סימן תר
ביצה שנולדה ביו"ט הראשון של ר"ה או שום ד"א שנתלש בו מן המחובר אסור גם בשני אף על גב דבשאר יו"ט מותר בשני הכא אסור דתרווייהו חשיבי כחדא קדושתא ולענין זמן בליל יו"ט ב' על הקידוש וביום השני על השופר כתב רש"י בתשובה רבותי אומרין שאין אומרים זמן אלא בראשון דקדושה אחת הן וכחד יומא אריכא דמי, אבל אני אומר שצריך לומר זמן וכן נוהגין במקומינו ובכל המקומות שעברתי ואין חילוק בין יו"ט של ר"ה לשאר יו"ט של גליות אלא לענין ביצה ומחובר לאסור של זה בזה וטעמא משום דאף בזמן ב"ד פעמים היו עושין ב' ימים אע"פ שלא היה שם ספק שיום ב' הוה עיקר יו"ט והיו גומרין יום א' בקדושה שלא יזלזלו בו לשנה הבאה אבל לענין זמן ממה נפשך אי ספק הוא אומר זמן ואי אמנהגא דב"ד סמכינן שהיו נוהגין היום קודש ולמחר קודש אומרים זמן דהא מיום ב' היו מונין תיקון המועדות והוא עיקר ר"ה וצריך לומר בו זמן וכן הלכה.
וכן כתב רשב"ם בשם זקינו רש"י וכתב דמסתבר טעמיה וכן דעת בעל העיטור.
והגאונים כתבו שאין לומר זמן בב' לא בקידוש ולא בשופר.
וכתב אדוני אבי ז"ל טוב שיקח אדם פרי חדש ויניחנה לפניו ויברך שהחיינו ויהא דעתו גם על הפרי ויצא ידי ספק וכן היה נוהג הר"מ מרוטנבורג ע"כ.
ונראה לי שאם חל יום ראשון בשבת דלכולי עלמא יש לומר זמן בשופר ביום שני כיון שלא תקעו בראשון.