לחץ כאן לתצוגת הדפסה

שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה ח'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים

 

בפרק ח' נאום ובו שבע הבטחות לבניין ירושלים, ולשיבת השכינה לציון. הבטחות אלה קשורות לדבריו הקודמים של זכריה או לדברים שנאמרו על ידי הנביאים שקדמו לו. אין כל הכרח לקשור את דברי זכריה בפרק ח' לאלה של פרק ז' ולראות בהם תשובה לשאלה: "האבכה בחודש החמישי", כפי שהציעו מפרשים חדשים אחדים, למרות שאחת מהבטחות הנביא היא:
"כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
 
כל אחת מן ההבטחות בפרק פותחת: "כה אמר ה'", או "כה אמר ה' צבאות". הקב"ה מבטיח שישוב לציון וישכון בירושלים. בפתיחת הפרק אומר הנביא:
"כה אמר ה' צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה,
וחמה גדולה קנאתי לה".
 
הדברים קשורים לדברי זכריה בפרק א' מפסוק יג:
"ויען ה' את המלאך הדובר בי דברים טובים, דברי ניחומים.
ויאמר אלי המלאך הדובר בי, קרא לאמר:
כה אמר ה' צבאות, קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה.
וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה."
 
המשך דברי הנביא בפרק א':
"לכן כה אמר ה': שבתי לירושלים ברחמים, ביתי יבנה בה,
נאום ה' צבאות..."
 
נקשרים אל דבריו בפרקנו:
"כה אמר ה', שבתי אל ציון, ושכנתי בתוך ירושלים..."
 
ה' שב לירושלים לאחר שכביכול גלה ממנה יחד עם עם ישראל. בברייתא בבבלי מגילה כ"ט ע"א:
"תניא, ר"ש בן יוחאי אומר:
בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה. שבכל מקום שגלו שכינה עמהן...
ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן.שנאמר: 'ושב ה' אלוהיך את שבותך'.
'והשיב' לא נאמר, אלא 'ושב', מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגלויות."
 
על הכתוב בישעיה ס"ג, ט: "בכל צרתם לו צר", דרשו במכילתא:
"כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה משועבדת עמהם".
 
לכשישוב ה' לירושלים תקרא ירושלים עיר האמת, והר ה' צבאות הר הקדש. דברים דומים ניבא ישעיה הנביא:
"אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה."
 
בפרק ב' הבטיח זכריה:
"פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה..."
 
ובפרקנו באה ההבטחה כי אנשי ירושלים יאריכו ימים, וכי יוולדו להם ילדים רבים. ירושלים תהיה למפגש של דורות:
"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות, משחקים ברחובותיה".
 
בצד ההבטחות לבנין ירושלים וליישובה, ולבניין בית המקדש, מנבא הנביא הצלחה חברתית ומדינית של עם יהודה, תחת שלטונו של אחד מבית דוד. גרים רבים יבואו להסתפח ליהודה.
יש המפרשים את כל דברי זכריה כנבואה לאחרית הימים או לימים רחוקים מאוד. הכתובים אינם מובילים בהכרח לקביעה זו. בחינת ההבטחות עשוייה להובילנו למסקנה כי לפחות חלק מן הנבואה מתאים לדורו של זכריה, דור שיבת ציון. חלק מהבטחותיו של הנביא התממש בימיו: גמר בנין המקדש, התבצרות הכהונה הגדולה, תחילתו של קיבוץ גלויות והטבת המצב הכלכלי לארץ. הנביא מזכיר לעם את מצבו לפני בנין הבית:
"כי לפני הימים ההם, שכר האדם לא נהיה, ושכר הבהמה איננה, וליוצא ולבא אין שלום מן הצר, ואשלח את כל האדם איש ברעהו."
 
הנביא מתאר עובד אדמה עמל החורש עם בהמתו את האדמה ואינו זוכה לברכה, ואין לו שכר בעמלו. מצב הבטחון היה רע וצרי יהודה הפריעו למהלך העבודה. על צרי יהודה מספר עזרא. בנחמיה פרק ד' מסופר:
"ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמונים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחומות ירושלים, כי החלו הפרוצים להסתם, ויחר להם מאד. ויקשרו כלם יחדיו, לבוא להלחם בירושלים ולעשות לו תועה. ונתפלל אל אלוהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם. ויאמר יהודה כשל כח הסבל, והעפר הרבה, ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה".
 
לעומת המצב לפני הקמת הבית מתאר הנביא את המצב הנוכחי:
"ועתה לא כימים הראשונים אני, לשארית העם הזה, נאום ה' צבאות.
כי זרע השלום,
הגפן תתן פריה,
והארץ תתן את יבולה,
והשמים יתנו טלם..."
 
שינוי המצב לטובה מוכיח, לדעת הנביא, שה' שב לשכון בתוך עמו. לזרעה של שארית הגולה יש שלום, הגפן נותנת פריה, והארץ נותנת יבולה. הנביא מחזק את ידי העם וקורא:
"אל תיראו, תחזקנה ידיכם".
 
הנביא חוזר ומשנן לעם מצוות מרכזיות שיבטיחו את קיום מפעל שיבת ציון:
"אלה הדברים אשר תעשו:
דברו אמת איש את רעהו,
אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.
ואיש את רעת רעהו, אל תחשבו בלבבכם,
ושבועת שקר אל תאהבו,
כי את כל אלה אשר שנאתי נאום ה'".