סימן תקנט

סדר היום

כתב אבי העזרי ליל תשעה באב חולצין מנעליהם (עסי' תקנ"ב) והולכין לבהכ"ס ויושבין לארץ כאבלים ואין מדליקין נרות רק נר אחד לומר לאורו איכה וקינות ועומד שליח ציבור ומתפלל ערבית ואומר קדיש שלם וקורא איכה ואומר קינות ואח"כ סדר קדושה ויתחיל ואתה קדוש ולא יאמר ובא לציון גואל שאין גאולה בלילה ולא ואני זאת בריתי שנראה כמקיים ברית על הקינות ועוד דלא שייך למימר ואני זאת בריתי שהכל בטלים בו אבל בבית האבל יש לאומרו שאם האבל בטל המנחמין אינן בטלין. ואומר קדיש בלא תתקבל והולכין לבתיהן ואין נותנין שלום זה לזה אלא כאבלים ונזופין. ואם חל תשעה באב בשבת או במוצ"ש אין אומרים צדקתך מידי דהוה אר"ח שחל (להיות באחד) בשבת שאין אומרים צדקתך בשבת דתשעה באב נמי אקרי מועד ואין אומרים ויהי נועם

ויש מהגאונים שכתבו כיון שאין אומרים ויהי נועם גם סדר קדושה אין לומר

ורב צמח גאון כתב אין אומרים ויהי נועם אבל אומרים ובא לציון וכולה סדר קדושה אבל ואני זאת בריתי אין אומרים

ורבינו נסים כתב אין אומרים ויהי נועם אבל מנהגינו לומר ערבית ושחרית ואני זאת בריתי ולמה לא נאמר והעם עוסקים באיוב וירמיה וקינות.

בשחרית מסדרין הברכות והזמירות כמו בשאר הימים ויש מקומות שנוהגין שלא לומר השירה ומתפללין י"ח ברכות ויחיד אומר עננו בשומע תפלה ושליח ציבור בין גואל לרופא כמו בשאר תענית ואומר נחם בבונה ירושלים. ואינו כשאר תענית צבור לא לענין כ"ד ברכות ולא לענין תפלת נעילה.

וכתב רב עמרם מנהגינו להרבות סליחות בסלח לנו וא"א תחינות דאיקרי מועד, ואם חל בב' ובה' אומר אל ארך אפים ואין אומרים והוא רחום ובספרד אין אומרים אל ארך אפים ומוציאים ספר תורה וקורין ג' בפ' ואתחנן כי תוליד בנים ומפטיר הוא הג' ומפטיר בירמיה אסוף אסיפם

וכתב אבי העזרי וגולל לספר תורה במקומו שלא למעט בכבודו. אבל במסכת סופרים כתב יש קורין ספר קינות בערב ויש שמאחרין עד הבוקר לאחר קריאת ספר תורה שאחר קריאת ספר תורה עומד ומתפלש באפר ובגדיו מפולשין וקורא בבכייה ויללה אם יודע לתרגמו מוטב ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגם כדי שיבינו כל העם והנשים והתינוקות שהנשים חייבות כאנשים וכל שכן בנים זכרים והקורא בתשעה באב אומר ברוך דיין האמת ויש מניחין את תיק הספר על הקרקע ואומר נפלה עטרת ראשינו וקורעין ומספידין כאדם שמתו מוטל לפניו ויש שמשנין מקומותיהן ויש שיורדין מספסליהן וכולם מתפלשין באפר. ואין אומרים שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו כל העם קינותיהן, ובשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת חוץ כדי שלא יפסיק לבו מן האבל וכל שכן שלא לשוח עם העו"ג. ואם יש אבל בעיר הולך בלילה לבהכנ"ס וגם ביום עד שיגמרו הקינות ואם יש תינוק למול מלין אותו אחר שגומרין הקינות, ויש ממתינין למולו עד אחר חצות ויש אומרים שאין לברך על הכוס אלא יברך בלא כוס.

ודעת התוספות שיברך על הכוס ויתן לתינוק לשתות ולא חיישינן דלמא אתי למסרך פירש יבא לשתות אף לאחר שיגדיל כיון שאינו דבר קבוע ומכל מקום תשעה באב שחל במוצ"ש לא אמרינן שיבדיל ויתן לתינוק משום דחיישינן דאתי למסרך דחשיב שפיר דבר קבוע כיון שלפי קביעות השנים בא לפעמים באחד בשבת לסוף ג' או ד' שנים פעם אחת. ובעל ברית לובש בגדים אחרים אך לא לבנים ממש.

מעשה שחל תשעה באב בשבת ונדחה עד למחרתו והיה רבינו יעבץ בעל ברית והתפלל מנחה בעוד היום גדול ורחץ ולא השלים תעניתו לפי שיו"ט שלו היה וראיה מהא דתניא (עירובין מא.) א"ר אליעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימין וחל תשעה באב בשבת ודחינוהו עד לאחר שבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו היה.

ונוהגין שלא לשחוט ושלא להכין צרכי סעודה עד לאחר חצות. במנחה קורין ויחל כמו בשאר תעניות ומפטירין דרשו ורבינו האי כתב שמנהג להפטיר שובה ומתפללין י"ח ברכות ואומר נחם בבונה ירושלים ועננו בשומע תפלה ושליח ציבור אומרו בין גואל לרופא.