חורבן שומרון

מחבר: פרופ' חיים תדמור

מלכים ב', י"ח

שיחות במקרא, נביאים ראשונים ודברי הימים, העורך בנימין צביאלי, 1974

חורבן שומרון

 

שני שלבים בחורבנה של ממלכת ישראל; וביניהם מפרידות עשר שנים. החורבן הראשון נעשה בידי תגלת פלאסר מלך אשור והשני בידי שלמנאסר וסרגון, בשנים 720-722.
 
בשלב החורבן הראשון הוליך תגלת פלאסר לאשור את בני הגלעד והגליל, הפך את האזורים הללו לפחות אשוריות. גבולה של ממלכת אשור הוסת מעתה לעמק יזרעאל, ובחלק שנותר עוד לממלכת ישראל בהר אפרים הומלך הושע בן אלה. אך לא ארכו הימים ואש המרד פרצה שנית. הושע החל למרוד כשהוא נשען על עזרתו של מלך מצרים שהביט בחרדה כיצד פוגעת אשור בתחומי עניניה של מצרים בסוריה ובפלשת. אלא שהפעם פעלו האשורים ללא רתע. הם עלו על ישראל עוד בטרם תתגבש החזית האחידה. הושע הופיע בפני המלך האשורי, כנראה להצטדק או להכנע, והוא נאסר, וצבא אשור פנה נגד שומרון.
 
וכאן אירע דבר בלתי צפוי כלל, אנשי שומרון שמלכם נעצר ונאסר - המשיכו במלחמה באשור - ללא מלך - ועמדו בה שלש שנים רצופות.
 
על פרשה אחרונה זו בתולדותיה של שומרון לא שרדו נתונים במקורותינו. הכתוב במל"ב, י"ח אומר: "וילכדוה מקצה שלוש שנים". הלוכד של שומרון הוא אותו מלך שאסר את הושע - הוא שלמנאסר החמישי. עליו אומרת כרוניקה בבלית: הוא כבש את העיר שמראין, - (הוא שמה הארמי של שומרון). שומרון נפלה בקיץ או בסתיו של שנת ,722 שלמנאסר החמישי לא הצליח לקצור את פרי נצחונו. מיד לאחר הכיבוש בטבת 722 מת המלך, וכנראה שהוא הודח, נרצח בידי יורשו - סרגון השני.
 
משמת שלמנאסר ומשפרצו המהומות באשור - נסוג הצבא האשורי מן הארץ ולשומרון באה הקלה. באותה שעה, בעת חלופי השלטון באשור - פרצו מרידות בכל רחבי סוריה אף בחדרך ובדמשק, בראש המרידה עמדה חמת (האחרונה במדינות האיזור שעוד שמרה על עצמאותה) ולה נצטרפו כמה מערי פלשת ובראשן עזה. מאחורי המורדים נצבה מצרים והיא אף שסייעה להם בסיוע של ממש. סרגון חכה כשנתיים עד שיצא לדכא את המרידות. באביב 720 הגיע סרגון לסוריה, כבש מחדש את חדרך ואת דמשק, צר על חמת וכבשה, כבש את עזה והנחיל מפלה כבדה למלך מצרים ליד רפיח. אותה שעה בא סופה של שומרון היא נלכדה בידי חיל אשור.
 
כתובת חדשה של סרגון מתארת בפירוט מה את מעשיו בעיר שומרון ומשלימה את התמונה שבספר מלכים:
 
 
"אנשי שומרון שעשו יד אחת עם מלך עויין לי שלא להיות משועבדים, ולא להעלות את מנחת השעבוד, והתחילו במעשי איבה נגדי, נלחמתי בהם והנחלתי להם מפלה, לקחתי שלל: עשרים ושבעה אלף ומאתיים ותשעים איש שישבו בה, רכבם, והאלים בהם בטחו. חמישים מרכבות נטלתי לעצמי לחיל הרכב המלכותי שלי ואת שאריתם הושבתי בתוך ארץ אשור. את שומרון בניתי מחדש ועשיתיה גדולה משהיתה לפנים. אנשים מארצות שכבשו ידי הושבתי בה ושר-חצרי העמדתי עליהם כפחה ומניתי אותם על בני אשור".