לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרשה ז

פרשה ז

א [אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא]


זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ז) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים.
שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה.
כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו.

משל לאדם שהייתה לו סייחה וחמורה וחזירה, והיה נותן לחזירה בלא מידה, לחמורה ולסייחה במידה.
אמרה סייחה לחמורה: מה שוטה זה עושה? אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית,
נותן לנו במידה, ולחזירה שהיא בטלה שלא במידה?
אמרה לה: תבא השעה ואת רואה במפלתה, שאין מאכילין אותה יותר לכבודה, אלא לרעתה. כיוון שבא קלנדס, מיד נטלו לחזירה ונחרוה.
התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה, והייתה מנשבת בהן ולא אכלה.
אמרה לה אמה: בתי, לא המאכל גורם, אלא הבטלה גורמת.
כך, לפי שכתוב וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו, לפיכך ויתלו את המן.

ב

דבר אחר:
אחר הדברים האלה.

אמר
רבי לוי:
זה שאמר הכתוב:
(שם צ"ב) בפרוח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי און.
מה כתיב בסוף קרייה [=הפסוק]? להשמדם עד עד.
לא נתגדל המן אלא לרעתו.

ולמה גדלו?

משל לגולייר שקלל לבנו של מלך.
אמר המלך: אם אני הורגו, הכל אומרים גולייר הרג.
עשה אותו טריכונוס,
ואחר כך עשה אותו הגמון,
ואחר כך התיז את ראשו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: אילו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשורוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי יודעו.
אלא יתגדל, ואחר כך יתלה.
לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים, ואחר כך ויתלו את המן.
הרי אויבי הקדוש ברוך הוא, למפלתן הן מתגדלין.
וכתיב (איוב י"ב) משגיא לגוים ויאבדם.

ג

דבר אחר:
אחר הדברים האלה
כתיב (שם כ') אם יעלה לשמים שיאו לרומא,
וראשו לעב יגיע- לעננה,
כגללו לנצח יאבד. מה גללים הללו מזוהמין, כך הוא מזוהם.
(שם ) רואיו יאמרו איו - חמיין ליה ולא חכמין ליה. אן הוא המן ואן הוא שלותו.

ר' פנחס הוה משתעי אילין עובדיא:
ארי עשה סעודה לבהמה ולחיה, וסיכך על גבן עורות של אריות וזאבים וחיות רעות.
מן דאכלון ושתון אמרין: הלואי מאן יימר קומינן זמירא.
תליין עינהון בהדיה תעלא.
אמר לון: עניין לי אתון מה דאנא אמר לכון.
אמרין: הן.
אמר לון: מאן דאחמי לן בעילאי הוא יחמי לן בארעאי.

תרגום:
ר' פנחס הוה ממספר מאוראות אלה:
האריה עשה סעודה לבהמה ולחיה, וסיכך על גבן עורות של אריות וזאבים וחיות רעות.
לאחר שאכלו ושתו, אמרו: הלואי יאמר מישהו לפנינו דברי זמר.
תלו עיניהם בשועל.
אמר להם: ענו לי מה שאנו אומר לכם.
אמרו לו: הן.
אמר להם: מי שראה לנו את העליונים, הוא יראה לנו את התחתונים [=מי שהראה לנו את עורותיהם של האריות והזאבים שעורותיהם תלויים מעלינו, הוא יראה לנו את נפילתם של האריות והזאבים הנמצאים לידינו].



כך מי שהראנו במפלתן של בגתן ותרש וצליבתן, הוא יראה לנו במפלתו של המן.
ומי שפרע מן הראשונים, הוא יפרע לנו מן האחרונים.
מה כתיב למעלה מן הענין? ויתלו שניהם על עץ.
אף סופו של אותו האיש ליצלב.

ד

דבר אחר:
אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש הרהורי דברים היו שם. ומי הרהר?
ר' יהודה אמר:
המן הרהר. אמר: אם אסתר יהודית, היא קרובתי היא מן אבי עשו.
הדא הוא דכתיב: (מלאכי א') הלא אח עשו ליעקב.
ואם גויה היא, כל הגוים קרובים אלו לאלו.

ה

ר' פנחס אמר:
שני עשירים עמדו בעולם, אחד לישראל ואחד לעובדי כוכבים.
ולא עמד להם ממונם אלא לרעתם.
קרח בישראל, שמצא אוצרות של כסף וזהב שהטמין יוסף
והמן בעובדי כוכבים, לקח אוצרות מלכי יהודה.
וכיוון שראה המלך את עשרו ועשרת בניו לפניו שרים עמד וגדלו ורוממו.
הדא הוא דכתיב: אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו. וצוה המלך שיהו כורעים ומשתחוים לו.
מה עשה המן? עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים.

ו [וכל עבדי המלך אשר בשער המלך וגו']

רבי יוסי בר חנינא פתח:
(תהלים ק"מ) טמנו גאים פח לי. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, מצודה פרשו לי עובדי כוכבים להפילני.
אומרים לי עבוד עבודת כוכבים.
אם אני שומעת להם נענשתי,
ואם אין אני שומע להם הן הורגין אותי.
משל לזאב שצמא למים, ופרשו לו מצודה על פי המעין.
אמר: אם ארד לשתות הריני ניצוד,
ואם לא ארד, הריני מת בצמא.

ז [ויהי באמרם אליו יום ויום]

ר' יוחנן בשם רבי בנימין בר ר' לוי:
בניה של רחל ניסן שוה, וגדולתן שוה.
ניסן שוה -
הדא הוא דכתיב: (בראשית ל"ט) ויהי כדברה אל יוסף {יום יום}.
וכאן כתיב ויהי כאמרם אליו {יום ויום ולא שמע} אליהם.
ולהלן כתיב {ולא שמע} אליה לשכב אצלה.

וגדולתן שוה -
הדא הוא דכתיב: (שם מ"א) {ויסר פרעה את טבעתו} מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף,
וילבש אותו בגדי שש.
וכאן כתיב {ויסר המלך את טבעתו} אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי.
להלן כתיב (שם) {וירכב אותו} במרכבת המשנה אשר לו, {ויקראו לפניו} אברך.
וכאן כתיב ונתון הלבוש {והסוס}, {וקראו לפניו} ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

ח

מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך?

ר' לוי
אמר:
אמר להם מרדכי: משה רבנו הזהיר לנו בתורה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים.
וישעיהו הנביא הזהירנו (ישעיה ב') חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. ולא עוד אלא שאני איסגנטירין של הקדוש ברוך הוא, שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ,
וזקני נולד בארץ ישראל.
אמרון ליה: ונימר ליה. מיד ויגידו להמן וגו'
אמר לון המן: אמרון ליה, זקנו הלא השתחוה לזקני.
הדא הוא דכתיב: (בראשית ל"ז) ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו.
היתיב: ועדיין לא נולד בנימין?
אמרין ליה: הדא הוא דכתיב ויגידו להמן.

ט [וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו]


אמר רבי איבו:
(תהלים ס"ט) תחשכנה עיניהם של רשעים מראות.
לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידות אותם לגיהנם.
הדא הוא דכתיב: (בראשית ו') ויראו בני האלהים את בנות האדם.
(שם ט') וירא חם אבי כנען.
(שם כ"ח) וירא עשו כי רעות בנות כנען.
(במדבר כ"ב) וירא בלק בן צפור.
(שם כ"ח) וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל.
וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו.

אבל מראית עיניהם של צדיקים תאר, לפי שמראית עיניהם של צדיקים
מעלה אותם למעלה העליונה.
הדא הוא דכתיב: (בראשית י"ח) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים.
(שם כ"ב) וירא והנה איל.
(שם כ"ט) וירא והנה באר בשדה.
(שמות ג') וירא והנה הסנה.
(במדבר כ"ה) וירא פנחס.
לפיכך הם שמחים במראית עיניהם,
שנאמר: (תהלים ק"ז) יראו ישרים וישמחו.

י [ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו]

בזוי בן בזוי.
להלן כתיב (בראשית כ"ה) ויבז עשו את הבכורה,
וכאן כתיב ויבז בעיניו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים.

ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר:
בעלמא הדין נמשלו ישראל לצורים -
שנאמר: (במדבר כ"ג) כי מראש צורים אראנו.
(ישעיה נ"א) הביטו אל צור חוצבתם.
נמשלו כאבנים -
שנאמר: (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל.
(תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים.

ואומות העולם נמשלו בחרשים.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל') ושברה כשבר נבל יוצרים
נפלה כיפה על קידרא, ווי לקידרא. נפלה קידרא על כיפה, ווי לקידרא.
בין כך ובין כך ווי לקידרא.
כך כל מי שהוא בא ומזדווג להם, הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם.
וכן הוא אומר בחלום נבוכדנצר:
(דניאל ב') די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא.

אמר רבי חייא בר ינאי:
פורפירא דמלכא מזדבנא בשוקא, ווי ליה למיזבניה ווי ליה לזבוניה.

[=מעיל המלך נמכר בשוק - אוי לקונה ואוי למוכה אותו].

כך ישראל הן פורפירא שהקדוש ברוך הוא מתפאר בהן.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר.
והן נמכרין. אוי לו למוכר, ואוי לו ללוקח.
משל דהמן רשיעא למה הוא דומה?
לעוף שעשה קן על שפת הים, ושטף הים את קנו,
ואמר איני זז משם עד שנעשה ים יבשה ויבשה ים.
מה עשה? נוטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה, ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים.
בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר לו: ביש גדא וטמיע מזלא, סוף סוף במה את יכיל?
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא להמן הרשע: אי שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם, כביכול, ולא יכלתי.
שנאמר:
(תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו
להשיב חמתו מהשחית.
ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד?
חייך! רישך מתורם חלף רישיהון, דאינון לשיזבא ואת לצליבא.

יא [בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו']

תני, כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל, אמר: היאך אני שולט בהן? הריני מפיל גורלות. ורוח הקודש צווחת (יואל ד) ועל עמי ידו גורל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
רשע בן רשע, גורלך עולה להצלב.
"הפיל פור הוא הגורל". עליו נפל הגורל. למה ?
(תהלים קכ"ה) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים.

בתחלה הפיל פור בימים
שנאמר: מיום ליום.

הפיל פור ביום אחד בשבת.
עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר:
ריבונו של עולם בי נבראו שמים וארץ, ואמרת (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה,
חקות שמים וארץ לא שמתי.
יש ברית בבשרם.
דכתיב: (בראשית י"ז) ואתה את בריתי תשמר.
וכתיב (שם) והייתה בריתי בבשרכם.
ויש ברית בפיהם - זו תורה.
דכתיב: (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.
ואמרת (ירמיה ל"א) אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה וגו'
וכתיב (שם) גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים
ורשע זה מבקש לאבדן? עקור שמים וארץ תחלה, ואחר כך אתה מכלה אותן.

הפיל פור ביום שני
ועמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר:
ריבונו של עולם: ביום שני הבדלת בין מים העליונים למים התחתונים.
וכן ישראל מובדלים הם מן האומות.
הדא הוא דכתיב: (ויקרא כ') ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.
ורשע זה רוצה לאבדן? הפוך עליונים ותחתונים ואחר כלה אותם.

יום שלישי הפיל פור
ועמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר:
ריבונו של עולם: יום שלישי בו נבראו זרעים, וישראל מפרישין מהם תרומות ומעשרות.
ובו נבראו אילנות, וישראל מקלסין לפניך בהן.
הדא הוא דכתיב: (ויקרא כ"ד) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'.
ובו נקוו המים לים. ולישראל נגזר שנים עשר גזרים בים.
ועכשיו אם ישראל בטלים, אנו היאך קיימין?

יום רביעי הפיל פור

ועמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו:
ריבונו של עולם: יום רביעי בו נבראו המאורות להשתמש לאורן של ישראל.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך.
ובו נבראו הכוכבים, ובניך נמשלו לכוכבים.
אם תאבדם היאך אנו קיימין?

הפיל פור יום חמישי.
עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו:
ריבונו של עולם: יום חמישי בו נבראו עופות (ובהמות), ומהם צוית להקריב קרבנות,
ובהם אתה מכפר ומתרצה לבריות.
ואם הם בטלים מי מקריב קרבן?

הפיל פור ביום ששי.
עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו:
ריבונו של עולם: יום ששי בו נברא אדם הראשון וקראת לבניך בשמו.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
ואם אתה מבקש לעקרן, עקור כל האדם ואחר כך ישלוט בהם.

ביום שבת הפיל פור.
עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו:
ריבונו של עולם: יום שבת בו נגמרו כל מעשיך ונשתכללו.
הדא הוא דכתיב: (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי.
וכתיב (שמות ל"א) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.
ואם אתה מבקש לעקור אותם, עקור את השבת ובטל אותה, ואחר כך אתה מכלה אותם.

כיוון שראה אותו רשע שאין הגורל נופל בו בימים -

חזר לחדשים
התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח.
באייר זכות פסח קטן, וזכות המן שניתן להם לישראל בחמשה עשר בו.
בסיון זכות התורה.
בתמוז זכות הארץ.
ועוד: למה לא עלה הגורל בתמוז ואב? שאמרו לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, דיינו פורענות שאירעו בנו לבניך: בתמוז חמשה ובאב חמשה.
עלה אלול זכות השלמת החומה של ירושלים שבו נשלמה.
הדא הוא דכתיב: (נחמיה ו') ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול.
וגם זכות מעשר בהמה, כההיא דתנינן תמן באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
עלה בתשרי זכות שופר וכפור ורגלים.
עלה במרחשון זכות שרה אמנו שבו מתה.
כסלו - זכות חנוכה.
עלה טבת - זכות עזרא.
הדא הוא דכתיב: (עזרא י') ויעשו כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן וגו'
ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשים נכריות וגו'
עלה שבט - זכות אנשי כנסת הגדולה.
בעשרים ושלשה בו נתקבצו בו כל ישראל על פילגש בגבעה ועל צלם מיכה.
עלה ראש חדש אדר - ולא מצא בו שום זכות. התחיל הרשע לשמוח.

חזר ובדק במזלות
טלה - זכות פסח.
הדא הוא דכתיב: (שמות י"ב) איש שה לבית אבות שה לבית.

שור - נמצא זכות יוסף שנקרא שור.
הדא הוא דכתיב: (דברים לג) בכור שורו הדר לו וזכות קרבן
שנאמר:
(ויקרא כב) שור או כשב או עז כי יולד

תאומים - נמצא בו זכות פרץ וזרח שנקראו תאומים.
הדא הוא דכתיב: (בראשית לח) והנה תאומים בבטנה.

אריה - זכות דניאל שהיה משבט יהודה הנקרא אריה.
שנאמר:
(שם מט) גור אריה יהודה

בתולה - זכות חנניה מישאל ועזריה, שהן דומין כבתולה שלא ידעה איש זולתי בעלה.
כך הם לא שינו אלהיהם ודתותיהם והחזיקו ביהודתן.

מאזנים - זה איוב.
שנאמר:
(איוב ו') לו שקול ישקל כעסי עקרב זה יחזקאל.
שנאמר:
(יחזקאל ב') ואל עקרבים אתה יושב קשת זה יוסף.
שנאמר:
בו (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו גדי זה יעקב.
שנאמר:
(שם כ"ז) ואת עורות גדיי העזים דלי זה משה.
שנאמר:
בו (שמות ב') וגם דלה דלה לנו.

בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות, ושמח מיד ואמר:
אדר אין לו זכות, ומזלו אין לו זכות. ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן.
והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה, ובאחד באדר נולד משה.
ואמר: כשם שהדגים בולעין, כך אני בולע אותן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין.
ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין.

אמר
רבי חנן:
הדא הוא דכתיב: ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

אמר
רבי תנחומא:
(מ"ב י"ד) ולא דבר ה' למחות את ישראל.
אלא כך דבר:
(שמות י"ז) כי מחה אמחה את זכר עמלק.

יב [ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד]


אותו שנאמר בו (דברים ו') "ה' אחד", ישן לו מעמו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני אין לפני שינה.
הדא הוא דכתיב: (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ואתה אמרת יש לפני שינה? חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו מן העולם.
הדא הוא דכתיב: (שם עח) ויקץ כישן ה', ויך צריו אחור.

דבר אחר:
ישנו עם אחד.
אמר ליה: שניהון רברבן, שאוכלין ושותין, ואומרים עונג שבת עונג יום טוב,
שהן מכניסין פחת בממונו של עולם:
חדא לשבעה יומין שבתא.
חד לתלתין יומין ריש ירחא.
בניסן - פיסחא.
בסיוון - עצרת.
בתשרי - ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא.

אמר לו אחשורוש: כך הם מצווין בתורתן.
אמר לו המן: אלו היו משמרין את מועדיהם ומועדינו יפה היו עושין.
אלא שמבזים מועדיך, ואת דתי המלך אינם עושים,
שאין משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! אתה מפיל עין רעה במועדיהם שלהם,
הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך.
זה ימי הפורים.
הדא הוא דכתיב: (משלי י"ח) פי כסיל מחתה לו.

ולמלך אין שוה להניחם
כל מה שהיה המן מקטרג את ישראל מלמטה,
היה מיכאל מלמד עליהם סניגוריא מלמעלה.
אמר לפניו: ריבונו של עולם אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו עבודת כוכבים,
ולא על שגלו עריות,
ולא על שפיכות דמים,
אלא אין מתקטרגין אלא על שהן משמרין את דתותיך.
אמר לו: חייך לא שבקית ולא אשבק.
הדא הוא דכתיב: (שמואל א' י"ב) כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול.
בין חייבין בין זכאין כך אי אפשר להניחם, לפי שאי אפשר לעולם בלא ישראל.
(שיר ח') אם יתן איש את כל הון ביתו -
זה המן הרשע שנתן עשרת אלפים ככר כסף להכחיד את ישראל.
בוז יבוזו לו.

יג [אם על המלך טוב יכתב לאבדם]

אמר ריש לקיש: בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש בא ונאבד את ישראל מן העולם,
אמר לו אחשורוש: לא יכלת להון, בדיל דאלההון לא שביק לון כל עיקר.
תא חזי מה עביד לון למלכין קמאי דהוון קומינן, דהוון פשטון ידיהון עליהון, דהוון מלכיא רברביא וגובריא טפי מינן, וכל מאן דאתי עליהון למבדינהו מן עלמא, ודיעץ עליהון מיבטל מן עלמא, והוי למתל לכל דרי עלמא.
ואנן דלא מעלינן כותיהו, על אחת כמה וכמה.
שביק לך מלמללא תוב בפתגמא דנא.

תרגום:
אמר לו אחשורוש:
לא תוכל להם, כי אלוהיהם אינו עוזב אותם כל עיקר.
ראה מה עשה למלכים הקדומים לפנינו, כשהיו פושטים ידיהם עליהם. שהיו מלכים גדולים וגיבורים יותר מאתנו, וכל מי שבא עליהם לאבדם מן העולם, ויעץ עליהם בטל מן העולם, והיה למשל לכל דרי העולם.
ואנו שאיננו טובים כמותם, על אחת כמה וכמה.
עזוב מלדבר עוד בדבר זה.



ואף על פי כן היה המן הרשע מטרד על אחשורוש על פתגמא דנא כל שעתא ושעתא, ומיעצו עצות רעות על ישראל.
אמר לו אחשורוש: הואיל וכך, נמלך בחכמים ובחרטומים.
מיד שלח וקבץ את כל חכמי אומות העולם. באו כולן לפניו.
אמר להם אחשורוש: רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם?
אמרו לו כולן בבת אחת: מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן,
ורוצה להשליך בדבר זה.
שאם אתה מאבד ישראל מן העולם,
אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שניתנה להם לישראל.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

ולא עוד אלא שכל העו"ג נקראו נכרים לפני הקדוש ברוך הוא.
הדא הוא דכתיב: (מלכים א' ח') וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא.
וישראל נקראו קרובים.
הדא הוא דכתיב: (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו.
ולא עוד אלא שנקראו בנים.
הדא הוא דכתיב: (שמות ד') בני בכורי ישראל
(דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם
והקדוש ברוך הוא נקרא קרוב לישראל.
הדא הוא דכתיב: (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.
ואין אומה קרובה להקדוש ברוך הוא אלא ישראל,
שנאמר: (דברים ד') כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
ואדם שרוצה לשלוח יד בקרוביו ובבניו של הקדוש ברוך הוא, איך ימלט?
לפי שהוא שליט בעליונים ותחתונים, ונפש כל חי בידו להגביה ולהשפיל להמית ולהחיות.
לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל, מה עלתה בהם,
כמו פרעה וסנחריב.
מיד אמר לון המן: אלוה שטבע פרעה בים, ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם,
כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום.
שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו ושרף את היכלו והגלה את ישראל ופזרן בין האומות.
והיכן כחו וגבורתו? שכבר הזקין.
שנאמר: (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה, ולא יבין אלהי יעקב.

כיוון שאמר להם כן כענין הזה מיד קבלו דבריו, והסכימה דעתם לכלות את ישראל,
וכתבו אגרות וחתמו. וכן כתבו באותן אגרות:

שלום לכם עד אין חקר.
יודע לכם שאדם אחד יש בינינו, ולא ממקומנו הוא, אלא מזרע המלוכה הוא, ומזרעו של עמלק, ומגדולי הדור הוא, והמן שמו. ושאל ממנו שאלה קטנה וקלה על עם אחד אשר יש בינינו, נבזה מכל העמים, ודעתם גסה עליהם, חפצים ברעתנו, וקללת המלך שגורה בפיהם. ומהו קללה שמקללין אותנו?
(שם י') ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו.
ועוד אומרים (שם קמט) לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים.
וכופרים במי שעשה להם טובה.
באו וראו מאותו עני פרעה מה עשו. כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות, והושיבם במיטב הארץ, וזן אותן בשני רעבון, והאכילם כל טוב שבארצו. פלטרים היו לו לבנות והיו בונין שם. בכל זאת לא היה יכול להם, ולא עוד אלא שבאו בעלילה, ואמרו לו (שמות ה') לזבוח לאלהינו נלך דרך שלשת ימים, אחר כך נשוב. אם רצונך השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות. והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים שלהם, וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר, עד שנצלו את מצרים
הדא הוא דכתיב: (שם י"ב) וינצלו את מצרים.
וברחו להם. כיוון ששמע פרעה שהיו בורחים הלך אחריהם להשיב את ממונו. מה עשו לו? היה עמהם אדם אחד ושמו משה בן עמרם, ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים עד שנחרב, ונכנסו כולם ביבשה בתוך הים, ועברו כולם ואינו יודע במה עברו ובמה יבשו המים. כיוון שראה פרעה, נכנס אחריהם להחזיר את ממונו, ואיני יודע במה דחפוהו בתוך הים, ונטבע הוא וכל חילו בים, ולא זכרו הטובה שעשה להם. הלא תשמעו שהם כפויי טובה.

ועוד מה עשו לעמלק אבי אבא בשעה שבא עליהם למלחמה.
שנאמר:
(שם י"ז) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ומהיכן בא עמלק?
אמר רבי כרוספדאי בשם ר' יוחנן, שבא מאצל בלעם הרשע, שבא ליטול עצה ממנו, ואמר לו: יודע אני שבעל עצה אתה וגם בעל מחשבות רעות, וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל.
אמר לו: ראה מה עשו אומה זו למצרים, שעשו להם כמה טובות. ומה למצרים שעשו להם כמה טובות עשו להם כך, לשאר אומות עאכ"ו. היאך אתה יועצני?
אמר לו בלעם: לך ועשה עמהם מלחמה. ואם אין אתה עושה עמהם מלחמה אין אתה יכול להם, מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם, ואף אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם. מיד בא עליהם למלחמה. מה עשה אותו משה פרנס שלהם, היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו, והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים.
אמר לו אותו משה: (שם) בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. איני יודע אותן אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם, או אם גבורי מלחמה. מה עשה אותו משה? נטל מקל בידו, ואיני יודע מה עשה בו. וכיוון שבא עליהם, איני יודע מה לחש עליהם, ורפו ידיהם ונפלו לפניהם.
הדא הוא דכתיב: (שם) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
באו על סיחון ועוג גבורי ארצנו, שאין כל בריה הייתה יכולה לעמוד בפניהם, ואיני יודע במה הרגום.
באו עליהם מלכי מדין, ואיני יודע במה הרגן.
ועוד מה עשה תלמיד של אותו האיש משה? הכניס את ישראל לארץ כנען, ולא די שנטל את ארצם, אלא שהרג מהם שלשים ואחד מלכים, וחלק את ארצם לישראל, ולא חמל עליהן. ואותן שלא בקש להרוג, היו לו לעבדים.
באו עליהם סיסרא והמונו, ואיני יודע מה עשו לו לנחל קישון, שגרפם ושטפם והשליכם לים הגדול.
שנאמר:
(שופטים ה') נחל קישון גרפם.
והיה להם מלך ראשון שאול שמו, והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק, והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד. וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק. ואיני יודע במה הרגם.
ועוד מה עשה לאגג זקני שחמלו עליו תחלה, לסוף בא אדם מהם ושמו שמואל חתכו ונתן בשרו מאכל לעוף השמים.
כדכתיב: (ש"א ט"ו) וישסף שמואל את אגג.
ואיני יודע במה הרגו מיתה משונה כזאת ששמעתם.
ואחר זאת היה להם מלך אחד דוד בן ישי שמו, והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא היה חומל עליהם.
שנאמר:
(שם כ"ו) ואיש ואשה לא יחיה דוד.
ועמד אחריו שלמה בנו ובנה להן לישראל בית אחד, וקרא לו ביהמ"ק, ואיני יודע מה היה להם בתוכו. כשבאין למלחמה נכנסין בתוכו ומכשפים בתוכו, וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם. ומרוב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם.
ועוד שהזקין אותו אלוה שלהם ובא נבוכדנצר ושרף אותו בית שלהם, והגלם מעל אדמתם, והביאם בינינו, ועדיין לא שינו מעשיהם המכוערין. ואע"פ שהם בגלות בינינו, מלעיגין אותנו ואת אמונת אלהינו.
ועכשיו הסכמנו כולנו לדעה אחת והפלנו גורלות לאבדן מן העולם, ובאיזה זמן יתכן לנו לכלותם. ונפל עליהם הגורל בחדש אדר בשלשה עשר בו.
ועכשיו כשיגיעו אליכם האגרות הללו, תהיו מזומנים לאותו היום להשמיד להרוג את כל היהודים שביניכם, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ולא תשאירו מהם שריד ופליט.


ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם. וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר. ורץ מרדכי אחריהם.
וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם. כיוון שהגיע מרדכי אצל התינוקות, שאל לאחד מהם: פסוק לי פסוקך.
אמר לו: (משלי ג') אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא.

פתח השני ואמר: אני קריתי היום, ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר:
(ישעיה ח') עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל.

פתח השלישי ואמר: (שם מ"ו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול
אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט.

כיוון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה.
אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו?
אמר על בשורות טובות שבשרוני, שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו.
מיד כעס המן הרשע ואמר: אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות.

אמר
רבי יצחק נפחא:
המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל.
הדא הוא דכתיב: ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה וגו'. ואין העם האמור כאן אלא ישראל.
הדא הוא דכתיב: (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושא בה' וגו'.
אמר המן לאחשורוש: אלהיהם של אלו שונא זמה.
העמד להם זונות ועשה להם משתה,
וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם.
שנאמר:
לעשות כרצון איש ואיש.
כיוון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם:
לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש,
שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא,
כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא.
ולא שמעו לדברי מרדכי, והלכו כולם לבית המשתה.

אמר
רבי ישמעאל:
שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה, ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו.
מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא.
ואמר לפניו: ריבונו של עולם, עד מתי תדבק באומה זו,
שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך.
אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך.

אמר הקדוש ברוך הוא: תורה מה תהא עליה?
אמר לפניו: ריבונו של עולם תסתפק בעליונים, וגם השוה דעתו למחות את ישראל.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה
(שם ל"ב) אשביתה מאנוש זכרם.

מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן: הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה.
באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה.
מיד יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקדוש ברוך הוא,
וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה, ואמרו לפניו:
ריבונו של עולם אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכין בעולם.
שנאמר:
(ישעיה ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון.
כיוון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם.
שנאמר:
(שם נ') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם.

באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם, ואצל משה בן עמרם,
ואמר להם: עד מתי אבות העולם רדומים בשינה,
ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה?
כי מלאכי השרת, וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרד,
ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים.
אמרו לו: מפני מה?
אמר להם: מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש, ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם.
אמרו לו אברהם יצחק ויעקב: אם הם עברו על דת הקדוש ברוך הוא ונחתמה גזירתם,
מה אנו יכולים לעשות?
חזר אליהו ואמר לו למשה: אי רועה נאמן, כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל
ובטלת גזירתם לבלתי השחית.
שנאמר:
(תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית.
מה תענה על הצרה הזאת (ישעיה ל"ז) כי באו בנים עד משבר וגו'
אמר לו משה: כלום יש אדם כשר באותו הדור?
אמר לו: יש, ושמו מרדכי.
אמר לו: לך והודיעו, כדי שיעמוד הוא משם בתפלה, ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם
לפני הקדוש ברוך הוא.
אמר לו: רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל
אמר לו משה: אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת, ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא.
אמר לו: בטיט היא חתומה.
אמר לו משה רבנו: לך והודיע למרדכי. מיד הלך והודיע למרדכי.
הדא הוא דכתיב: ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ויקרע מרדכי את בגדיו.
כיוון שהגידו לאסתר מיד ותתחלחל המלכה מאד.
מהו "ותתחלחל"? מלמד שפרסה נדה.

יט

דבר אחר:
אם על המלך טוב יכתב לאבדם -
אמר לו: קולמוס את כותב.
אמר לו: ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה.
אמר ליה: השתא לית אנא ידע מנייניהון. כי נפקו ממצרים הוו להו שית מאה אלפים גברא, ועל כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי אחד דהיינו חמשים שקלים.

תרגום: עכשיו אין אני יודע את מניינם, כאשר יצאו ממצרים היו שש מאות אלף גברים, ועל כל אחד אני נותן לך מאה זוז.

 

כ [ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן]

רבנן אמרין, אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע.
מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון למוכר, ברם הכא המוכר נותן ערבון.
הדא הוא דכתיב: ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן.

כא [ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך הכסף]

בגימטריא מאה וששים וחמשה, כמו העץ, חושבניה דדין כחושבניה דדין.

כב [ויקראו סופרי המלך וגו' ככל אשר צוה המן]

כתיב (שמות א') ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו'.
פרעה צוה, והקדוש ברוך הוא לא צוה? את מה בידך.
(איכה ג') מי זה אמר ותהי, ה' לא צוה.
ומה צוה? (שמות ו') כי ביד חזקה ישלחם.
וכן הות ליה. [=וכך היה לו].
ועוד (תהלים קל"ו) ונער פרעה וחילו בים סוף.
ודכוותיה: ככל אשר צוה המן.
הוא צוה, והקדוש ברוך הוא לא צוה?
המן צוה להשמיד להרוג ולאבד, וה' לא צוה?
ומה צוה? ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו.
וכן הות ליה, ותלו אותו ואת בניו על העץ.
כתיב (משלי י"ז) מגביה פתחו מבקש שבר.
המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן מפיו, הקדוש ברוך הוא משברו,
ובקדרה שבשל בה נתבשל.
וכן ביתרו הוא אומר (שמות י"ח) כי בדבר אשר זדו - עליהם.

כג

אמר רבי לוי:
ארורים הם הרשעים, שהם מתעסקים בעצה רעה על ישראל,
וכל אחד ואחד מהם יועץ לפי דרכו, ואומר עצתי טובה מעצתך.
עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה.
אני איני עושה כך, אלא (בראשית כ"ז) יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.
פרעה אמר: שוטה היה עשו, וכי לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו?
אני איני עושה כך, אלא עד דאינון דקיקין תחת כריסי אמותיהן אנא מחנק להון.
הדא הוא דכתיב: (שמות א') כל הבן הילוד היארה תשליכוהו.
המן אמר: פרעה שוטה היה, שאמר כל הבן הילוד היארה תשליכוהו. וכי לא היה יודע שהבנות נישאות פרות ורבות?
אני איני עושה כך, אלא להשמיד להרוג ולאבד וגו'.
ואף גוג ומגוג לעתיד לבא עתיד לומר, שוטים היו ראשונים שהיו מתעסקין בעצות עם מלכיהם על ישראל, ולא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים.
אני איני עושה כן, אלא הריני מזדווג עם פטרונן תחלה, ואחר כך אני מזדווג להם.
הדא הוא דכתיב: (תהלים ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! לי אתה בא להזדווג? כמה גדודים יש לפני, כמה ברקים, כמה רעמים, כההיא דכתיב: (ש"א ז') וירעם ה' בקול גדול, וכמה שרפים, וכמה מלאכים.
אלא גבורתי תצא ונלחמת עמך.
הדא הוא דכתיב: (זכריה י"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב.
וכתיב (ישעיה מ"ב) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'.
מה כתיב תמן? (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ.

כד [פתשגן הכתב]

אנטגריפון דאיגרתא [=העתק נאמן למקור] להנתן דת בכל מדינה ומדינה להיות עתידים ליום הזה.

אמר רבי לוי:
אומות העולם נבואתן סתומה, ואינן יודעין אם ליהרג ואם להרוג.

משל לאדם שהיה מהלך בדרך. מן דוחקא דאורחא אסתבע קרסוליה.
אמר: הלואי הוה לי חד חמר.
עבר עלוי חד רומי דילדית חמרתיה חד עולאי.
אמר לו: סב ארכב הדין עולאי.
אמר: הא צלותי אישתמע. ברם אנא לא שאלית כהוגן, אם למרכב אם למרכיבה.

תרגום:
משל לאדם שהיה מהלך בדרך. מדוחק הדרך נקע את קרסולו.
אמר: הלואי היה לי חמור אחד.
עבר עליו חד רומאי שילדתה חמורו עייר אחד.
אמר לו הרומאי: קח והרכב את העייר על כתפיך.
אמר היהודי: תפילתי נשמעה [שיש לי חמור], אבל אני לא שאלתי כהוגן, אם חמור לרכב עליו, או חמור שירכב עלי.

כך נבואתן של אומות העולם "להיות עתידים ליום הזה", ואינן יודעים אם להרוג אם ליהרג. אבל ישראל נבואתן מפורשת: "להיות היהודים עתידים ליום הזה, להנקם מאויביהם".

כה [הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וגו'
והמלך והמן ישבו לשתות]

אמר ר' חנין:
מאן דאמר רחמנא ותרן הוא, יתותרון מעוהי. אבל מאריך רוחיה וגבי דידיה.

תרגום:
כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא, יוותרו מעיו. אבל מאריך רוחו וגובה את שלו.


אמר להם לשבטים:
אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה, כך אני אעשה לכם.
הדא הוא דכתיב: והמלך והמן ישבו לשתות.
היה אחד מישראל יוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק,
היה הפרסי חונקו ואומר לו: למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך.
הדא הוא דכתיב: והעיר שושן נבוכה.

אמר
רבי יששכר דכפר מנדי
ומה אם מי שמחל ואמר (בראשית מ"ה) לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו',
ראה עד היכן היא מתוקנת, שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים.
מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה.