סימן לו

אלו האותיות שצריך לדקדק בכתיבתן שבקל אדם טועה בהם האל"ף צריך ליזהר בנקודה שעליה שהיא כעין יו"ד שתגע בה וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד לכך צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשי"ן ובעי"ן ומה שאחורי הצד"י ובאחת שאינה נוגעת פסולין חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע ואם נוגעות פסולין. בי"ת צריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף וצריך שיהא לה בראשה מצד שמאל תג קטן. דל"ת צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש. ה"א יש לה תג קטן למעלה מצד שמאל כדאיתא בפרק הקומץ מ"ט אית לה"א תגא ופי רש"י יש לה תג קטן בסוף גגה למעלה ור"ת פירוש דמיירי בעוקץ של אחוריה לרבעה שלא תהא עגולה מאחוריה וטוב לעשות כדברי שניהם. חי"ת איתא בפרק הקומץ חזינא לספרי דוקני דחטרי לגגה דחי"ת ופי רש"י כמין חוטרא של צד שמאל יש לה למעלה כמין מקל כזה ור"ת פירש יש לה להיות גובה באמצע גגה כזה מלשון חטוטרות ויזהר שלא יאריך רגל היו"ד שלא תהא נראית כוי"ו ולא יקצר רגל הוי"ו שלא תהא נראית כיו"ד וכן רגל הזיי"ן לא יאריך שלא תהא נראית כנו"ן פשוטה ולא יקצר רגל הנו"ן שלא תהא נראית כזיי"ן ור"ת פירש שהיו"ד צריך שיהיה ראש שמאלי כפוף למטה כזה כדאיתא בפרק הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף ואיתא בפסיקתא העה"ב נברא ביו"ד מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדין לגיהנם ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות ולפ"ז יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה. הטי"ת היה אומר ר"ת שצריך שיהא ראש ימין שלה כפוף למטה כזה ט והכ"ף יזהר לעגלה מאחוריה שלא תהא נראית כבי"ת והסמ"ך צריך לעגלה מג' רוחותיה שלא תהא נראית כמ"ם סתומה ובכל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טפש אם יכול לקרותה כשר. ואלו הן האותיות שצריך לתייגם אמר רבא כל אלפא ביתא דאתואתא דתגי אתה מוצא בתפילין ואלו הן חץ וס שי למעת בפ' קדש בפ"ר הז"ם אך דקח כה טט בפרש' והיה כי יביאך שעטנז גץ בפרשת שמע והיה אם שמוע וזהו פירוש ו חץ חי"ת של חמץ חד תאגא צדי ה' תגי וס דהיבוסי ג' ג' תאגי שי"ן דאשר ב' תאגי ב' דיביאך פר דפטר ג' ג' תאגי הז"ם דהזכרים ג' ג' תאגי אך דישאלך ד' ד' תגי ד' דיד ק' דהקשה ח' דלשלחנו כה דידכה ג' ג' תאגי טט דלטוטפות ה' ה' תאגי שעטנז גץ שע דשמע טט דלטוטפות נ' דנפשך ז"ז דמזוזות ג' דדגנך צ' דהארץ ג' ג' תאגי ולא היה לו להזכיר שעטנז גץ בכלל תגין האחרים דכל הנך הם תגין גדולים אבל שעטנ"ז ג"ץ הם תגין קטנים ובכ"מ שהן אלו צריכין תגין קטנים. ובשמושא רבא פסל אם חיסר אחת מאלו התגין וא"א ז"ל כתב בגמ' דידן לא הוזכרו אלו התגין ולא מסתבר כלל לפסול בחסרון אלו התגין והרמב"ם לא כתבם בחיבורו אך כתב אחרים וזה לשונו צריך ליזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין על האותיות כמו שהן כתובות בס"ת ואלו הן אותיות המתוייגו' שבד' פרשיות הללו פרשה ראשונה יש בה אות אחת שהיא מ"ם סתומה של מימים ועליה ג' זיינין פרשה שנייה יש בה ה' אותיות וכולן ההי"ן ועל כל א' ד' זיינין ה' של ונתנה וה' ראשונה ואחרונה של הקשה וה"י של ויהרוג וה"י של ידכה פרש' שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן ק' של ובקומך יש עליה ג' זיינין וק' של וקשרתם יש עליה ג' זיינין וטט"פ של טטפת כל אות ואות משלשתן ד' זיינין פרש' רביעית יש בה ה' אותיות ואלו הן פ"א של ואספת יש עליה ג' זיינין ת' של ואספת יש עליה זיין א' טט"פ של טטפת על כל א' משלשתן ד' זיינין כל אותיות המתוייגות י"ו ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל עכ"ל הילכך טוב שיעשה כולם כי אין פסול בשנוי ולא בתוספת ובגרעון. ואלו הן חסרות ויתרות שכתב הרמב"ם פרשה ראשונה קדש לי כל בכור מלא זכור מלא בחזק חסר הוציא מלא יצאים חסר וי"ו יביאך מלא והאמרי חסר והיבוסי מלא לאבתיך חסר וי"ו העבדה חסר מצת חסר השביעי מלא מצות מלא שאר חסר גבלך חסר בעבור מלא לאות מלא לזכרון מלא עיניך מלא הוצאך חסר יו"ד תורת מלא חקה חסר למועדה מלא פרשה שנייה והיה כי יבאך חסר ולאבתיך חסר וי"ו חמר חסר בכור מלא בחזק חסר הוציאנו מלא וי"ו יו"ד ויהרג חסר בכור מלא מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וכל בכור מלא לאות מלא ידכה כתיב בה' ולטוטפת חסר וי"ו אחרונה עיניך מלא בחזק חסר הוציאנו מלא וי"ו יו"ד. פרשה שלישית שמע עין של שמע גדולה דלית של אחד גדולה מאדך חסר לבניך מלא בביתך חסר יו"ד שנייה ובקומך מלא וי"ו לאות מלא ידך חסר לטטפת חסר שני ווי"ן עיניך מלא מזזות חסר וי"ו ראשונה ביתך חסר יו"ד שניה ובשעריך מלא. פרשה ד' והיה אם שמע חסר מצותי בוי"ו א' יורה מלא ומלקוש מלא ותירשך חסר וי"ו והשתחויתם מלא יבולה מלא הטבה חסר נתן חסר אתם חסר לאות מלא לטוטפת חסר וי"ו אחרונה עיניכם מלא אתם חסר בביתך חסר יו"ד שניי' ובקומך מלא וי"ו מזוזות מלא ביתך חסר יוד שניי' ובשעריך מלא לאבתיכם חסר וי"ו ובלטטפת הג' נחלק עליו ר"ת ואומר שגם הוא חסר שני ווין.