סימן תריג

 רחיצה דתניא אסור לרחוץ ביוה"כ מקצת גופו ככל גופו ואפילו להושיט אצבעו במים אסור בין בחמין בין בצונן ואם היו ידיו מלוכלות בטיט וצואה מותר לרוחצן, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג, הלכך בבוקר דסתם ידים מלוכלכות מותר לרוחצם. וכן בכל היום אחר שעשה צרכיו וקנח, או הטיל מים ושפשף בידיו. ובלבד שלא ירחוץ אלא מקום הצריך כגון ראשי אצבעותיו ולא כל היד. ובמקום שמצוייה רוח רעה ששורה על הפת כשנותנין אותו לתינוק בלא נטילת ידים מותר לרחוץ בכל פעם שיתנו לו פת. והאידנא אין אותו רוח רעה מצוייה בינינו וכתב גאון מי שהוא אסטניס וצריך לקנח פניו במים ואין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיקנח יכול לקנח ביוה"כ

וכן כתב רי"ץ גיאת אם יש ליכלוך על פניו או על גבי עיניו יכול להעבירו במים ואפילו כל אדם יכול לשרות מפה במים ערב יוה"כ ולסוחטה שיצאו מימיו ולמחר יכול להעבירה על גבי עיניו אע"פ שנשאר בה מלחלוחית המים

כתב בעל העיטור איכא מאן דאמר שאין מברכין ביוה"כ נטילת ידים ושעשה לי כל צרכי כיון שאסור בנעילת הסנדל ובנטילת ידים ומסתברא כיון דבידו וברשותו הוא לנעול משום סכנת עקרב יכול לברך כמו בשאר ימים.

ההולך לבית המדרש או להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול ממנו בחכמה או לצרכי מצוה יכול לעבור עד צוארו במים וכן בחזרה נמי ובלבד שיעשה שינוי שלא יוציא ידיו משפת חלוקו כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה ומשום כיבוס נמי ליכא כיון שהוא דרך לכלוך.

וכתב בעל הלכות גדולות דוקא עד צוארו, אבל מעבר לשוט אסור ותימא אם התירו לו רחיצה חמורה דהא אסמכוה אקרא כל שכן שיטה דקילא והרב אסור לעבור במים כדי לילך אצל תלמיד. ההולך לשמור פירותיו מותר לעבור במים אבל בחזרה אסור.

מותר להצטנן בטיט אע"פ שיש בו קצת לחלוחית, אבל אם יש בו כל כך לחות עד שאם יניח ידו עליה תעלה בה לחות שאם ידבקנה לידו האחרת תדבק בה הליחות שקבלה מן הטיט אסור ומותר להצטנן בכל מיני פירות ובתינוק ובכל מיני כלים הרקים, אבל אם יש בהם טיט אפילו אינן מלאים אסור לא שנא של חרס לא שנא של כסף שמא יתנענעו וישפך מן המים עליו, יש אוסרין בכלי חרס אפילו רקים לפי שבולעין הרבה וכשמצטנן בהם פולטין מה שבלעו וחשיב כמו רחיצה.

המלך והכלה ירחצו את פניהם דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרים ונקראת כלה כל ל' יום אחר החופה ורי"ץ גיאת פסק כחכמים ורי”ף פסק כרבי אליעזר ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

לענין טבילת בעל קרי כתב הרב רבי יהודה ברצילוני שטובל כדרכו. דתניא הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל וכן כתב בעל הלכות גדולות.

והר"ם כתב כיון דקיימא לן דבעל קרי אין צריך טבילה לא לתפלה ולא לדברי תורה אף בשאר ימות השנה. אזלינן לחומרא שאין לו לטבול ביוה"כ אלא אם הוא לח רוחץ אותו מקום לבד ויקנחנו ואם הוא יבש ישפשפנו בידו וכן פסק רבינו תם.

ושאר חייבי טבילות כתוב בעל הלכות גדולות שטובלין כדרכן ביוה"כ ורבינו תם כתב דאין טובלין. והא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ היינו דוקא למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה ואנן קיימא לן דלאו מצוה הלכך ימתין עד למחר.