לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן צו

סימן צו

 צנון או שלקות שחתכום בסכין של בשר אסור לאכלם בחלב עד שיקלוף מקום החתך או עד דטעם ליה שלא יהא בו טעם בשר והרשב"א כתב שכולו אסור.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא כתב כן.

וכתב בס' התרומה דאפילו אין הסכין בן יומו אסור. וכן הדין בשומין ובצלים וכרשים שחתכום בסכין של בשר שאין לאוכלן בחלב שגם הן חריפין כמו צנון. ואם עבר ובשלום בחלב צריך ששים לבטלם ומיהו אין צריך ס' כדי כל הצנון רק ס' כדי הבלוע בו והיינו כדי כל הסכין אבל אם חתכו בסכין של נכרי צריך ס' כנגד כל הצנון.

וה"ר מאיר מרוטנבורג התיר בין בצנון בין בשומין ובצלים אלא אם כן היה הסכין בן יומו ולא רצה להורות הלכה למעשה, וכתב שאע"פ שאני מורה כס' התרומה לאסור איני מוחה בידי הנוהגין היתר.

ואם חתך קישואים בסכין של בשר מותר לאוכלן בחלב בלא קליפה רק שיגרר מקום החתך ואם חתך בו לפת אפילו גרירה אין צריך רק הדחה בעלמא ולא עוד אלא אפילו צנון שחתך אחרי הלפת שרי בהדחה כמו הלפת.

ופירש"י לפי שטעם הלפת משונה ומבטל טעם הנפלט מהסכין.

וכתב בספר התרומה דוקא לפת אבל חתך בו לחם או ירק או פרי אחר אסור לחתוך בו אח"כ צנון או פרי או ירק חריף שרוצה לאכול עם חלב.