לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פתח לבנון, דלתיך ותאכל אש בארזיך

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה י"א

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

פתח לבנון, דלתיך ותאכל אש בארזיך

 

פרק י"א הוא פרק סתום ברובו. פסוקיו הראשונים של הפרק מתארים את נפילת עצי הלבנון. יתכן שהנבואה שולבה בפרק כיוון שבפסוק ג' נזכרים הרועים:
"קול יללת הרועים, כי שודדה אדרתם"...
 
וכבר הזכרנו בשיחתנו הקודמת כי במרכז הפרקים י'-י"א עומדת הנבואה על הרועים.
פסוקים א-ג הם קינה על מפלת עצים חזקים. הנביא משתמש בביטויי קינה:
"הילל ברוש כי נפל ארז, אשר אדירים שודדו,
הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר".
 
הנביא אינו רומז מהו הנמשל למשל ארזי הלבנון. בברייתא בבבלי יומא ל"ט ע"ב דרשו:
"ת"ר, ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין... והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי.
אמר לו: היכל, היכל. מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עידוא: 'פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך'.
אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו 'לבנון'? שמלבין עוונותיהם של ישראל.
אמר רב זוטרא בר טוביה: למה נקרא שמו 'יער' דכתיב 'בית יער הלבנון', לומר לך - מה יער מלבלב, אף בית המקדש מלבלב."
 
לפי מדרש זה מדומה המקדש העתיד ליחרב לארז. ואולם בדרך כלל משמש הארז במקרא דימוי לגאים, וכריתתו מסמלת את מפלת הרשע. כך למשל מנבא ישעיה בפרק ב' פסוקים יג-יח:
"כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, ועל כל נשא ושפל.
ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים, ועל כל אלוני הבשן.
ועל כל ההרים הרמים, ועל כל הגבעות הנשאות...
ושח גבהות האדם, ושפל רום אנשים,
ונשגב ה' לבדו ביום ההוא."
 
ובפרק י' מנבא ישעיה:
"הנה האדון ה' צבאות, מסעף פארה במערצה,
ורמי הקומה גדועים, והגבוהים ישפלו.
ונקף סבכי היער בברזל, והלבנון באדיר יפול".
 
גם ירמיה, המנבא לבית מלך יהודה, מדמה את מפלתו לכריתת ארזי הלבנון ולשריפתם:
"...וקדשתי עליך משחיתים, איש וכליו, וכרתו מבחר ארזיך, והפילו על האש".
 
הארז נזכר בתנ"ך שבעים פעם. הארז מסמל את העץ הגבוה לעומת הצמחים הנמוכים.
במלכים א' פרק ה' מסופר על שלמה המלך:
"וידבר על העצים, מן הארז אשר בלבנון, ועד האזוב אשר יוצא בקיר..."
 
ובמלכים ב' י"ד שלח יהואש מלך ישראל אל אמציה מלך יהודה:
"החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה"...
 
צמרת הארז הרמה מציינת את הנשא והגאה. וכך מנבא עמוס בפרק ב':
"ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם, אשר כגבה ארזים גבהו, וחסון הוא כאלונים, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת".
 
ברוב המקומות נזכר הארז כארז הלבנון. הלבנון היה מכוסה ביערות ארזים עבותים. בגלל תכונותיו של הארז, הוא שימש לבניין ולפיכך הרבו לכרות ארזים. בשמואל ב' מסופר כי לבניית ארמון דוד המלך השתמשו בארזים:
"וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר, ויבנו בית לדוד."
 
לבניין המקדש הראשון השתמש שלמה המלך בארזים מן הלבנון.
"ויהי חירום נותן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו".
"ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים. ויבן את היציע על כל הבית חמש אמות קומתו, ויאחוז את הבית בעצי ארזים."
 
על פי המסופר בעזרא פרק ג' השתמשו גם בבניין הבית השני בעצי ארזים:
"ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים, ומאכל ומשתה ושמן לצידונים ולצורים, להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא, כרשיון כורש מלך פרס עליהם".
 
לצד הארז מזכיר זכריה בפרקנו את הברוש ואת אלוני הבשן:
"הילל ברוש כי נפל ארז, אשר אדירים שודדו,
הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבציר".
 
גם הברוש והאלון מסמלים גובה וחוסן. במלכים ב' פרק י"ט שם ישעיה הנביא בפי מלך אשור את הדברים האלה:
"ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון,
ואכרות קומת ארזיו, מבחור ברושיו..."
 
עמוס מנבא בפרק ב':
"ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם,
אשר כגבה ארזים גבהו, וחסון הוא כאלונים,
ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת".
 
סברות רבות מעלים מפרשים וחוקרים בניסיון לפענח את כוונת הנביא במשל העצים אשר לפנינו. מי הם הארזים? מי הם הברושים ואלוני הבשן? יש שבארו שנרמזים כאן מאורעות שהתרחשו בסוף ימי מלכות יהודה, יש שראו רמזים לתקופת החשמונאים, ולדעה אחרת מדובר על ימות המשיח.