לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן עג

סימן עג

 הכבד יש בו ריבוי דם לפיכך אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה ואין לבשלו אלא אם כן קרעו שתי וערב והניח חתוכו למטה וצלהו ואח"כ יכול לבשלו, ור"ת התיר לבשלו ע"י קריעה ומליחה ואין נוהגין כן ומיהו בדיעבד שרי ואם חלטו בחומץ או ברותחין מדינא דגמרא היה מותר לבשלו אח"כ אפילו עם בשר אחר

וכתב הרשב"א ובלבד שינקר ויוצא מזרקי דם שבתוכו שאין החלטה מועלת לדבר המכונס בעין בתוך המזרקים.

והגאונים כתבו שאין אנו בקיאים בחליטה הילכך אין להתירו בחליטה אבל אם נעשה בדיעבד או אפילו נתבשל לבדו בקדרה שרי בדיעבד שפולטת ואינה בולעת אבל הקדרה אסורה.

והרמב"ם אסרה אפילו בדיעבד אם בשלו ולא נהירא.

ולצלותו פירש ר"י שמותר אפילו בלא חתיכה ומליחה שהאור שואב כל הדם אבל בעל הלכות גדולות כתב שגם לצלי צריך חתיכה משום דם שבסמפונות ואם לא קרעו קודם צלייה יקרענו אח"כ ולא חיישינן שמא נבלע דם הסמפונות בבשרו דכבולעו כך פולטו.

וכתב בעל העיטור נוהגים בצרפת לנוקבו בסכין. ומנהגינו אין לנו אלא בנקיבת השפוד וכבד העוף בלא שום חיתוך אלא על גבי גחלים ויפה הוא לנוקבו בסכין לחומרא אסור לצלותו עם בשר בשפוד אלא אם כן הכבד למטה אבל בדיעבד שצלאו והיה למעלה שרי.

וכתב רש"י בשפודין שלנו שצולין אצל האש אסור לכתחילה ולא שייך לחלק בין תותי בישרא בין עילוי בישרא שפעמים שמגביהים השפוד באותו צד שאצל האש ופעמים מגביהים צד הב' וכן דינו בענין מליחה שאסור למולחו לכתחילה ע"ג בשר אבל תחת הבשר מותר עבר ומלחו על גבי בשר מותר. ואם נמצא הכבד בעוף דינו כדין הלב בצלי מותר בקדרה צריך ששים כנגד הכבד.