העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב? / יהושע רוזנברג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?

שיחות בספר חגי

מחבר: יהושע רוזנברג

חגי א'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?

 

מטרתו של חגי בנבואתו הראשונה היא להוציא את העם מאדישותו ולזרזו להקים את המקדש השני. חגי פונה אל זרובבל בן שאלתיאל, מצאצאיו של יהויכין מלך יהודה, מנהיגם המדיני של שבי ציון, שנתמנה על ידי מלך פרס כפחת יהודה, ואל מנהיגם הדתי יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, נכדו של שריה כהן הראש שהומת ברבלה אחרי חורבן ירושלים כמסופר במלכים ב' פרק כ"ה. הנביא פונה אליהם בקריאה לבנות את בית המקדש. הנביא מצטט כביכול את דברי העם הטוענים שעוד לא הגיע העת לבנות את בית המקדש. הנביא משתמש במבנה תחבירי משובש כדי להצביע על הגיחוך שבטענת העם:
"העם הזה אמרו: לא עת בא עת בית ה' להבנות".
 
בספר עזרא פרק ג' מסופר כי העם בנה מזבח אחרי שובם לארץ:
"ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים, ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלים. ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים, וזרובבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלוהי ישראל, להעלות עליו עולות ככתוב בתורת משה איש האלוהים."
 
על המזבח הקריבו את קרבן התמיד לבקר ולערב. הכתוב בעזרא מספר:
"מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עולות לה' והיכל ה' לא יוסד."
 
בשנה השנית לבואם אל ירושלים בחדש השני יסדו הבונים את היכל ה'. אך בגלל התנגדותם של צרי יהודה ובנימין, והפעולות שעשו, הופסקה עבודת בניית בית המקדש. לדעתו של חגי, הגיעה העת לחדש את העבודה ולהקים את המקדש. השנה היא שנת שתיים לדריוש המלך, ששים ושש שנים לאחר חורבן בית ראשון, שמונה עשרה שנה לאחר שכורש מלך פרס נתן היתר לבנות את המקדש. מצבו הכלכלי של העם לא היה טוב בגלל שנות הבצורת, והם חיכו לזמנים טובים יותר כדי לבנות בית מפואר.
לדעת חגי אין להחמיץ את שעת הכושר לבנות את הבית. ברחבי האימפריה הפרסית התחילו תנועות שחרור, שערערו את יציבות השלטון. חגי רומז לאירועים אלה בפרק ב' פסוק כב:
"והפכתי כסא ממלכות, והשמדתי חוזק ממלכות הגויים, והפכתי מרכבה ורוכביה, וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו."
 
הנביא דוחה את הטענה שהמצב הכלכלי אינו מאפשר את בנין הבית. אתם יושבים בבתים ספונים, מקורים, לפי פירוש רד"ק, או בבתים מצופים בארזים, כפירוש רש"י, ראב"ע ואחרים. לעצמכם אתם יודעים לדאוג - ולבניין הבית אינכם דואגים. הנביא משתמש שוב במילה "עת" ששם קודם לכן בפי העם:
"העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?"
 
הדברים מזכירים לנו את דברי דוד המלך אל נתן הנביא, שעה שרצה לבנות את בית המקדש:
"ויאמר המלך אל נתן הנביא, ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלוהים יושב בתוך היריעה".
 
הנביא טוען כלפי העם כי חוסר המעש שלהם והתחמקותם מבניין הבית הם שגרמו לחוסר ההצלחה במעשי ידיהם. מצבם הכלכלי גרוע כי ה' אינו נותן ברכה במעשי ידיהם. חגי מתאר בצורה חיה את המצב הכלכלי הגרוע:
"זרעתם הרבה והבא מעט,
אכול ואין לשבעה,
שתו ואין לשכרה,
לבוש ואין לחום לו,
והמשתכר משתכר אל צרור נקוב...
על כן עליכם כלאו שמים מטל, והארץ כלאה יבולה.
ואקרא חורב על הארץ, ועל ההרים, ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר,
ועל אשר תוציא האדמה, ועל האדם ועל הבהמה, ועל כל יגיע כפים".
 
הנביא קורא לעם להתבונן במה שקורה להם ולשאול את עצמם מה גרם לכך. הנביא משתמש בביטוי מיוחד: שימו לבבכם. בפסוק ה' הוא קורא:
"ועתה כה אמר ה' צבאות, שימו לבבכם על דרכיכם."
 
ושוב בפסוק ז:
"כה אמר ה' צבאות, שימו לבבכם על דרכיכם".
 
אם יתבונן העם במעשיו יגלה כי כל הרעה הבאה עליו נגרמת כתוצאה ממחדליו:
"יען ביתי אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו. על כן עליכם, כלאו שמים מטל, והארץ כלאה יבולה".
 
חגי קורא לעם לעשות מעשה:
"עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית,
וארצה בו ואכבדה, אמר ה'."
 
ה' אינו זקוק לארזי הלבנון. גם עצים מהרי ירושלים יספיקו. דבריו של חגי השיגו את מטרתם. עשרים וארבעה ימים לאחר שהחל לנבא התחילה העבודה:
"ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' צבאות אלוהיהם.
ביום עשרים וארבעה לחדש בששי, בשנת שתים לדריוש המלך".