סימן קיג

 שלקות שבשלם נכרי אסורין, לא שנא אם בשלם נכרי בביתו או בשלם בבית ישראל וה"ר אברהם היה מתירם אם בשלם נכרי בביתו של ישראל דלא שייך בהו לא משום חתנות ולא משום שמא יאכילנו דברים טמאים.

ור"ת חולק עליו וכן נוהגין.

ולא אסרו אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שולחן של מלכים ללפת בו הפת או לפרפרות, אבל דבר הנאכל כמו שהוא חי, אפילו הוא חשוב להעלות על שלחן מלכים, או דבר שאינו נאכל על שלחן מלכים אפילו אינו נאכל כמו שהוא חי, אין בו משום בישולי נכרים ולא אסרו אלא כשמכוין הנכרי לשם בישול. אבל אם אינו מכוין לשם בישול, כגון שהסיק התנור ליבש בו כלים והיה בו בשר ולא ידע בו ונצלה, או שחרך ראש גדי להסיר שער ונצלו ראשי האזנים שהם רכין עד שראוין לאכילה מותר, כיון שלא כיון לשם בישול. אבל אם כיון לשם בישול, כגון שהסיק התנור לבשל בו והיה בו בשר תחלה ונצלה, אע"פ שלא כיון לזה הבשר שהרי לא ידע בו אפילו הכי אסור. לפיכך אם ידע שהיה בשר בתנור, אפילו חיממו ליבש כלי אסור, חיישינן שמא כיון גם לבישול כיון שידע בו. ולא אסרו אלא כשכל הבישול ע"י נכרי. אבל היה תחלתו או סופו על ידי ישראל מותר.

כיצד, הניח נכרי התבשיל על הגחלים, ובא ישראל וחתה בגחלים מותר אע"פ שהיה מתבשל בלא חתוי. וכן אם הניח ישראל ובא נכרי וחתה מותר. במה דברים אמורים שמצאה נכרי על גבי הגחלים כשחתה. אבל אם נתנו הישראל על האש וסילקו מיד, ובא נכרי והחזירו אסור, אלא אם כן הגיע למאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישולו כשסילקו, שכל שנתבשל ע"י ישראל כמאכל בן דרוסאי, אפילו אם סילקו הישראל מן האש, אם בא נכרי והחזירו וגמרו אין בו משום בישולי נכרים.

וכתב הרשב"א דהוא הדין נמי אם בשלו נכרי כמאכל בן דורסאי אין לו היתר אח"כ ע"י גמר בישול ישראל.

ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, דלהקל החשיבו כמאכל בן דורסאי כמבושל ולא להחמיר, הילכך אפילו אם בישלו כמאכל בן דרוסאי ובא ישראל וחתה בו וגמרו מותר.

כתב הרשב"א הניח הישראל על גבי גחלים עוממות שלא היה ראוי להתבשל עליהם, ובא נכרי והפך בו ונתבשל הרי זה אסור. הניח הישראל על גבי האש והניח הנכרי לשומרו והפך בו ואין ידוע אם סלקו נכרי עד שלא הגיע למאכל בן דרוסאי אם לאו הרי זה מותר, ואין חוששין שמא סלקו דספק דבריהם להקל. ולא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש, אבל שלא ע"י האש, אע"פ שמליח כרותח וכבוש כמבושל שרי. הלכך בשר או דגים קטנים שכבשן נכרי או מלחן עד שראוין לאכילה מותרין אפילו בשלם אח"כ, שהמליחה אינו אוסרתן, וכשמבשלם אח"כ דבר שנאכל כמו חי הוא מבשל. וכן אם עושין דברים הראוין לאכילה על ידי עישון מותרין.

כתב הרשב"א דגים מלוחין גדולים, אע"פ שקצת אנשים אוכלים אותן חיין מחמת מלחן אכילה זו אכילה ע"י הדחק היא ואינה אכילה. לפיכך אם בשלם נכרי אסורין. ויש מן החכמים שהתירו והראשון נראה עיקר.

ביצים שבשלם נכרי אסורין. ותמרים מתוקין שבשלם נכרי מותרים, שנאכלין לכל כשהן חיין. המרים הרבה, שאין נאכלים אלא ע"י האור, ואפילו הבינוניים שיש קצת אנשים שאוכלים אותן כשהן חיין אסורין, לפי שאין נאכלין אלא ע"י דוחק גדול. עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ובשלם נכרי, רואין אם העיקר מדברים שיש בהן משום בישולי נכרים אסור, ואם העיקר מדברים שאין בהן משום בישולי עו"ג מותר, שהולכין אחר העיקר בין להקל בין להחמיר. לפיכך הרסנא שעושין מדגים והוא מציר של דגים הנאכל כמו שהוא חי ומקמח אסור שהקמח עיקר. פנאד"ה של עו"ג שאפאה עו"ג אסורה אפילו למי שנוהג היתר בפת של עו"ג, שהשומן נאסר כשהוא בעין משום בישולי עו"ג ונבלע בפת. וכן ירקות הנאכלין כמו שהן חיין ובשלם עם בשר אסורין, ששומן של בשר נבלע בהן.

וכתב הרשב"א וכן כלים שבשלו בהן עו"ג דברים שיש בהן משום בישולי עו"ג אסורין. לפיכך צריך ליזהר בשפחות נכריות המבשלות לעצמן בבית רבן ישראל, שלא יניחוהו על גבי האור. ואם קדמו והניחוהו צריך שיהפך בו קודם שיגיע למאכל בן דרוסאי.

ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל. וכתב שאין צריך לחוש לזה כלל שלא החמירו בבישולי עו"ג לאסור פליטתו.