סימן קיב
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיב

סימן קיב

 פת של עובדי גילולים, יש דברים שאסרום חכמים אף על פי שאין להם עיקר מן התורה כמו פת של עו"ג, אפילו אפאו ישראל. והשלקות שמבשלין העו"ג ואסרו לשתות במסיבתן, אפילו שאר משקין שאין בהן משום חשש יין נסך. וכל אלו הדברים אסרו משום חתנות. פירוש שלא יבא להתחתן בהן. שכל אלו מושכין לב האדם ואם יתקרב אליהם באחד מאלו יבא להתחתן בם.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה, שלא אסרו אלא פת חטים ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון, אבל של קטנית ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת סתם שאסרו. וגם אינו חשוב להיות בו משום בישולי עו"ג. וגזירת הפת לא נתפשטה בכל המקומות.

 

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל

ועל זה סומכין הגדולים שאינן אוסרין אותו לבני מדינתן שנוהגין בו היתר כי הם אומרים שהם מהמקומות שלא פשט איסורו שם. ועוד סומכין על מה שכתוב בחלוף מנהגים שבין בני ארץ ישראל לבני בבל, מי שהתענה ג' ימים מותר בפת של עו"ג משום חיי נפש, וברוב מקומות גליותינו אין פלטר ישראל מצוי, והוי כאילו התענה ג' ימים ע"כ.

ויש אוסרין אותו אלא א"כ התענה ג' ימים ממש. ויש מהגאונים שהתירוהו בשבת אם אין לו מה לאכול משום עונג שבת. ולדעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל אין חילוק בין פת של בעל הבית לשל פלטר. אבל קצת מהמחברים חלקו בין של בעל הבית לשל פלטר דלא שייך חתנות אלא בשל בעה"ב, הלכך אסרוהו בכל ענין חוץ מבמקום סכנה. אבל של פלטר אין כאן כ"כ קירוב דעת, שבאומנתו הוא עוסק. וכן מחלק בירושלמי, שמתיר לקנות מפלטר של עו"ג במקום שאין פלטר של ישראל מצוי.

וכתב הרשב"א,, אפילו יש שם פלטר של ישראל אם אין הפת של פלטר ישראל כפת הפלטר של עו"ג מותר כיון שערב עליו יותר. ואין נראה כן מן הירושלמי שלא התיר אלא במקום שאין פלטר ישראל מצוי, אבל אם הוא מצוי, אלא דשל עו"ג ערב לו יותר, לא התיר. פת של בעל הבית אסורה לעולם, אפילו קנאה פלטר ממנו, ואפילו שלחה לישראל לביתו. וכן אפילו שלחה אותו הישראל לאחר, אסורה לעולם. ושל פלטר מותרת לעולם אפילו קנאה בעל הבית ממנו, שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו, אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה.

 

ואין להתירה אפילו במקום שנהגו, אלא בפת של עו"ג. ואותו אין לו היתר ע"י חיתוי שיחתה ישראל בגחלים, כי אין איסורו משום בישול אלא משום הפת עצמו.

אבל פת של ישראל שאפאו עו"ג, הוא בכלל איסור שלקות ובאותו לא נהגו היתר בשום מקום, ועלה קאמר ג' מלאכות בפת, היסק התנור, וחתיית הגחלים, והאפייה, שאם ישראל עשה א' מאלו אין בו משום בישולי עו"ג.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל,

ותימה על מה שנוהגין האידנא להקל בהשלכת קיסם לתנור. ובהלכות שבין בני א"י לבני בבל כתוב בני מזרח משליכים קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה אינו מעלה לו ולא מוריד, אלא אם כן התענה ג' ימים מותר משום חיי נפש. והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים. וכך כתב הרמב"ם שאפילו לא זרק הישראל אלא עץ אחת לתוך התנור התיר כל הפת שבו, שאין הדבר אלא להיות היכר שפת של עו"ג אסורה. עד כאן.

ויראה שאינו מחלק בין של עו"ג לשל ישראל שאפאה עו"ג. וכאשר כתבתי כן נראה עיקר:

פת של עו"ג שנילוש בביצים אף על פי שיש בביצים משום בישולי עו"ג ושלקות אסורין בכל המקומות אפילו הכי מותר, כיון שהפת מותר הביצים טפילין לו.

כתבו הגאונים שכותח של עו"ג מותרת ואין חוששין לפת של עו"ג שבו ר"י מתיר למי שנזהר מפת של עו"ג לאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ממנו ואינו חושש להתערובת הפת.