עושה אלה לא ימוט לעולם".
 
לא רק שיהיה ראוי לשכון באהל ה' אלא "לא ימוט לעולם". ה' יעזור לו ויחזק אותו. וכאילו כתוב: לעולם לא ימוט.
 
רש"י מבאר:
 
"אם ימוט אין מיטתו מיטה לעולם אלא מתמוטט ועולה."
 
בתלמוד הבבלי סוף מסכת מכות מסופר:
 
כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה.
אמר: מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט.
[מי שעושה אותן כולן לא ימוט, מכאן שאם יש בו רק אחת מהן - ימוט.]
אמרו ליה: מי כתיב עושה כל אלה, עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו
[אמרו לו: האם כתוב עושה כל אלה? עושה אלה כתוב. אפילו באחד מהן.]
 
לפי נוסח התפילה של הרמב"ם נאמר מזמורנו בכל יום לאחר ברכות התורה לפני הקטע הנאמר בכל נוסחי התפילה בעקבות המזמור הזה:
 
"לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו" וכו'