לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ה

סימן ה

 השוחט לשם דבר שבא בנדר או בנדבה כגון עולה ושלמים ואשם תלוי ותודה וקרבן נזיר שחיטתו פסולה דאיכא למיחש שמא עתה הקדישו והוה ליה שוחט קדשים בחוץ. וכן פסח כיון שיכול להפרישו בכל שעה שירצה דומה לנידר ונידב.

וכתב הרשב"א אפילו היא בעלת מום שאינה ראויה להקרבה שפעמים שאדם מכסה מומה ואין ניכר אבל השוחט לשם דבר שאינו בא בנדר ונדבה, כגון חטאת ואשם ודאי בכור מעשר ותמורה שחיטתו כשרה. במה דברים אמורים שלא נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת ואשם אבל אם נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת ואשם ואומר זו לחטאתי ואשמתי פסולה.

שחט תרנגולים ואווזים וכיוצא בהן מינים שאין ראוים להקרבה כשרה. אבל שחט תורים ובני יונה פסולין והוא שיהו תורים גדולים ובני יונים קטנים. אבל אם תורים קטנים ובני יונה גדולים כשרים שהכל יודעין שאינן ראויין להקרבה. היו שנים ששוחטין בין שאוחזין בסכין אחד בין שכל אחד סכינו בידו ושחט אחד לשם אחד מכל הדברים האסורין ואחד שחט לשם דבר ששחיטתו כשרה, שחיטתן פסולה.

וכתב הרמב"ם וכן אם שחט זה אחר זה וכיון אחד מהם לשם דבר פסול פסולה.