לחץ כאן לתצוגת הדפסה

והיה כל סיר בירושלים וביהודה קדש לה' צבאות

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה י"ד

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

והיה כל סיר בירושלים וביהודה קדש לה' צבאות

 

המכנה המשותף לנבואות זכריה בפרקים י"ב, י"ג וי"ד הוא תיאור ירושלים ביום ההוא, כלומר ביום ה'. בפרק י"ב תאר הנביא את מפלת הגויים הצרים על ירושלים ועל השמדתם. בפרק י"ג מתאר הנביא כיצד יושמדו רוב הגויים בידי שמים, במהומה ובמגפה. בפרק י"ד מדבר הנביא על הנותר מן הגויים ביום ההוא. הנותרים מן הגויים יעלו להשתחוות למלך ה' צבאות בירושלים.
"והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
 
הגויים יבואו לירושלים לחוג את חג הסוכות. מירושלים תבוא ברכת הגשם על כל העמים אשר יעלו להשתחוות לה'. אלה שלא יעלו להשתחוות לה' ולחג את חג הסוכות, לא יזכו לגשם. ישעיה בפרק ס"ו פסוק כג ניבא:
"והיה מידי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפני, אמר ה'".
 
צפניה בפרק ג' אומר:
"כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד."
 
כבר בתחילת נבואתו ניבא זכריה על הגויים הנלווים אל ה':
"רני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה'.
ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא, והיו לי לעם, ושכנתי בתוכך..."
 
זכריה מדגיש בפרקנו שההכרה בה' תתחיל בעליה לחוג את חג הסוכות. סוכות הוא החג בו נידון העולם על המים. במשנה ראש השנה פרק א' משנה ב' שנינו:
"בארבעה פרקים העולם נידון:
בפסח על התבואה,
בעצרת על פירות האילן,
בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם,
ובחג נידונים על המים".
 
בברייתא בתלמוד הבבלי מסכת סוכה שנו:
"ומפני מה אמרה תורה: נסכו מים בחג? מפני שהחג זמן גשמי השנה הוא,
אמר הקב"ה: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי השנה."
 
בתוספתא סוכה סוף פרק ג' מצטט ר' עקיבא את הפסוק מזכריה:
"אמר ר' עקיבא: הביא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך מי גשמים, ואומר: 'והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ לירושלים להשתחוות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם'."
 
בחג מתפללים הכל על המים, שהם חיים לעולם. כל העולם זקוק לגשם ולא ישראל בלבד. בסוכות הקריבו שבעים פרים כדי לכפר על אומות העולם. שלמה המלך, בתפילתו שנאמרה בחג הסוכות, כפי שנאמר במלכים א' פרק ח': "ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל, בירח האתנים, בחג, הוא החדש השביעי", מזכיר את התפילה במקדש על הגשם:
"בהעצר שמים ולא יהיה מטר, כי יחטאו לך, והתפללו אל המקום הזה, והודו את שמך, ומחטאתם ישבון כי תענם".
 
שלמה מבקש מה' שיאזין גם לתפילת הגויים:
"וגם אל הנכרי, אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה, למען שמך. כי ישמעון את שמך הגדול, ואת ידך החזקה, וזרועך הנטויה, ובא והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת כי שמך נקרא, על הבית הזה, אשר בניתי".
 
שני פנים לחג הסוכות. האחד היסטורי-לאומי: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים..." והוא חג האסיף בארץ ישראל, הפן השני הוא אוניברסאלי: כל העמים יחוגו את חג הסוכות. הגאולה אינה מיועדת לישראל בלבד. האנושות כולה תמצא את הדרך להכרה בה'. רד"ק נותן טעם אחר לשאלה מדוע חוגגים הגויים את חג הסוכות דווקא:
"לפי שבאותו זמן תהיה המלחמה ויראו נפלאות הבורא יתברך מידי שנה בשנה לזיכרון אותו היום."
 
העולים הרבים אל המקדש יביאו קורבנות כה רבים עד שהמזרקים, הנמצאים ליד המזבח לקבלת הדם ולזריקתו על המזבח, לא יספיקו ויהיה צורך להשתמש בסירים שבהם בדרך כלל בישלו את הקורבנות או דשנו את המזבח:
"והיה הסירות בבית ה', כמזרקים לפני המזבח."
 
את הקורבנות יבשלו בסירים שבירושלים וביהודה אשר יוקדשו לצורך זה:
"והיה כל סיר בירושלים וביהודה קודש לה' צבאות ובאו כל הזובחים ולקחו מהם ובשלו בהם."
 
הנביא מסיים בציון העובדה שלא יהיה עוד צורך בסוחרים בבית ה'. לא יהיה צורך לרכוש כלי בישול או בהמות לקורבנות. ישעיה הנביא בפרק ס' מנבא:
"כל צאן קדר יקבצו לך, אילי נביות ישרתונך,
יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר".
 
העולים לרגל יביאו כל מה שצריך למקדש ואינם צריכים לקנות כלום:
"ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא."