לחץ כאן לתצוגת הדפסה

האבכה בחודש החמישי?

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה ז'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

האבכה בחודש החמישי?

 

פרק ז' מצביע על בעיה שעמדה בפני בוני הבית השני. האם יש להמשיך את האבל על חורבנו של הבית הראשון או לבטל את הצומות שנקבעו זכר לחורבן:
"האבכה בחדש החמישי? הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים?"
 
בכי זה והנזרות זו הם צום כפי שמבאר הנביא בהמשך:
"כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי"...
 
הנביא מונה ארבעה ימי צום בשנה:
"צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי."
 
לאילו צומות רומז זכריה? ביום התשיעי לחודש הרביעי הובקעה העיר כמסופר בירמיהו ל"ט, ב:
"בעשתי עשרה שנה לצדקיהו, בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר"
 
וביתר פירוט בפרק נ"ב:
"...וימרד צדקיהו במלך בבל.
ויהי בשנה התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש, בא נבוכדנצאר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים, וחינו עליה, ויבנו עליה דיק סביב. ותבוא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו.
בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ.
ותבקע העיר..."
 
ביום העשירי לחודש החמישי נשרף הבית והעיר נחרבה כפי שמתואר בהמשך הדברים בירמיהו:
"ובחדש החמישי בעשור לחודש,
היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל
בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים.
וישרוף את בית ה'
ואת בית המלך
ואת כל בתי ירושלים
ואת כל בית גדול שרף באש.
ואת כל חומות ירושלים סביב נתצו כל חיל כשדים אשר את רב טבחים".
 
בחודש השביעי, בשנת 582 לפנה"ס, נהרג גדליה בן אחיקם. כמסופר בירמיה מ"א:
"ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל גדליהו בן אחיקם המצפתה, ויאכלו שם לחם יחדיו במצפה. ויקם ישמעאל בן נתניה ועשרת האנשים אשר היו אתו ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב, וימת אותו, אשר הפקיד מלך בבל בארץ".
 
העם נאלץ לברוח למצרים. כך נתחסלה סופית מדינת יהודה. בגלל ראש השנה נקבע הצום לזכר מותו לג' תשרי. את קביעת הצום נימק רשב"י בבבלי ראש השנה דף י"ח ע"ב:
"ללמדך ששקולה מיתתם של צדיקים כשריפת בית אלוהינו."
 
ביום העשירי לחדש העשירי באה העיר במצור, כמתואר בירמיה ל"ט:
"בשנה התשיעית לצדקיה מלך יהודה, בחדש העשירי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלים ויצורו עליה."
 
גם הנביא יחזקאל מזכיר את היום בו באה העיר במצור:
"ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחודש לאמר:
בן אדם כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה,
סמך מלך בבל אל ירושלים, בעצם היום הזה."
 
צום החמישי, הוא חודש אב. לפי המסופר במלכים ב' כ"ה ח, בא נבוזראדן להחריב את ירושלים ביום השביעי באב. מדברי זכריה נראה שהאבל היה קיים כל החדש. במשנה תענית פרק ז' משנה ו נפסק:
"משנכנס אב ממעטין בשמחה".
 
כל תאריכי הצומות קשורים למאורעות החורבן והיו ימי זכרון קבועים אשר באמצעותם שמר העם על תודעתו הלאומית. עם שיבת חלק מן העם לארץ ישראל, והעבודה להקמת בית המקדש נתחדשה, והמלאכה עומדת בפני סיום, עבודת הקרבנות נתחדשה, ניטל הטעם ההגיוני של הצומות אבל הרגש נשאר. בוני המקדש השני נזכרו בתפארת המקדש הראשון. נבואות הנחמה של הנביאים טרם נתמלאו. עדיין לא נתקבצו כל נדחי ישראל, עדיין לא נמשח מלך מבית דוד. העם חש שאין עדיין לעקור את המנהג הקיים, ולבטל את הצומות. על כן נשאל הנביא את השאלה שבתחילת הפרק:
"האבכה בחדש החמישי?
הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים?"
 
הנביא מסתייג מן הצומות, בדרך שהעם נהג, כיוון שהם היו צומות שצמו דרך קבע ללא תשובה וללא משמעות אמיתית. הנביא קובע כי ה' אינו דורש צום אלא לקיים את מצוותיו, ואת דבריו ביד עבדיו הנביאים. הנביא מזכיר בעיקר מצוות שבין אדם לחברו:
"משפט אמת שפוטו,
וחסד ורחמים עשו איש את אחיו.
ואלמנה ויתום, גר ועני אל תעשוקו,
ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם."
 
בדברי הנחמה שלו, בפרק הבא מבטיח הנביא זכריה לעם:
"כה אמר ה' צבאות,
צום הרביעי, וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי
יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים טובים,
והאמת והשלום, אהבו."
 
בבבלי ראש השנה י"ח ע"ב שואל רב חנא בר ביזנא בשם ר"ש חסידא על הפסוק הזה:
"קרי להו 'צום' וקרי להו 'ששון ושמחה'".
 
ומשיב:
"בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום."