לחץ כאן לתצוגת הדפסה

היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיה בן עדוא הנביא

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה א'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיה בן עדוא הנביא

 

שלשת הנביאים האחרונים בסדרת תרי עשר הם נביאי שיבת ציון: חגי, זכריה ומלאכי.
הכינוי "נביאים ראשונים" מצוי בזכריה פרק א':
"אל תהיו כאבותיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשונים לאמר..."
 
בבבלי סוטה דף מ"ח ע"ב מוסבר:
"אמר רב נחמן בר יצחק: מאן נביאים הראשונים לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו, דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל, ועדיין היו משתמשים בבת קול."
 
כלומר: חגי זכריה מלאכי, נביאים אחרונים הם. נביאים ראשונים הם הנביאים שניבאו לפני חורבן הבית הראשון. על זכריה נאמר בבבלי סנהדרין צ"ט ע"א, כי התנבא בבית שני. לפי הכותרת של ספרו, התחיל זכריה להינבא בחודש השמיני, בשנת שתיים לדריוש, כלומר בשנת 520 לפנה"ס. ובתלמוד הבבלי מסכת מגילה דף ט"ו ע"א נאמר:
ברוך בן נריה, ושריה בן מעשיה ודניאל, ומרדכי בלשן, וחגי, זכריה ומלאכי - כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש!
 
על הפסוק בדניאל פרק י', ז: "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו" נדרש בתלמוד הבבלי סנהדרין צ"ג ע"ב:
והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה. ומאן נינהו אנשים? אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי, אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מנייהו. אינהו עדיפי מיניה - דאינהו נביאי, ואיהו לאו נביא. ואיהו עדיף מנייהו - דאיהו חזא ואינהו לא חזו.

[תרגום: ומיהם האנשים? אמר ר' ירמיה ואם תאמר רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי, הם חשובים ממנו שהם נביאים והוא לא נביא, והוא חשוב מהם שהוא ראה והם לא ראו].
 
בכותרת הספר מצויין שמו המלא של הנביא: זכריה בן ברכיה בן עדוא הנביא. בספר עזרא נקרא הנביא: זכריה בן עדוא. ולכאורה הדברים סותרים. לדעת מפרשים אחדים אין כאן כל סתירה: לעיתים מיוחס הנכד אל הסב ולא אל האב. כמו: "הידעתם את לבן בן נחור". לבן היה, כידוע, בן בתואל. ברשימת הכהנים שעלו עם זרובבל בן שאלתיאל בספר נחום י"ב נמצא השם עדוא. בפסוק טו נאמר: לעדוא זכריה. ואפשר שהכוונה אל זכריה הנביא. אם עדוא זה הוא סבו, אבי אביו של זכריה, הרי שזכריה היה כהן והיה צעיר בתקופת זרובבל. יש שאינם מקבלים את הזיהוי הזה ואת הקביעה שזכריה היה כהן שהרי זכריה מוכיח את הכהנים ולא סביר שכהן יוכיח את אחיו הכהנים. לטענה זו אין בסיס. הן ירמיה והן יחזקאל, כהנים היו, והם מבקרים קשות את נביאי המקדש. נבואות זכריה מסתיימות בשנת ארבע לדריוש. (חדש הנבואה אינו מצויין) שנת 518 לפנה"ס.
ספר זכריה מתחלק באופן בולט לשני חלקים השונים זה מזה באופיים: פרקים א-ח, ופרקים ט'-י"ד. בחלק השני לא מצוינים התאריכים של הנבואות.
בחלק הראשון מעודד הנביא את אנשי יהודה, שבי ציון ואת מנהיגיהם: זרובבל בן שאלתיאל ויהושע הכהן הגדול. בזה הוא ממשיך את פעולתו של הנביא חגי. הנביא קורא לתשובה ומזהיר את הבנים שלא ילכו בדרכים הרעות של אבותיהם, אשר הביאו לחורבן ולגלות. בחלק הראשון משתמש הנביא בסמלים רבים וברמזים ולעיתים קשה לעמוד על פירושם המדויק. בחלק זה, בחזיונות, ממלא המלאך הדובר בזכריה תפקיד של מפרש המראות. הנביא מוסר לעמו את החזיונות ואת פתרונם. פעמים הוא מוסיף על סיפור החזיון, או על פתרונו, את הרגשות שנתעוררו בו בעת החזון.
בחלק השני אין מראות ואין מלאך ה' הדובר והנביא אינו משתמש בביטוי השליחות: "כה אמר ה'". לא נזכרים בו זכריה, יהושע וזרובבל. הנבואות שבחלק השני מכוונות כנראה לימות המשיח. הנביא מדבר על גאולת ישראל, ועל קצם של הגויים שונאי ישראל. חלק זה נחלק לשני תת-חלקים, שבתחילת כל אחד מהם הפתיחה: "משא דבר ה'".
החלקים כה שונים זה מזה עד שחוקרים רבים ניסו להפקיע את החלק השני מזכריה ולשייכו לנביא אחר מתקופה אחרת. החוקרים המעבירים את החלק השני מזכריה לנביא אחר, חלוקים באשר לזמנו. יש המקדימים אותו אל הבית הראשון ויש המאחרים אותו עד סמוך לימי החשמונאים. יש הטוענים כי חזיונות החלק השני נכתבו כל אחד בתקופה אחרת. אולם אין כל הכרח לומר שהנבואות אינן שייכות לנביא זכריה בן עדוא. אם בחלק השני מתייחס הנביא לימות המשיח, הדבר יכול להסביר את ההבדלים הקיצוניים. יחד עם זאת ישנם צדדים רבים בהם משותפים שני חלקי הספר, בולטים רעיונות משותפים לשני החלקים, הספר נראה כחטיבה רעיונית שלמה. לכן אין סיבה לפקפק באחדותו של הספר.
בתרגומים העתיקים יוחסו לזכריה ולחגי כמה ממזמורי תהילים. בתרגום השבעים מיוחסים לו מזמורים: קל"ח, קמ"ו-קמ"ט.
הספר חותם בקדושת ירושלים ויהודה, נושא החוזר פעמים אחדות בנבואות זכריה.