סימן תקכט

מצות יום טוב לחלק אותו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה. ואף על פי שצריך כל אדם לצמצם יציאותיו אל יצמצם בהוצאת יום טוב. וצריך לכבדו ולענגו כדרך שמענג ומכבד השבת. ובהלכות שבת כתבתיו. ויש אומרים שצריך לעשות בו שלש סעודות. וכן כתב הרמב”ם ז"ל ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא נהג כן.

כתב הרמב”ם ז"ל חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו כל אחד כראוי לו. כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות. והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין כפי ממונו. והאנשים אוכלין בשר ושותין יין. וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים. אבל מי שנועל דלתות צרו ואוכל ושותה עם בניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנשפם. אף על פי שהאכילה והשתייה במועד מצות עש היא לא יהא אוכל ושותה כל היום אלא כך היא המדה כל העם משכימין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות [וקורין] ושונין עד חצי היום ומתפללין תפילת המנחה וחוזרין לבתיהם לשתות שאר היום עד הלילה.

כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך בבשר ויין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל המוסיף בזה מרבה בשמחת מצוה לפי שאין השחוק והשכרות וקלות ראש מרבה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההולתלות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר.

חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהו שוטטים ומחפשים בגנות ופרדסים ועל ההרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה. מדת החסידים אשר השם לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמחם. ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו ואם כך היא שמחת העולם הזה אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער אם כן מה תהיה שמחת העולם הבא התמידית שאין אחריה תוגה ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם ושישמחנו בשמחת העולם ויזכנו לחיי העולם הבא לאור באור פני מלך חיים.