לחץ כאן לתצוגת הדפסה

והשטן עומד על ימינו לשטנו

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה ג'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

והשטן עומד על ימינו לשטנו

 

במראה הראשון אמר המלאך הדובר אל הנביא:
"אני אראך מה המה אלה."
 
בפתיחת פרק ג' מראה המלאך לנביא את יהושע, הכהן הגדול, עומד לפני בית דין של מעלה:
"עומד לפני מלאך ה', והשטן עומד על ימינו לשטנו."
 
משמעות השרש "שטן" היא בדרך כלל: מכשול, פגע, מפריע. כך למשל: בשמואל א' כ"ט, ד' אומרים שרי פלשתים על דוד: "ולא ירד עמנו במלחמה ולא יהיה לנו לשטן במלחמה ..." וכך מסופר בבמדבר כ"ב כב על בלעם ההולך עם שרי מואב: "ויחר אף אלוהים כי הולך הוא, ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו"... השרש קרוב אל שטם, שנא, אייב: "ישטנוני תחת רדפי טוב" (תהילים ל"ח כא), "ילבשו שוטני כלימה" (תהלים ק"ט כט). הצר והאויב המפריע והמתנגד מכונה שטן: "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה" (מלכים א' י"א כה) "אין שטן ואין פגע רע" (מלכים א' ח' יח) ומכאן גם באה המשמעות: קטרג, האשים, למד חובה: "והשטן עומד על ימינו לשטנו."
בספר שמואל ב' כ"ד א אומר הכתוב: "ויוסף אף ה' לחרות בישראל, ויסת את דוד בהם לאמר: לך מנה את ישראל ואת יהודה, אך במקבילה בדברי הימים כ"א א נאמר: "ויעמוד שטן על ישראל, ויסת את דויד למנות את ישראל." מיהו שטן זה ומה תפקידו בתמונה שלפנינו?
סיפור המסגרת של ספר איוב הוא המקום היחידי במקרא בו מתוארת בהרחבה דמותו של השטן. דמות השטן המצטיירת שם היא של מלאך-קטגור, המשוטט בעולם, מסית ומדיח ומחפש חטאים ומומים אצל בני האדם. גם לטוב ביותר הוא נותן פרשנות כאילו רע הוא. השטן אינו מאמין שיש צדיקים אמיתיים, העושים מעשיהם בכנות. לדעתו, העובד אלוהים - עובדו על מנת לקבל פרס. אין לשטן יכולת לעשות דבר מבלי שנצטווה במפורש מפי ה'. אצל איוב אין השטן יכול להיכנס ללבו של איוב, להסיתו לעשות רע ולפתותו למרוד בקב"ה. הוא חייב להעמיד את איוב בניסיון.
וכך כתוב בתלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא דף ט"ז ע"א:
"אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות".
 
על פי המראה יש ביהושע איזה שהוא חטא. החטא מתבטא בלבושו של יהושע:
 
"ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך".
 
המקרא מפרש את עצמו. כאשר ה' מצוה:
"הסירו הבגדים הצואים מעליו,
ויאמר אליו: ראה העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות".
 
הכתובים אינם מפרטים מה היה חטאו של יהושע. בתלמוד הבבלי מסכת סנהדרין צ"ג ע"א מסופר על שני נביאי שקר שרצה נבוכדנצר מלך בבל להשליכם לכבשן האש, הוא הטיל עליהם לבחור שלישי שיוטל עמהם לכבשן והם בחרו ביהושע. הם קיוו שזכותו תגן עליהם. אך הם נשרפו ויהושע נחרכו בגדיו. כך מבארת האגדה את דברי ה': "הלוא זה אוד מוצל מאש". והתלמוד שואל:
"מאי טעמא איענש? [מדוע נענש יהושע? בעוון מה הושלך אל כבשן האש? מדוע נחרכו בגדיו? מדוע עומד השטן על ימינו לשטנו?] - אמר רב פפא: שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן. שנאמר 'ויהושע היה לבש בגדים צואים', וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא, מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן."
 
חטאם של בני יהושע מפורש בספר עזרא פרק י' פסוק יח:
"וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני ישוע בן יוצדק ואחיו..."
 
ישוע בן יוצדק הוא יהושע הכהן הגדול כנאמר בתחילת ספר חגי:
"היה דבר ה' ביד חגי הנביא אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה, ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר".
 
דברי אגדה אלה אינם הולמים את סדר המאורעות שהרי נבואה זו נאמרה לפני שנישואי תערובת אלה התקיימו.
מתוך הדברים ברור כי יש בסיס לדבריו של השטן. יתכן שהכוונה לחטאי הציבור, שאחריותם מוטלת על כתפי המנהיג הרוחני, הכהן הגדול. הקב"ה גוער בשטן ומבקש להפסיק את המשפט. מידת הרחמים גוברת על מידת הדין. הבוחר בירושלים רוצה שיהושע ימשיך ויכהן בה. הבגדים הצואים מוסרים מעל יהושע רמז למחילת עוונותיו. הנביא מבקש:
"ישימו צניף טהור על ראשו"
 
כסמל להמשך כהונתו. הקב"ה אף פונה אליו בתארו: "שמע נא יהושע הכהן הגדול". אך לא רק חטאי יהושע יסלחו. אלא חטאי העם כולו:
"ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד."
 
ואזי יבואו השקט והשלוה, השלום והאושר:
"ביום ההוא, נאום ה' צבאות, תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה".