לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ב

סימן ב

 שחיטת עכו"ם נבלה אפילו אחרים רואים אותו. וכתב הרמב"ם אפילו הוא קטן ואפילו אינו עובד ע"ז כגון גר תושב.

מומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ואז מותר לאכול משחיטתו אפילו אם ישחוט בינו לבין עצמו ואפילו אם לא יאכל הוא ממנה תחילה.

וכתב הרשב"א אפילו אם אין יודעים אם יודע הלכות שחיטה. ודוקא שבודק הסכין תחילה אבל אין ליתן לו בלא בדיקה על סמך שיבדקנו אחריו דחיישינן שמא ישכח ולא יבדקנו ובלא בדיקה תחילה או בסוף אסור אפילו אם ישראל עומד על גביו.

כתב הרשב"א שחט בינו לבין עצמו ולא ידענו באיזה סכין שחט ויש עמו סכין יפה ושאינו יפה ואומר שביפה שחט נאמן ואפילו אם נמצאת בשר שחוטה בידו, אם יש טבחים ומקולים ישראל נאמן לומר מן השחוטה לקחתי ואפילו אם יש בידו עוף שאינו נמכר במקולים אם יש אנשים מומחים עמו במדינה, נאמן לומר ישראל מומחה וכשר שחט לי שאינו מניח ההיתר ואוכל איסור.

 

ומומר אוכל נבלות להכעיס כתב הרשב"א שאין מוסרין לו בתחלה לשחוט אפילו אם ישראל עומד על גביו ואם שחט בדיעבד כשר ע"י בדיקת סכין תחילה או סוף, ואדוני אבי ז"ל כתב שדינו כעכו"ם.

מומר לאחד משאר עבירות שוחט אפילו בינו לבין עצמו ואין צריך אפילו בדיקת הסכין תחילה או סוף והרמב"ם ז"ל הצריך ג"כ בדיקת סכין. והני מילי לשאר עבירות חוץ מע"ז וחילול שבת בפרהסיא אבל מומר לאחד מאלו הוי כעכו"ם גמור. וכותי האידנא דינו כעכו"ם.

וצדוקי ובייתוסי כתב הרמב"ם שחיטתו אסורה ואם שוחט בפנינו מותרת שאינם כעכו"ם אלא שאין נאמנין לומר לא קלקלנו. והרשב"א כתב אם שחט בינו לבין עצמו אפילו אם חותך כזית בשר ונותן לו אסורה, שכל מצוה שאינה כתובה בתורה אפילו החזיקו בו אין סומכין בה עליהם.

התחיל אחד מהפסולין לשחוט וגמר ישראל על ידו או ישראל שהתחיל וגמר הפסול על ידו פסולה. במה דברים אמורים שהתחיל הפסול בדבר שעושה אותה נבילה כגון בושט או ברובה של קנה אבל התחיל בחצי קנה וגמר הישראל על ידו כשרה. היה הישראל והפסול אוחזין בסכין אחד ושוחטין פסולה, ואין צריך לומר אם כל אחד סכינו בידו לא מיבעיא אם אין שחיטת הישראל אלא ע"י צירוף הפסול אלא אפילו שחט כל אחד רובו של סימן פסולה.