לחץ כאן לתצוגת הדפסה

להוראת עשרים וארבע מתנות כהונה

מחבר: ישעיהו יוסף ברנפלד

ויקרא ז, ויקרא כג, במדבר יח, דברים יח

שמעתין, 1982

להוראת עשרים וארבע מתנות כהונה

 

להלן רשימה של עשרים וארבע מתנות הכהונה, הכוללת את שם המתנה, מהותה, עיקרי דיניה, ומקורה בתורה. ברשימה זו, ניתן להשתמש כעבודת הכנה של המורה לקראת השיעור בעניין זה, או לשכפל את הרשימה, לחלקה לתלמידים וללמוד אתם מתוך הרשימה. בכתות גבוהות ניתן למסור דף משוכפל כדי שילמדו בעצמם, ואחר לבחון עליו. אפשר גם לתת לתלמידים את רשימת המתנות ללא המקורות ולהטיל עליהם למצוא את המקורות בעצמם, או למסור את המקורות ושימצאו הם בעצמם את המתנות על פי המפרשים, הכל לפי רמת הכתה והזמן המוקדש לנושא.
 
א. חטאת בהמה ועוף: לאחר הקרבת החטאת על המזבח מקבלים הכהנים את כל הבשר. 
נאכל לזכרים בעזרה בלבד, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "כחטאת כאשם וכו' הכהן אשר יכפר בו לו יהיה" (ויקרא ז', ז). 
 
ב. אשם וודאי ותלוי: לאחר הקרבת אימורי האשם על המזבח מקבלים הכהנים את כל הבשר. 
נאכל לזכרים בעזרה בלבד, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "כחטאת כאשם וכו' הכהן אשר יכפר בו לו יהיה" (ויקרא ז', ז). 
 
ג. זבחי שלמי צבור: לאחר הקרבת אימורי שלמי צבור (כבשי עצרת, הקרבים בחג השבועות) על המזבח מקבלים הכהנים את בשרם. 
נאכל לזכרים בעזרה בלבד, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "ועשיתם וכו' ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים, והניף הכהן וכו' קודש יהיו לה' לכהן" (ויקרא כ"ג, יט-כ). 
 
ד. מותר העומר: ביום שני של פסח מביאים קורבן מנחה של צבור מקמח שעורים מהתבואה החדשה, הכהן קומץ בידו מן הקמח למזבח והנותר לכהנים. 
נאכל לזכרים בעזרה, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "לכל מנחתם וכו' לך הוא ולבניך" (במדבר י"ח, ט) לרבות מנחת העומר (מנחות ע"ג). 
 
ה. שיירי מנחות ישראל: הכהן קומץ בידו מקמח (מסוג מיוחד הנקרא "סלת") קורבן מנחה של יחיד למזבח והנשאר מן הקמח לכהנים. 
נאכל לכהנים בעזרה, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה'" (ויקרא ב', ג). 
 
ו. שתי הלחם: בחג השבועות מביאים נוסף על הקורבנות הקבועים גם מנחה חדשה שתי לחם והם מתחלקים בין הכהנים. 
נאכל לזכרים בעזרה, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן" (ויקרא כ"ג, כ). 
 
ז. לחם הפנים: על השולחן בבית המקדש היו מסדרים בכל שבת לחם פנים מחדש, ואת הלחם מהשבת הקודמת היו הכהנים מחלקים ביניהם . 
נאכל לזכרים בעזרה, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש" (ויקרא כ"ד, ט). 
 
ח. לוג שמן של מצורע: כשנרפא המצורע ונטהר הוא מביא עם קורבנותיו גם לוג שמן שממנו מזים ושמים על בהונותיו ואזנו, והנשאר מן השמן לכהנים. 
נאכל לזכרים בעזרה, קדשי קדשים. 
המקור בתורה: "כל קרבנם וכו' לך הוא ולבניך" (במדבר י"ח, ט) לרבות לוג שמן של מצורע (זבחים מ"ד).
 
ט. חזה ושוק של שלמים: הכהנים מקבלים את החזה והשוק מקורבנות שלמים של יחיד לאחר שהוקרבו האימורים על המזבח. 
נאכל לכהנים ומשפחתם (נשיהם, בניהם, בנותיהם, ועבדיהם הכנענים) בירושלים בטהרה, קדשים קלים. 
המקור בתורה: "כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה וכו' לאהרן הכהן ולבניו" (ויקרא ז', לד).
 
י. מורם מן התודה: יחד עם קורבן תודה מביאים ארבעה מיני מאפה (לחם) עשרה מכל מין, אחד מכל עשרה ניתן לכהנים עם החזה והשוק של התודה. 
נאכל לכהנים ומשפחתם בטהרה בירושלים, קדשים קלים. 
המקור בתורה: "והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן לו יהיה" (ויקרא ז', יד).
 
יא. מורם מאיל נזיר: נזיר המשלים נזירותו מביא לקורבן כבש לעולה, כבשה לחטאת ואיל שלמים. עם האיל הוא מביא שני מאפה (לחם) עשרה מכל מין, אחד מכל עשרה ניתן לכהנים עם זרוע בשלה החזה והשוק. 
נאכל לכהנים ומשפחתם בטהרה בירושלים, קדשים קלים. 
המקור בתורה: "ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת וכו' והניף אותם וכו' קודש הוא לכהן" (במדבר ו', יט-כ).
 
יב. בכור בהמה טהורה: בכור זכר תמים (שאין בו מום) של בהמה טהורה, אימוריו קרבים למזבח ובשרו לכהנים. 
נאכל לכהנים ומשפחתם בטהרה בירושלים, קדשים קלים. אם הבכור בעל מום הוא ניתן לכהנים בעודו חי. 
המקור בתורה: "אך בכור שור או כבש או עז וכו' ובשרם יהיה לך וכו'" (במדבר י"ח, יז-יח).
 
יג. ביכורים: מצוה להביא מראשית פירות ארץ ישראל משבעת המינים לבית המקדש ולתיתם לכהנים. 
נאכל לכהנים ומשפחתם בירושלים בטהרה. 
המקור בתורה: "ביכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה" (במדבר י"ח, יג).
 
יד. תרומה: תרומה גדולה הניתנת לכהנים מפירות ארץ ישראל. 
נאכל לכהנים ומשפחתם בטהרה בארץ ישראל. (תרומה טמאה ניתנת לכהן אף כשאינו טהור, לשימוש ולא לאכילה). 
המקור בתורה: "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וכו' תתן לו" (דברים י"ח, ד). 
 
טו. תרומת מעשר: עשירית ממעשר ראשון (הניתן ללוי) שחייבים לתיתו לכהן. 
נאכל לכהנים ומשפחתם בטהרה בארץ ישראל. 
המקור בתורה: "והרימותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר וכו' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן" (במדבר י"ח, כו-כח).
 
טז. חלה: צריך להפריש מעט מהעיסה (בצק) בארץ ישראל ולתיתו לכהן. 
נאכל לכהנים ומשפחתם בטהרה בארץ ישראל. (בזמננו נותנים חלה גם בחוץ לארץ מדרבנן). 
המקור בתורה: "ראשית ערסתיכם חלה תרימו תרומה" (במדבר ט"ו, כ).
 
יז. ראשית הגז: כשגוזזים את הצמר מהכבשים צריך לתת מעט לכהנים.
לאחר שניתן הצמר לכהנים אין עליו קדושה. ניתן רק בארץ ישראל. 
המקור בתורה: "וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים י"ח, ד).
 
יח. שדה אחוזה: המקדיש שדה שירש מאבותיו יכול לפדותה עד היובל, אם לא פדה אותה יוצא השדה ביובל לכהנים.
לאחר שיצאה לכהן אין בשדה קדושה, ניתן רק בארץ ישראל
המקור בתורה: "והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו" (ויקרא כ"ז, כא). 
 
יט. זרוע לחיים וקיבה: חלקים הניתנים לכהנים מכל בהמת חולין טהורה לאחר שחיטתה. אין בחלקים שום קדושה, ניתנים בארץ ישראל ויש אומרים שניתנים גם בחוץ לארץ. 
המקור בתורה: "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה" (דברים י"ח, ג).
 
כ. פדיון הבן: בכור זכר הנולד לישראלית שאינה בת כהן או לוי חייב אביו אם אינו כהן או לוי לפדותו על ידי נתינת חמשת סלעים לכהן.
הפדיון נעשה בכל מקום אפילו בחוץ לארץ, אין בכסף הפדיון קדושה. 
המקור בתורה: "אך פדה תפדה את בכור האדם" (במדבר י"ח, טו).
 
כא. פדיון פטר חמור: בכור זכר של חמור חייבים לפדותו מהכהן תמורת שה.
הפדיון נעשה בכל מקום, אין בשה קדושה. 
המקור בתורה: "וכל פטר חמור תפדה בשה" (שמות י"ג, יג).
 
כב. גזל הגר: המקבל פקדון מגר ונשבע לשקר, שאין בידו הפקדון ומת הגר ללא יורשים חייב הגזלן להחזיר הפקדון בתוספת חמישית לכהנים.
אין בכסף קדושה
המקור בתורה: "אשר ישיבו לי לך הוא ולבניך" (במדבר י"ח, ט) זה גזל הגר (זבחים מ"ד). 
 
כג. חרמים: אדם יכול להקדיש כל דבר בלשון "חרם", יש חרמים שהם לבדק בית המקדש ויש חרמים שהם לכהנים.
אפשר להחרים בכל מקום, בחרמי כהנים אין קדושה לאחר נתינתם לכהן. 
המקור בתורה: "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר י"ח, יד). 
 
כד. עורות הקדשים: עורות קורבן עולה ועורות הקורבנות שהם קדשי קדשים שייכים לכהנים לאחר הקרבת הקורבנות.
אין בעורות הניתנים קדושה
המקור בתורה: "עור העלה אשר הקריב, לכהן לו יהיה" (ויקרא ז', ח) וקל וחומר ליתר קדשי קדשים (זבחים ק"ג).
 
הרמב"ם מחלק את כ"ד המתנות לחמש קבוצות והן:
"שמונה שאוכלין הכהנים במקדש" (מתנות א-ח, שהם קדשי קדשים ונאכלים במקדש). "חמש שאוכלין בירושלים" (מתנות ט-יג, קדשים קלים הנאכלים בכל ירושלים). 
"חמש שזוכין בהן מן התורה בארץ ישראל" (מתנות יד-יח). 
"חמש שזוכין בהן בין בארץ בין בחוצה לארץ" (מתנות יט-כג). 
"אחת שזוכין בה מן המקדש" (מתנה כ"ד עורות הקדשים). 
 
 
בתלמוד בבלי (בבא קמא ק"י ב, חולין קל"ג ב) ובירושלמי (חלה פ"ד ה"ד) הובאו כ"ד מתנות הכהונה בחלוקה, בסדר ובמניין השונים במקצת מהרמב"ם (ע"פ תוספתא חלה פ"ב ח'): 
 
"עשר במקדש" ("ניתנו להם בעזרה לאוכלם שם", רש"י בחולין שם): חטאת הבהמה, חטאת העוף, אשם ודאי, אשם תלוי, זבחי שלמי צבור, לוג שמן של מצורע, שתי הלחם, לחם הפנים, שיירי המנחות, מותר העומר. 
 
"ארבע בירושלים" ("נאכלים ומתחלקים בכל העיר", רש"י שם): הבכורה, הביכורים, מורם מתודה ומאיל נזיר, עורות הקדשים. 
 
"עשר בגבולין" (ניתנים להם בכל ערי ישראל", רש"י שם): תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז, זרוע לחיים וקיבה, פדיון הבן, פדיון פטר חמור, חרמים, שדה אחוזה, גזל הגר. 
 
בחרתי לפרט את מנין המתנות לפי הרמב"ם כי לפי מנין זה קל יותר להסביר את מתנות ט', י', י"א. אפשר לעמוד על ההבדלים שבין הגמרא שם לבין הרמב"ם. הרמב"ם מונה חטאת בהמה ועוף כמתנה אחת, ובגמרא הם שתי מתנות, חטאת בהמה וחטאת העוף, וכן באשם ודאי ותלוי. לעומת זאת, בגמרא מורם מאיל תודה ומאיל נזיר היא מתנה אחת, והרמב"ם חילקם לשלוש מתנות (ט', י', י"א ברשימת המתנות דלעיל), חזה ושוק של שלמים, מורם מן התודה ומורם מאיל נזיר.