לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן יט

סימן יט

 השוחט צריך שיברך קודם ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה.

שחט ולא בירך שחיטתו כשירה ואם שחט ק' בהמות מברך ברכה אחת לכולם. שנים שוחטין שתי בהמות אחד יכול לברך ויוצא בו חבירו אם חבירו מכוין להוציאו. צריך שלא ידבר בין ברכה לשחיטה ואם דבר בין ברכה לשחיטה צריך לברך פעם אחרת. וכן אם רוצה לשחוט הרבה לא ידבר בין שחיטה לשחיטה ואם דבר בין שחיטה לשחיטה צריך לכסות דם שחיטה ראשונה ולברך פעם אחרת על השחיטה. אבל על כיסוי השני לא יברך. וכן וכן המברך על דעת לשחוט חיה אחת ואח"כ הביאו לו יותר יכסה דם הראשון ויברך עליו ויברך על שחיטת השנייה ולא על הכיסוי.

ובעל העיטור כתב דוקא כשאינה ממין הראשונה כגון ששחט חיה והביאו לו עוף, אבל אם היא ממין הראשונה אין צריך לברך. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא חילק.

ואם מתחילה כשבירך היו לפניו הרבה לשחוט ואח"כ הביאו לפניו אחרות כתב בספר המצות אם כשמביאים לפניו האחרות יש עוד לפניו מאותם שהיו לפניו כשבירך אין צריך לברך על אותם שמביאים לו, אך אם גמר כל אשר לפניו לשחוט צריך לברך על האחרות. ואין נראה לחלק אלא כל מה שלא היה לפניו כשבירך צריך לברך עליו, אלא אם כן היה דעתו על כל מה שיביאו לו היה שוחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד ושכח וכסה ובירך כשחוזר ושוחט אין צריך לברך על השחיטה שאין הכסוי הפסק. הא דשיחה הוי הפסק דוקא בשח בדברים שאינן בצרכי שחיטה. אבל אם דבר מצרכי השחיטה כגון הביאו לשחוט וכיוצא בו לא הוי הפסק.