סימן תריט

 ערבית נכנסין לבית הכנסת ונוהגין באשכנז שקודם שיתפלל מתירין לכל העבריינין כדי להתפלל עמהן ואפילו אם לא יבקשו שיתירו להם דא"ר שמעון חסידא (כריתות ו) כל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת ואומרין בזה הלשון בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינין ומוציא ספר תורה השליח ציבור ואוחזה בחיקו, ואומר כל נדרי ואסרי וכו' די נדרנא ודי אשתבענא ודאחרימנא מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הזה שמכוונין להתיר הנדרים והחרמות והשבועות אולי עברו עליהן וכדי לינצל מן העונש.

והוקשה לרבינו תם מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומר מיוה"כ זה עד יוה"כ הבא עלינו וגם הנהיג לומר די נדירנא ודמישתבענא כי אמר שפשט זה המנהג ממה דתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטילים והוא שלא יזכור לתנאו בשעת הנדר, שאם הוא זוכר לתנאו ואפילו הכי הוא נודר הרי מבטל התנאי והנדר קיים אבל כשאינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי. ולכך צריך לומר כולהון איחרטנא בהון כלומר אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלים. ומיהו ביטול אינו מועיל אלא לנדרי עצמו, ושבועה שישבע מעצמו, אבל נדר שחבירו מדירו, ושבועה שחבירו או ב"ד משביעין אותו אין מועיל להם ביטול.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל ומיהו נראה כמנהג הקדמונים דבלשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותם כדי להנצל מהעונש ולכך אומרים אותו ג"פ.

ואומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה לאותן שעברו. ובסיגנון זה כתב רב סעדיה וזה לשונו

יש שעושין כן עומד שליח ציבור בליל צום כפור ואומר כל נדרי, וחרמי, ואסרי, ושבועי, וקונמי, שנדרנו, ושהחרמנו, ושאסרנו, ושנשבענו, ושקיימנו על נפשותינו, מיוה"כ שעבר עד יוה"כ זה שבא עלינו כלומר חזרנו בנו לפני אבינו שבשמים, ואם נדרנו אין כאן נדר, ואם אסרנו אין כאן איסר, אם חרם החרמנו אין כאן חרם, אם שבועה נשבענו אין כאן שבועה, בטל הנדר מעיקרו, בטל האיסר מעיקרו, בטלה השבועה מעיקרה, בטל הקיום מעיקרו, אין כאן לא נדר, ולא שבועה, ולא איסר, ולא חרם, ולא קיום, יש בכאן מחילה, וסליחה, וכפרה, כמו שכתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

וכתב עוד דכי תיקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגגה ואסרה איסר על נפשה בבהכנ"ס כגון נדרי שגגות, ואונסין, ושגגת צבור, כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל. אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועה ולבטלה לא. ונוהגין לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן (שבת קנז.) אין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת.

אבל רב נטרונאי כתב אין נוהגין לא בב' ישיבות ולא בשום מקום להתיר נדרים לא בר"ה ולא ביוה"כ אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מאבותינו דמה מועיל התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל, הלכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעשות כן.

וכן כתב רב האי אין מתירין נדרים לא בר"ה ולא ביוה"כ ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין כן כל עיקר אף אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות, וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו, ואחר שאמר כל נדרי מברך שהחיינו. דקיימא לן שאומרין זמן בר"ה ויוה"כ וזמן אומרו אפילו בשוק אלא שתקנו לאומרו על הכוס והכא אי אפשר לאומרו על הכוס דאי אמר זמן קבליה ליוה"כ עלויה ואיתסר למשתי. ולא יהבינן ליה לתינוק דלמא אתי למיסרך פירש יבא לשתות אף לאחד שיגדיל.

וכתב רב עמרם מנהג שלנו אחר שאוכלין ושותין חוזרין לבהכנ"ס להתפלל תפלת ערבית וכיון שעמד שליח ציבור לפרוס על שמע מברך שהחיינו ואח"כ מתחיל והוא רחום וכל כך למה שמא יש אחד מישראל שלא בירך אבל אם יחיד רוצה לברך לעצמו הרשות בידו שזמן אומרו ואפילו בשוק. וכן כתב רב פלטוי.

ורב סעדיה כתב שצריך לברך שהחיינו אחר תפלת ערבית בין ביחיד בין בצבור ואמר רב האי נוהגין אנו כרב סעדיה והמנהג עתה כרב עמרם.

וקורין שמע בברכותיה ונוהגין באשכנז לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וסמך לדבר במדרש ואלה הדברים רבה בפרשת ואתחנן כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והורידו לישראל. למה הדבר דומה לאדם שגנב הורמין פירוש חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנו לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך, לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, וביוה"כ אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנו כמלאכים. וחותמין ופרוס עלינו וכו' ומתפללין הצבור ז' ברכות ואומרים זכרנו באבות ומי כמוך בגבורות ובכן באתה קדוש וחותמין המלך הקדוש אתה בחרתנו יעלה ויבא. מחול לעונותינו קדשנו במצותיך, וחותמין מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויוה"כ, ואם חל בשבת אומר ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוח הזה ואת יוה"כ הזה וחותם מקדש השבת וישראל ויוה"כ.

וכתב הרי"ץ גיאת שאומר יעלה ויבא מלוך מחול ורב עמרם לא כתב לא מלוך ולא יעלה ויבא אלא מחול לעונותינו ובאשכנז נוהגין לומר יעלה ויבא ומחול ולא מלוך ובספרד נוהגין לומר גם מלוך ואומר עבודה והודאה וברכת השלום ווידוי כמו שכתבתי במנחה ואין חזרת תפלה לשליח ציבור בערבית, אלא מתחיל בסליחות ותחנונים כל מקום ומקום לפי מנהגו.

ואומר הוידוי כמו שאמר באשמורת ואם חל בשבת אומר ויכולו וברכת מגן אבות בדברו כמו בשאר שבתות וחותם מקדש השבת ואינו מזכיר של יוה"כ ואח"כ סליחות ותחנונים ואיתא בפרקי רבי אליעזר שצריך להעמיד אחד לימין שליח ציבור ואחד לשמאלו כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ומזה נהגו להעמיד סגן אצל שליח ציבור ביום הכפורים. ועוד נהגו אנשי מעשה באשכנז שעומדים על רגליהן כל הלילה וכל היום ע"פ המדרש שכתבתי ואין להם קפצים כמלאכי השרת ועוד נהגו ללון בבהכנ"ס ואומרים שירות ותשבחות כל הלילה ונראה לי שלקחו מהא דתנן מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה ומנהג אבותינו תורה היא.