סימן פג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן פג

סימן פג

 סימני דגים מפורשים בתורה כל שיש לו סנפיר וקשקשת סנפיר הוא ששט בהן וקשקשת הן הקליפות הקבועים בו ואפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחד מותר והוא שתהיה הקשקשת קבוע תחת לחיו או תחת זנבו או תחת סנפירו.

ויש אומרים שאינו מותר עד שיהיו לו ג' באלו ג' המקומות.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל מתירו אפילו באחת. ואפילו אין לו עתה ועתיד לגדלם לאחר זמן או שהיה לו בעודו במים והשירן מיד בעלותו ליבשה מותר. יש מיני דגים שקשקשיהן דקין מאד ואינן ניכרות ואם כרכוהו בבגד או נתנו אותו בכלי מלא מים ונמצאו בו קשקשים מותר בידוע שיש לו קשקשים. כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת אין צריך לחזור אחר סנפיר מצא לו סנפיר לא יאכלנו עד שידע שיש לו קשקשת.

מצא חתיכות דגים ויש באחד מהם קשקשת אם החתיכות מתאימות כולם מותרות חזקה מדג אחד באו ואם אינם מתאימות את שנמצא בה קשקשין מותרת והשאר אסורות אפילו כולן מלוחין ביחד עוד יש סימן אחר בדג טהור והוא שהטמא ראשו חד ואין לו שדרה והטהור אין ראשו חד ויש לו שדרה ויש מהגדולים שכתבו שיש לסמוך על שני סימנים אלו להתיר כל דג.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין לסמוך עליהם ומכל מקום כתב נכרי שמביא חבית מלא מחתיכות דגים מלוחים כל דג שמכירין ראשו ושדרתו מותר והשאר אסורין.

ציר דגים טמאים אינן אלא מדרבנן לפיכך מותר לקנות מהנכרים דגים מלוחים טהורין אע"פ שמונחים עם הטמאים בכלי אחד שמא לא נמלחו יחד. נכרי שהביא חבית מלאה מציר של דגים אם כילכית אחת שוטטת בו מותר שזה סימן שהוא מדגים טהורים שאין דרך כילכית בציר דגים טמאים ואם לאו אסורה והני מילי דסגי בכילכית אחת בחבית סתומה אבל אם היה פתוחה אינה ניתרת פחות משתים אבל באחת חיישינן שמא מעלמא אתא.

והרמב"ם כתב דרך אחרת כל חבית שדג טהור משוטט בו מותר שאנו יכולים לומר שכל הציר מדגים טהורים היו החביות רבים וכולן פתוחות ודג טהור משוטט באחת מהן כולן מותרות היו סתומות פתח אחת מהן ומצא בה דג טהור היא טהורה שנייה ומצא בה דג טהור כולן מותרות.

כתב הרשב"א הא דשרינן על ידי דג טהור משוטט בו הני מילי כשאין בו חתיכות אחרות שאין בהם קשקשים אבל היו בה חתיכות או דגים שיש בהן קשקשין וחתיכות אחרות שאין בו קשקשין הכל אסור אפילו צירן גזרה משום גופן. קרבי דגים אינם נקחין אלא מהמומחה אבל מי שאינו מומחה אין לוקחים אותם ממנו במה דברים אמורים כשנימוחו אבל אם הן שלימים וניכר בהן סימן טהרה נקחין מכל אדם, ומהו סימניהן שבראשם האחד כד ועגול וראשם השני חד ועגול כמו הביצה.

וכתב ר"ת שהוא סימן מובהק להתיר עליו כל דג, ובירושלמי משמע שאינו סימן מובהק וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

והא דאין ניקחין ממי שאינו מומחה בשנימוחו היינו דוקא בסתם אבל אם אומר משל דג פלוני הוא ואנו מכירים שהוא טהור או שאומר אני מלחתים או שאמר אלו הדגים שקרבים אלו באין מהן, נקחין מכל אדם, אבל אם אמר של דג פלוני וטהור הוא לא מהימן.

והרשב"א כתב דאפילו הן שלימין וסימן טהרה ניכר בהן אין ניקחין ממי שאינו מומחה אלא אם כן אומר של דג פלוני וטהור הוא או אלו דגים ואלו קרביהן.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

וכתב עוד הרשב"א עוברי דגים והם הביצים המקובצים הנמצאים בדגים מותרין ליקח מכל אדם שודאי מדג טהור הן שכל דג טמא משריץ ואינו מטיל ביצים ואיני יודע למה כתב כן אע"פ דפריך תלמודא על מילתא דרב דאומר קרבי דגים ועובריהן אין נקחים אלא מן המומחה מהא דתניא דג טמא משריץ טהור מטיל ביצים אלמא שאין עוברים לדג טמא ומשני סמי עוברין מדברי רב כי הן נקחין מכל אדם הא איכא שינויא אחריני דמשני רבי זירא (אידי ואידי משריץ) זה משריץ בפנים וזה משריץ בחוץ וכיון דאיכא תרי שינויי נקטינן לחומרא.

דג טמא שבלע דג טהור בין שנמצא במעיו בין שיוצא לחוץ מותר אפילו לא ראינו שבלעו ובכל ענין שנמצא בו בין נמצא דרך בית הרעי בין נמצא דרך בית הבליעה וטהור שבלע דג טמא אסור דלא חשוב כמעוכל כיון שהוא שלם.