לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ח

סימן ח

ומיד אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית מעומד וסדר עטיפתו פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה ובעל העיטור כתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועסוקין במלאכתן פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש. ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש. ומחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו שיהא מסובב במצות. ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש, ויברך להתעטף בציצית. ונקראת ציצית על שם החוטין הנפרדין ממנה כדכתיב ויקחני בציצית ראשי, ועל כן צריך להפרידם זה מזה ויכוין בהתעטפו שצונו המקום להתעטף כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. ויעיין הציצית קודם לכן שיהו שלימים שאם נתקלקל אחד מהם הוא ברכה לבטלה. ואם ירצה להתעטף מיד בקומו כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית, או שיש לו ציצית בחלוקו יכול ללובשו מיד בלא ברכה ולכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך להתעטף בציצית. או אם יתעטף אח"כ בטלית אחרת יברך עליה ויכוין לפטור גם את זאת שלבש כבר.

 

 

ואם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבין בציצית. ואם לבשם כולם בבת אחת. די להם בברכה אחת ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחת ואחת. לכן מי שרגיל להתעטף בב"ה בטלית גדול צריך לברך עליו אף על פי שבירך על טלית קטן שלבש כבר ואם פשט טליתו ולא היה דעתו ללובשו מיד כשחוזר ולובשו צריך לברך. אבל אם היה דעתו ללובשו מיד כגון שפשט אותו כדי ליכנס לבית הכסא בזה אני מסתפק אם צריך לברך שיש פנים לכאן ולכאן דאיכא למימר כיון דילפינן כל התורה מתפילין ותפילין כל אימת דממשמש בהו מברך פירוש אם זזו ממקומן וממשמש בהן להחזירן למקומן, אם כן כל שכן הכא שיש לו לברך. מיהו יש לומר דשאני התם שזזו ממקומן ולא ידע שלא היו במקומן אבל אם הזיזן ממקומן אדעתא להחזירן מיד התם נמי לא היה צריך לברך ולזה דעתי נוטה. והישן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר.