לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ישראל ואדום

מחבר: יהודה איזנברג

עמוס א, עובדיה
ישראל ואדום

 

פרשת היחסים בין יעקב ועשיו, ובמהלך הדורות בין ישראל לאדום, סבוכה ומפותלת. יעקב מדגיש בפנייתו לעשיו את האחווה שביניהם, והוא אף מפריז בביטויי ההתבטלות כלפי עשיו: "יעבור נא אדוני לפני עבדו" (בראשית לג יד). עשיו, לעומתו, מדבר גם הוא כאח: "יש לי רב אחי, יהי לך אש לך" (בראשית לג ח). היחס שבין האחים, מסביר רמב"ן, מבטא את היחס לעתיד שבין העמים:
 
ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ומהם שבאו ברומא, והיא הייתה סיבת נפילתם בידם.
 
כאשר הופך יעקב להיות עם ישראל, ועשיו הופך להיות אדום, פונה עם ישראל בדרכו ממצרים לאדום, ומבקש רשות לעבור בגבולו. הפנייה היא כפניה לאח:
 
במדבר פרק כ
(יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו: (טו) וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו: (טז) ונצעק אל ה' וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך: (יז) נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבולך: (יח) ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך: (יט) ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה: (כ) ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה: (כא) וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו:

עם ישראל מצפה כי אדום יזכור את האחווה, והוא מבקש זכות מעבר תוך התחייבות לא לגרום כל נזק. התשובה היא סירוב מוחלט.

האיבה גוברת והולכת, ואדום הופך להיות אויב גלוי. שני העמים עומדים בתחרות עזה: דוד שם נציבים באדום (ש"ב ח), המרד נגד שלמה המלך מקבל סיוע מאדום (מ"א יא), יהושפט מולך באדום על ידי נציב (מ"א כב, מח), בימי יורם בנו מורדת אדום (מ"א ח, כ). אמציה חוזר וכובש את אדום (מ"ב יד ז). בימי פקח חוזרים האדומים וכובשים את אילת (מ"ב טז ו).

על אף מלחמות רצופות אלה, מצפה הנביא ליחס הוגן מצד אדום, והוא מתלונן על שנאה, לעג, ושמחה לאד. עובדיה הנביא אומר:
 
עובדיה פרק א
(י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם: (יא) ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם: (יב) ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה: (יג) אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו: (יד) ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה: (טו) כי קרוב יום ה' על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך: (טז) כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו: (יז) ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם: (יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר:
 
וכמוהו טוען עמוס בפרקנו:
 
עמוס פרק א
(יא) כה אמר ה' על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה לא אשיבנו על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח: (יב) ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה:
 
את יחסם של בני אדום לבני ישראל מציינים שני מדרשים:
 
ילקוט שמעוני עמוס רמז תקלט
כה אמר ה' על שלשה פשעי צור וגו'. הדא הוא דכתיב "פן ינכרו צרימו". בשעת צרתן של ישראל, עובדי אלילים מנכרין אותם, ועושים כאלו אינם מכירים אותם. וכן מצינו כשביקשו ישראל לברוח כלפי צפון, היו מסגירים אותם, שנאמר "על שלשה פשעי צור", בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירים אותם, שנאמר "על שלשה פשעי עזה", כלפי מזרח היו מסגירים אותם, שנאמר "על שלשה פשעי דמשק", כלפי מערב היו מסגירים אותם שנאמר, "משא בערב". ובשעת טובתן של ישראל, עובדי אלילים מכחישים להם, ועושים עצמם כאלו הם אחים, וכן עשו אמר ליעקב "אחי יהי לך אשר לך", וכן חירם אומר לשלמה "מה הערים האלה אשר נתת לי אחי".

ילקוט שמעוני מלאכי רמז תקפז
פילוסוף אחד שאל את ר' אליעזר: לא כך אמר הנביא "המה יבנו ואני אהרוס"? והלא כל הבנינים קיימין! א"ל רבי אליעזר: לא דבר הכתוב כנגד הבניין, אלא כנגד העצות. כל מה שאתם יושבין ומחשבין בלבבכם לבנות עלינו ולכלותנו, הוא הורס עצתכם. אמר לו: חייך כך הוא, יושבים בכל שנה לבוא ולכלות אתכם, וחד סב אתי ומבטיל ליה (=וזקן אחד בא ומבטל את עצתם).
 
הביטוי הקיצוני של השנאה לישראל הוא שנאתו של עמלק, בנו של עשיו. עמלק האיש מתחלף בעמלק העם, "אשר קרך בדרך ויזנב בך את כל הנחשלים אחריך, ואתה עיף ויגע (דברים כה יח).

נציג מאוחר של שנאה זו הוא המן, הרוצה להשמיד עם שלם בגלל כעסו על אדם אחד. את יחסו של הקב"ה לשני העמים מסכם מלאכי:
 
מלאכי פרק א
(א) משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי: (ב) אהבתי אתכם אמר ה'. ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב: (ג) ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר: (ד) כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם: (ה) ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל: