לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרשה ח

פרשה ח

א [ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו]

בנימין גרם לשבטים ליקרע.
הדא הוא דכתיב: (שם מ"ד) ויקרע שמלותם.
והיכן גרמה לו קריעה? בשושן הבירה.
הדא הוא דכתיב: ויקרע מרדכי את בגדיו.
והוא איש ימיני. וילבש שק ואפר.

אמר רבי איבו:
משתפס יעקב אבינו את השק - דכתיב: (בראשית לז) וישם שק במתניו - שוב לא זז מבניו.
אחאב כתיב ביה (מ"א כ"א) וישם שק על בשרו.
יורם בנו (מ"ב ו) וירא העם והנה השק על בשרו.
מרדכי וילבש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה.
והיכן נפרע לו? בשושן.
שנאמר:
ויזעק זעקה גדולה ומרה.

אמר רבי חנין:
מאן דאמר קודשא בריך הוא ותרן הוא, יתותרון בני מעוהי.
אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה. תדע שהרי זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו,
דכתיב: (בראשית כ"ו) ויצעק צעקה גדולה ומרה.

פירוש: זעקה אחת גרם יעקב לעשיו, והקב"ה לא וויתר ליעקב על כך.

 

ב [ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע
אבל גדול ליהודים]

וכי יש אבל גדול ויש אבל קטן?
אלא, בנוהג שבעולם כל האבלים אבלן מתמעט והולך עד לשבעת הימים.
תקפו יום ראשון וכל שהוא הולך הוא תשש, עד שהוא י"ב חדש.
אבל זה דהמן, כל מה שהוא הולך מתגבר, שכל יום שהוא הולך ויוצא, היו אומרים כבר יצא יום אחד מחיינו.

דבר אחר:
אבל דעלמא, כשמת לו בן אומרין לו המנחמין יחיה בנך האחר הנשאר לך.
ואם לא היה לו אחר, אומרים לי האריך ימים.
אבל כאן הכל לקוחין למיתה להשמיד להרוג ולאבד.

ג [ותבאנה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה
ותתחלחל המלכה מאד]

רבנן דתמן אמרין:
שפרסה נדה.

ורבנן דהכא אמרין:
הפילה עוברה. ומשעה שהפילה שוב לא ילדה.

ר' יודן בר' סימון אמר:
במוך הייתה משמשת.

אמר רבי יודן ברבי סימון:
דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו.

ד [ותקרא אסתר להתך]

רבנן דתמן אמרין:
התך זה דניאל. ולפי שחתכוהו מגדולתו נקרא התך - חתך.
ורבנן דהכא אמרין:
שחתך את הדברים.

לדעת מה זה ועל מה זה

אמרה לו: לך אמור לו, מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת.
שמא כפרו ישראל (שמות ט"ו) ב"זה אלי ואנוהו"?
ושמא כפרו בלוחות דכתיב בהן (שם ל"ב) מזה ומזה הם כתובים?

ה [ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו]


אמר להתך: לך אמור לה בן בנו של "קרהו" בא עליכם.
הדא הוא דכתיב: (דברים כ"ה) אשר קרך בדרך.

דבר אחר:
אשר קרהו בחלום. מלמד שהזכיר לה את החלום אשר חלם כענין זה בשנה השנית למלך אחשורוש.

וירא והנה רעש גדול וחזק, ובהלה על הארץ, ופחד ורעד לכל יושביה, והנה שני תנינים גדולים, ויריעו זה לקראת זה, ויערכו מלחמה, וינוסו לקולם כל גויי הארץ.
והנה ביניהם גוי אחד קטן, ויקומו כל הגוים על הגוי הקטן לאבד זכרו מעל הארץ. ויהי היום ההוא חושך לכל העולם, ויצר לגוי הקטן מאד, ויזעקו אל ה'. והתנינים נלחמים באכזריות חמה, ואין מפריד ביניהם.

וירא מרדכי והנה מעין מים אחד קטן עבר בין שני התנינים האלה, ויפריד ביניהם מן המלחמה אשר היו נלחמים. והמעין גבר (נגר) ויהי לנחל שוטף כשטף ים הגדול, והולך ושוטף בכל הארץ. וירא והנה זרחה השמש לכל הארץ, ויאור העולם ויתרומם הגוי הקטן, והגבוהים הושפלו, ויהי שלום ואמת בכל הארץ.
ויהי מהיום ההוא ומעלה וינצור מרדכי את החלום אשר חלם.

ובעת אשר הצר לו המן, אמר לאסתר על ידי שלוחה: הנה החלום אשר ספרתי לך בימי נעוריך, ועתה קומי ובקשי רחמים מאת הקדוש ברוך הוא, ובואי לפני המלך והתחנני על עמך ועל מולדתך.

 

ו [כי אם החרש תחרישי]

אם תשתקי עכשיו, שלא ללמד סניגוריא על אומתך, סופך לשתוק לעתיד לבא,
ואין לך פתחון פה.
למה שאת יכולה לעשות טובה בימיך, ולא עשית.
ומה את סבורה, שהקדוש ברוך הוא מניח את ישראל?
מכל מקום מעמיד להם גואל.
הדא הוא דכתיב: רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.

ז [ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי]

אמרה לו: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים, אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן.
שלח לה: והרי בהם יום ראשון של פסח.
אמרה לו: זקן שבישראל, למה הוא פסח?
מיד שמע מרדכי והודה לדבריה.
הדא הוא דכתיב: ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר.

תמן אמרין, שהעביר יום טוב של פסח בתענית, ועל אותה צרה ויתפלל מרדכי אל ה' ויאמר:

גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון העולמים, כי לא מגבהות לב ומרום עין עשיתי אשר לא השתחויתי להמן, כי אם מיראתך פעלתי זאת, לבלתי השתחוות לו, כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם, ולא רציתי להשתחוות לזולתך. כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל. כי לוחך הייתי מנעל רגליו.

ועתה אלהינו, הצילנו נא מידו, ויפל בשחת אשר כרה, וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך, וידע המרגיז הזה כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם.

מה עשה מרדכי? קיבץ את התינוקות, ועינה אותם מלחם ומים, והלבישן שק והושיבם באפר. והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה.

ובעת ההיא הייתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל, ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה, ותלבש שק ותפרע שער ראשה, ותמלא אותו עפר ואפר, ותענה נפשה בצום, ותיפול על פניה לפני ה', ותתפלל ותאמר:
ה' אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם, עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לענייה, שואלת מבית לבית כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש. ועתה ה' הצליחה נא לאמתך הענייה הזאת, והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו, כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט.
ואתה אבי יתומים, עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה, כי יראתיו, והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים.