לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרשה ו

פרשה ו

א

(תהלים ק"ו) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת.
נמנו בעליית רבי טרפון ואמרו: איזה הוא שעושה צדקה בכל עת?
אם תאמר אלו סופרים ומשנים,
אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים?!
אלא אלו כותבי תפילין ומזוזות
אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים.?!
אלא איזהו עושה צדקה בכל עת?
- הוי אומר זה המגדל יתום בתוך ביתו.
תימר שאין מתגלגל ערום בלילה?!

פירוש: אם השמיכה של הילד נשמטת והוא ישן ערום וקר לו -
המגדל אותו לא עשה צדקה באותה עת, כי ישן ולא טיפל בילד?!


אמרו עדיין צריכין אנו למודעי.
בא ר' אלעזר המודעי ולמד: לא דברה תורה אלא מתוך פרוסה שאוכלה בתוך ביתו.

דבר אחר:
אשרי שומרי משפט זה מרדכי.
עושה צדקה בכל עת שגדל יתומה בתוך ביתו.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל על ידי מרדכי ואסתר. בשעה שבקש המן להשמיד את ישראל, ושקל עשרת אלפים ככר כסף על ידי עושה מלאכת אחשורוש.
דכתיב: ועשרת אלפים ככר כסף וגו' מה כתיב שם איש יהודי וגו':

ב [איש יהודי היה בשושן הבירה]

איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו.
דכתיב ביה: (במדבר י"ב) והאיש משה ענו מאד.
מה משה עמד בפרץ,
דכתיב: (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו'.
אף מרדכי כן.
דכתיב: דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.
מה משה לימד תורה לישראל,
דכתיב: (דברים ד') ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים.
אף מרדכי כן.
דכתיב: דברי שלום ואמת.
וכתיב (משלי כ"ג) אמת קנה ואל תמכור.

ושמו מרדכי - הרשעים קודמין לשמן:
נבל שמו, שבע בן בכרי שמו.
אבל הצדיקים שמן קודם להם:
ושמו מנוח, ושמו קיש, ושמו שאול, ושמו אלקנה, ושמו בועז, ושמו מרדכי.
לפי שדומין לבוראן.
דכתיב: (שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם.

יהודי - למה נקרא שמו יהודי, והלא ימיני הוא?
- לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם.
הדא הוא דכתיב: לא יכרע ולא ישתחוה.

וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך?
- אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן, חקק עבודת כוכבים על לבו, ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים. וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו, נתמלא חימה.
ומרדכי אומר לו: יש אדון המתגאה על כל גאים, היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים. ולפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי. לומר: יהודי יחידי.

יש אומרים:
שהיה שקול כאברהם בדורו. מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש,
והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא.
הדא הוא דכתיב: (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן.
- אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא.
הדא הוא דכתיב: ורבים מעמי הארץ מתיהדים.
וייחד שמו של הקדוש ברוך הוא וקדשו, ולפיכך נקרא יהודי.
דכתיב:
איש יהודי.
אל תקרי "יהודי" אלא "יחידי".

ג [היה]


אמר רבי יוחנן:
כל מי שנאמר בו "היה", הוא תחילתו והוא סופו.
איתיבון ליה: והכתיב (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם. מעתה הוא תחילתו והוא סופו?
אמר לון אף היא לא תברה.
דאמר רבי חנינא ור' יוחנן תרוויהון, בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו.
הדא הוא דכתיב: (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי.
מניין "עקב" שמע אברהם בקול בוראו, והוו שנותיו קע"ה.
מה מקיים בו "היה"? שהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה.

(שם ג') הן האדם היה - שהיה מתוקן למיתה.
(שם) והנחש היה ערום - מתוקן לפורענות.
(שם ד') וקין היה עובד אדמה - מתוקן לגלות.
כדאמר: (שם) ויצא קין מלפני ה' וגו' - לומר נע ונד.
(איוב א') איש היה בארץ עוץ - מתוקן ליסורין.
(בראשית ו') נח איש צדיק תמים היה - היה מתוקן להכיר בוראו.
(שמות ג') ומשה היה רועה היה - מתוקן לגאולה.
מרדכי היה מתוקן לגאולה.

ר' לוי ורבנן.

ר' לוי אמר
כל מי שנאמר בו "היה" - ראה עולם חדש.

אמר
רבי שמואל בר נחמן, וחמשה הן:
נח, אתמול (איוב י"ד) אבנים שחקו מים.
דאמר רבי לוי בשם ר' יוחנן אפילו אצטרובולין של רחים נימוחו בימי המבול.
והכא אמר (בראשית ט') ויהיו בני נח היוצאין מן התיבה.
לומר ראה עולם חדש.
יוסף, אתמול (תהלים ק"ה) ענו בבבל,
ועכשיו (בראשית מ"ב) ויוסף הוא השליט על הארץ.
אלא ראה עולם חדש.
משה, אתמול בורח מפני פרעה ועכשיו משקעו בים,
אלא שראה עולם חדש.
איוב, אתמול (איוב ט"ז) ישפך לארץ מררתי,
עכשו (שם מ"ב) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה.
אלא ראה עולם חדש.
מרדכי, אתמול וילבש שק ואפר,
ועכשיו יצא מלפני המלך בלבוש מלכות.

ושמו מרדכי - מה מר ראש לכל הבשמים, אף מרדכי ראש לצדיקים בדורו.

ד [אשר הגלה מירושלם]


ר' ברכיה ור' ירמיה ור' חייא בשם ר' יוסי -
כד הוו מטו רבי יונתן ורבנן להאי פסוקא:
"אשר הגלה נבוכדנצר", הוו אמרין: נבוכדנצר שחיק עצמות.
ולמה לא הוה אמרין כן בירמיה?
אלא שכל נבוכדנצר שבירמיה חי הוה, ברם הכא מת הוה.

ה [ויהי אומן את הדסה]

מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך הייתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן.
כי אין לה אב ואם.

ר' פנחס ור' חמא בר גוריוון בשם רבי:
וכי שתוקית הייתה, דאת אמר כי אין לה אב ואם?
אלא עיברתה אמה מת אביה, וכיוון שנולדה מתה אמה.

ו

כתיב (שמות י"ז) ושים באזני יהושע.
זה אחד מארבע צדיקים שניתן להם רמז, שנים חשו ושנים לא חשו.
משה ניתן לו רמז ולא חש,
יעקב ניתן לו רמז ולא חש,
דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו.

יעקב אמר ליה הקדוש ברוך הוא (בראשית כ"ח) ושמרתיך בכל אשר תלך ויירא.
אדם שהבטיחו הקדוש ברוך הוא היה מתפחד, דכתיב: (שם) ויירא יעקב וגו'?
אלא אמר: שמא כשהייתי בבית לבן הטמא, נתלכלכתי בטומאה משה.
ושים באזני יהושע לומר שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. וכתיב ואתחנן אל ה'.
אבל דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו.
דוד אמר (שמואל א' י"ז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך.
אמר דוד: וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות אלו?
אלא אמר: שמא דבר עתיד ליארע את ישראל, והן עתידין לינצל על ידי.
מרדכי - ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים.
אמר: אפשר לצדקת זאת שתנשא לערל?
אלא: שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידיה.

ז

רבי ברכיה בשם רבי לוי:
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
אתם בכיתם ואמרתם: (איכה ה) יתומים היינו ואין אב.
חייכם אף הגואל שאני עתיד להעמיד לכם במדי לא יהיה לו אב ואם.
הדא הוא דכתיב: כי אין לה אב ואם.

ח [ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים]

לשאול על כתמה ועל נדותה.
לדעת את שלום אסתר שלא יעשו לה כשפים.

אמר
ר' יעקב בר אחא:
אמר
לו הקדוש ברוך הוא, אתה דרשת שלום נפש אחת לדעת את שלום אסתר.
חייך סופך לדרוש שלום אומה שלימה.
הדא הוא דכתיב: דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

ט [ובהגיע תור אסתר... ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה]

ר' יודא אומר:
כאיקונין הזה, שאלף בני אדם מביטים בה, והיא עריבה על כולם.

ר' נחמיה אומר:
העמידו מדיות מכאן ופרסיות מכאן, והייתה אסתר יפה מכולן.

ורבנין אמרין:
ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, בעיני העליונים ובעיני התחתונים.

דבר אחר:
(משלי ג') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

י [ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש]

מתעלה בלקוחין. דין אמר אנא יהיב מאה דינרין ועליל עמה,
ודין אמר אנא יהיב תרתין מאוון ועליל עמה:

יא [ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד]

ר' חלבו אמר:
מלמד שאף הנשואות הביאו לפניו. לכך נאמר מכל הנשים ומכל הבתולות.

וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי.
עד שהמליכו את אסתר, הייתה איקונין של ושתי קיימת,
כיוון שנשא את אסתר בת טובים בת גנוסים, אמר תיחות ושתי תיסק אסתר.
הדא הוא דכתיב: וימליכה תחת ושתי.

יב [אין אסתר מגדת מולדתה]

מלמד שתפשה שתיקה בעצמה, כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה.
עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה:
רחל - תפשה פלך שתיקה, ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה.
בנימין בנה תפש בשתיקה. תדע שאבנו שהייתה בחשן הייתה ישפה.
לומר: יודע היה במכירת יוסף ושותק: ישפה - יש פה ושותק.
שאול בן בנה (ש"א י') ואת דבר המלוכה לא הגיד לו.
אסתר - אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה.

יג [בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך]

מה קצפון היה שם? מעביר שנים ומשיב אחד, מעביר שני קלסריקין שהן שומרי הסף,
ומושיב הברברי הזה.

יושב בשער המלך.

ר' ברכיה בשם ר' לוי
אמר:
כתיב (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ.
הקציף עבדים על יד אדוניהם, לתת גדולה לצדיקים.
הדא הוא דכתיב: קצף בגתן ותרש וגו', לתת גדולה למרדכי.
מקציף אדונים על עבדיהם, לתת גדולה ליוסף.
הדא הוא דכתיב: (בראשית מ"א) פרעה קצף על עבדיו.

יד [ויבקש הדבר וימצא]

ר' לוי בשם ר' אחא בר שילא איש כפר תמרתא אמר:
ומה אם ספרו של בשר ודם כך, לכשיבא ספרו של הקדוש ברוך הוא,
דכתיב בו (מלאכי ג') ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו וגו'
- על אחת כמה וכמה.