לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הקדמת לתורה ולבראשית

הקדמת לתורה ולבראשית

 

הקדמת רמב"ן לתורה


בשם האל הגדול הגיבור והנורא אתחיל לכתוב חידושים בפירוש התורה.
באימה ביראה ברתת בזיע במורא.
מתפלל ומתודה בלב נדכה ונפש שבורה.
שואל סליחה מבקש מחילה וכפרה.
בקידה בכריעה בהשתחויה,
עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה.
ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה,
שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה,
כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה,
כנגד סתרי תורה הצפונים בביתה הטמונים בחדרה,
כי כל יקר וכל פלא כל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה,
כמוס עמה חתום באוצרה.
ברמז בדבור בכתיבה ובאמירה,
כאשר אמר הנביא המפואר בלבוש מלכות והעטרה,
משיח אלהי יעקב ונעים הזמירה.
לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד.
ונאמר פלאות עדותך על כן נצרתם נפשי.
אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה.
והיא בלבי כאש אוכלת בוערה. בכליותי עצורה.
לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה.
גאוני הדורות בעלי גבורה. להכנס עמם בעובי הקורה.
לכתוב בהם פשטים בכתובים ומדרשים במצות ואגדה.
ארוכה בכל ושמורה. ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה.
פרושי רבנו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה.
מוכתר בנמוסי במקרא במשנה ובגמרא. לו משפט הבכורה.
בדבריו אהגה. באהבתם אשגה.
ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה.
בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה. אשר בפירושיו זכורה.
ועם רבי אברהם בן עזרא, תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה.
והאל אשר ממנו לבדו אירא. יצילנו מיום עברה,
יחשכני משגיאות ומכל חטא ועברה.
וידריכני בדרך ישרה. ויפתח לנו שערי אורה.
ויזכנו ליום הבשורה. כדכתיב: מה נאוו על ההרים רגלי מבשר,
משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך.
צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת.
צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה.

הקדמת רמב"ן לספר בראשית


משה רבנו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקב"ה. והקרוב שכתב זה בהר סיני, כי שם נאמר לו: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, כי לוחות האבן יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות. והמצוה מספר המצות כולן, עשה ולא תעשה.

אם כן, התורה יכלול הספורים מתחילת בראשית, כי הוא מורה אנשים בדרך בענין האמונה. וברדתו מן ההר כתב מתחילת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים, כאשר אמר: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, וזה כדברי האומר: תורה מגילה מגילה נתנה.
אבל לדברי האומר: תורה חתומה נתנה, נכתב הכל בשנת הארבעים, כשנצטוה: כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וצוה לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם.

ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחילת ספר בראשית: וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה לאמר.
אבל היה הענין להכתב סתם, מפני שלא כתב משה רבנו התורה כמדבר בעד עצמו, כנביאים שמזכירים עצמם, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד: ויהי דבר ה' אלי בן אדם. וכמו שנאמר בירמיה: ויהי דבר ה' אלי לאמר.
אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו, כמדבר בעד שנים אחרים. ומפני שהענין כן, לא נזכר משה בתורה עד שנולד, ונזכר כאילו אחר מספר עליו.

ואל יקשה עליך ענין משנה התורה שמדבר בעד עצמו: ואתחנן ואתפלל אל ה' ואומר, כי תחילת הספר ההוא: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, והנה הוא כמספר דברים בלשון אמרם.

והטעם לכתיבת התורה בלשון זה, מפני שקדמה לבריאת העולם, אין צריך לומר ללידתו של משה רבנו, כמו שבא לנו בקבלה: שהייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם.

אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה מפיו של הקב"ה לאזניו של משה, כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו): מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
הודיענו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם, כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים. אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית, והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע הכתות שבתחתונים: כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת - בכולם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז.

וכבר אמרו רבותינו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה, חוץ מאחד, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלהים.

ואמרו:
כי בבריאת העולם חמשים שערים של בינה, כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד בכחו ותולדותיו, ובבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד, ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים ובבריאת הדגים. ויעלה זה לבריאת בעלי נפש המדברת, שיתבונן סוד הנפש וידע מהותה וכוחה בהיכלה יגיע למ"ש גנב אדם - יודע ומכיר בו, נואף אדם - יודע ומכיר בו, נחשד על הנדה - יודע ומכיר בו. גדולה מכולן, שמכיר בכל בעלי כשפים, ומשם יעלה לגלגלים ולשמים וצבאיהם, כי בכל אחד מהם שער חכמה אחד שלא כחכמתו של חברו, ומספרם ומקובל להם ע"ה שהם נ' חוץ מאחד. ואפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא יתברך שלא נמסר לנברא.

ואל תסתכל באמרם נבראו בעולם, כי על הרוב ידבר, והשער האחד לא נברא. והמספר הזה רמוז בתורה בספירת העומר ובספירות היובל כאשר אגיד בו סוד בהגיעי שם ברצון הקב"ה.

וכל הנמסר למשה רבנו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש, או שרמוזה בתיבות, או בגימטריות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה, כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהם, כמו שאמרו: כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות.
אמר לו: אלו למה?
אמר לו: עתיד אדם אחד לדרוש בהם תלי תלים של הלכות. ..עד זו מנין לך?
אמר לו: הלכה למשה מסיני.
כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני.
ומזה אמרו בשיר השירים רבה בחזקיהו, ספר תגין הראה להם. והספר הזה הוא ידוע ומצוי אצל כל אדם, יפרש בו כמה אלפי"ן יש בתורה בתגין וכמה ביתי"ן ושאר האותיות ומספר התגין של כל אחת ואחת ואין השבח שספרו על הספר הזה וגלוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התגין עצמן, אלא בידיעתן בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאד.
ושם בפירוש שיר השירים אמרו:
כתיב: ויגד לכם את בריתו - ויגד לכם את ספר בראשית שהוא תחילת ברייתו של עולם, אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים, אלו עשרת הדברות, עשרה למקרא ועשרה לתלמוד.
וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה להם לישראל חדרי בהמות ולויתן? ומנין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה?
אלא הה"ד: הביאני המלך חדריו, כלומר שהכל נלמד מהתורה.

ושלמה המלך שנתן לו אלהים החכמה והמדע - הכל מן התורה היה לו, וממנה למד עד סוף כל התולדות, ואפילו כוחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהם אפילו ספר רפואות. וכענין שכתוב: וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר.

וראיתי הספר המתורגם הנקרא חוכמתא רבתא דשלמה, וכתוב בו:

ולא ממקום הות תולדתא חדידתא למלך או לשליט דחדיו מעלנא דכל ב"נ לעלמא ומפקנא שויאת חדיו מיטול כן צלית ואיתיהיבת לי רוחא דחכמתא וקרית ואתית לי רוחא דאידעתא צבית בה יתיר מן שבטא וכרסוותא.

יאמר, כי לא מדבר תהיה תולדת מיוחדת למלך או לשליט אחד הוא ביאת כל איש בעולם ויציאה שוה לכולם יחד, ובעבור כן התפללתי ונתן לי רוח חכמה, וקראתי ובא לי רוח דעת, בחרתי בה יותר מן השבט והכסא.
ונאמר שם:

והוא דיהב אידעתא דלא דגלותא למידע היכן קם עלמא ועובדיהו דמזלתא שוריא ושולמיא ומצעתהון דזמני שולחפי דזנבותה יד ודהיכן עבדי זמני ריהטיהון דשמיא וקבעיהון דכוכביא מתנא דבעירא וחימתא דחיויאתאי. עוזיהון דרוחי ומחשבתיהן דבני אנשא גינסי דנצבתא וחיליהון דעקרי כל מדעם דכסי וכל מדעם דגלי ידעית.

ואמר שהאלהים הוא הנותן דעת שאין בו שקר, לידע איך קם העולם ומעשה המזלות, הראש והסוף, ואמצעות הזמנים ואלכסונות הזנבות, ואיך יעשו הזמנים, מרוצת השמים וקביעות הכוכבים, לחות הבהמות וחמת החיות, תוקף הרוחות ומחשבות אדם, יחסי האילנות וכחות השרשים, כל דבר מכוסה וכל דבר מגולה ידעתי.
וכל זה ידע בתורה והכל מצא בה בפירושיה בדקדוקיה ואותיותיה ובקוציה כאשר הזכרתי.

וכן אמר בו הכתוב: ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, כלומר שהיה בקי מהם בקסמים ובנחשים שזו היא חכמתם, שנאמר: כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים.
וכך אמרו:
מה היתה חכמתן של בני קדם? שהיו יודעים וערומים בטייר. ומכל חכמת מצרים, שהיה בקי בכשפים, שהיא חכמת מצרים, ובטבע הצומח, כידוע מספר העבודה המצרית, שהיו בקיאין מאוד בעניין הזריעות וההרכבה במינין.
וכך אמרו: אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ ישראל.
וכיצד היה נוטען? אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם.
למה? מציון מכלל יופי אלהים הופיע, מציון נשתכלל כל העולם כולו.
כיצד? למה נקראת אבן שתיה - שממנה נשתת העולם. והיה שלמה יודע איזהו גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פירות, שכן הוא אומר: ונטעתי בהם עץ כל פרי.

עוד
יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד. כאילו תחשוב על דרך משל, כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות, כגון: בראש יתברא אלהים. וכל התורה כן, מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות.

וכבר כתב רבינו שלמה בפירושיו בתלמוד, ענין השם הגדול של ע"ב, באיזה ענין הוא, בשלשה פסוקים: ויסע ויבא ויט. ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת, במלא או בחסר - פסול. כי זה הענין יחייב אותנו לפסול ס"ת שיחסר בו ו' אחד ממלות אותם שבאו מהם ל"ט מלאים בתורה, או שיכתוב הו' באחד משאר החסרים, וכן כיוצא בזה, אע"פ שאינו מעלה ולא מוריד כפי העולה במחשבה.
וזה הענין שהביאו גדולי המקרא למנות כל מלא וכל חסר, וכל התורה והמקרא, ולחבר ספרים במסורת עד עזרא הסופר הנביא, שנשתדל בזה, כמו שדרשו מפסוק ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, בענין הזה שהזכרנו היה, שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות, ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה, ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות, ונמסר לו על פה קריאתה בשמות.
וכן יכתבו השם הגדול שהזכרתי כולו רצוף, ויתחלק לתיבות של שלוש שלוש אותיות, ולחלוקים אחרים רבים, כפי השימוש לבעלי הקבלה.

ועתה דע וראה מה אשיב שואלי דבר בכתיבת פירוש התורה, אבל אתנהג כמנהג הראשונים להניח דעת התלמידים יגיעי הגלות והצרות, והקוראים בסדרים בשבתות ובמועדים, ולמשוך לבם בפשטים ובקצת דברים נעימים לשומעים וליודעים חן. ואל חנון יחננו ויברכנו ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

ואני הנני מביא בברית נאמנה, והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דבר ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, לאוזן מקובל מבין. והסברא בהן אולת מחשבה מועלת רבת הנזקין מונעת התועלת. אל יאמר בשוא נתעה, כי לא תבואהו בסברותיו רק רעה כי ידברו אל ה' סרה, אשר לא יכלו כפרה, שנאמר: אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, אל יהרסו אל ה' לראות כי ה' אש אוכלה הוא אל קנאות. והוא יראה את רצוייו מתורתו נפלאות.
אבל יחזו בפירושינו חדושים בפשטים ובמדרשים יקחו מוסר מפי רבותינו הקדושים:

בגדול ממך אל תדרוש
בחזק ממך בל תחקור
במופלא ממך כל תדע
במכוסה ממך בל תשאל
במה שהורשית התבונן,
שאין לך עסק בנסתרות.