לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ראיתי והנה מנורת זהב כולה

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה ד'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

ראיתי והנה מנורת זהב כולה

 

זכריה הנביא עלה מבבל מיד עם הצהרתו של כורש המסיימת את התנ"ך:
"מי בכם מכל עמו, ה' אלוהיו עימו ויעל."
 
בימים קשים, של בצורת והתנכלויות מצד העמים השכנים, ימים של רפיון והפסקת בניין בית המקדש, קמו חגי וזכריה ועודדו את העם, להמשך בניין הבית. בהמשך לנבואות המראות מבטיח הנביא בפרק ד' את השראת השכינה במקדש, בתוך עם ישראל:
"לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'".
"ידי זרובבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה, וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם".
 
במרכזה של הנבואה עומדת המנורה:
"ראיתי והנה מנורת זהב כולה,
וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה
שבעה ושבעה מוצקות
לנרות אשר על ראשה
ושנים זיתים עליה,
אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה."
 
שני עצי זית נצבים האחד לימין המנורה והשני לשמאלה. תיאור המנורה סתום ברובו. מהי ה"גולה על ראשה"? ומהן "שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על ראשה"?
המפרשים פירשו שהמנורה שבחזונו, דומה למנורת המשכן. תאורה של המנורה הראשונה, מנורת המשכן, מופיע פעמיים בספר שמות. לפי האמור בתורה, הראה ה' למשה את תבנית המנורה בהר. הקנה המרכזי נקרא המנורה. מן המנורה יוצאים שישה קנים, שלושה לכל צד. המנורה עומדת על ירך. בתורה לא נתפרש מהו הירך. לפי ציור קיר שנמצא בבית מתקופת בית שני, ולפי ציורים רבים מארץ ישראל של תקופת בית שני ושל תקופות המשנה והתלמוד, היה ירך זה מעין תלת רגל. בתורה לא מתוארות מידות המנורה. לדעת חז"ל היה גובהה שמונה עשר טפחים, כקומת אדם רגיל.
בתוספתא סוטה פרק י"ג, ה"א אמרו, שכל ימי בית ראשון היו משתמשים במנורה שעשה משה. בספר דברי הימים א' פרק כ"ח מסופר כי בין המתנות שהכין דוד למקדש לפני מותו היו מנורות:
"ומשקל למנורות הזהב, ונרותיהם זהב, במשקל מנורה ומנורה ונרותיה..."
 
במקדש שלמה היו, על פי המסופר במלכים א' ז' מט, עשר מנורות:
"ואת המנורות חמש מימין וחמש משמאל לפני הדביר,
זהב סגור והפרח והנרות והמלקחים, זהב..."
 
בבבלי מנחות צ"ח, ע"ב אמרו שכל המנורות עמדו לצד דרום. של משה באמצע, חמש מימינה וחמש משמאלה. בבית שני עמדה מנורה אחת בלבד.
על פי המסופר במדרש במדבר רבה פרשה ט"ו אות ז, נגנזה המנורה של משה עם חורבן בית שני.
עם החורבן נלקחה המנורה לרומי בתהלוכת נצחון החקוקה על שער טיטוס. המנורה המצויירת על שער טיטוס אינה מדוייקת. כנראה, שינה אותה האומן, מדעתו. מנורה זו היא שנבחרה כסמל למדינה, כסמל לתקומתנו.
את המראה בכללו מבין הנביא. המנורה היא סמל לאור שיאיר ה' בבית המקדש ההולך ונבנה, אך מה הם שני הזיתים? והמלאך שואלו בתגובה:
"הלוא ידעת מה המה אלה?"
 
היה על הנביא להבין שהרמז הוא לשני מנהיגי הדור. מתוך תשובת המלאך לא הבין הנביא מה מסמלים הזיתים ולכן הוא מוסיף ושואל:
"מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאלה?
ואען שנית ואמר אליו: מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם זהב?
 
בשאלתו מפרט הנביא את המראה, ומשלים פרטים שלא נזכרו קודם לכן: מפרות שני ענפי הזיתים בא השמן למנורה. בתוך הצנתרות, שטבען לא ברור, נהפכים הזיתים לשמן, הנשפך אל הגולה שמעל למנורה. הגולה היא כלי עגול מעל למנורה, כלי מלא שמן. מן הגולה דרך המוצקות, יורד השמן אל הנרות. מוצקות הן כנראה מעין צינורות שדרכם ניצוק השמן אל הנרות שבראש המנורה.
וכך תרגם יונתן:
דמריקין מנהון משחא...
 
בדעת מקרא מפרש פרופ' זר כבוד על פי הפשיטא: פומין, חדקים קצרים המחזיקים את הפתילות.
ושוב אומר המלאך:
"הלוא ידעת מה אלה?"
 
והנביא משיב:
"לא אדוני".
 
ואזי מפרש המלאך את משמעות הסמל:
"אלה שני בני היצהר, העומדים על אדון כל הארץ."
 
יהושע וזרובבל, נמשחים ביצהר, בשמן הקדש, האחד למלכות והשני לכהונה גדולה. בפרק הקודם, שעסק ביהושע הכהן הגדול נרמז גם זרובבל:
"שמע נא, יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך היושבים לפניך, כי אנשי מופת המה,
כי הנני מביא את עבדי צמח"
 
כלומר מנהיג, או מלך מצאצאי דוד. בפרקנו המיועד לזרובבל:
"זה דבר ה' אל זרובבל לאמר"
 
נרמז גם יהושע. שניהם מספקים שמן לנרות מנורת הגאולה.