סימן קה

 כל הדין שנוהג באיסור שנתערב בהיתר ע"י בישול כך דינו אם נכבש בתוכו יום שלם מעת לעת דכבוש דינו כמבושל אבל פחות מיום כיון שהוא צונן סגי בהדחה בעלמא. ואם הוא חם שהיד נכוית בו אז אוסר כמו מבושל.

כתב הרשב"א

יש אומרים שאין מפליט אלא חום של כלי ראשון שהוא מבשל אבל כלי שני וכן עירוי שהוא ככלי שני אינו מפליט. ולא נהירא שהרי חום של בית השחיטה וחום חלב הכסלים מפליט שהן פחותים מכלי שני, אלא כל חום שעל ידי האש מפליט אפילו אין היד סולדת בו ע"כ.

ונראה לי שאין הנדון דומה לראיה שאין חום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מפליט אלא כדי קליפה, אבל להבליע בכל ההיתר לא חשוב חום אלא אם כן היד סולדת בו. ואפשר שרוצה לומר דחום לתוך חום אינו אוסר ג"כ אלא כדי קליפה, וכן ראיתי לקצת מהמחברים ואינו כן אלא אוסר כולו אם היד סולדת בו. לפיכך נפל איסור חם לתוך היתר חם או אפילו איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסור דתתאה גבר. אע"פ שהתחתון היתר כיון שהוא חם גובר על העליון ומחממו עד שמפליט בתחתון, כל שכן אם התחתון החם איסור שיותר נקל לו להפליט איסור בעליון, אבל אם העליון חם והתחתון צונן אז אינו אוסר כולו אפילו אם העליון החם איסור שהתחתון גובר על העליון ומצננו עד שאינו מפליט איסורו בכל התחתון אלא כדי קליפה לבד, וכל שכן אם העליון שהוא חם היתר.

במה דברים אמורים כשנתערבו דרך בישול כגון שנפל לתוך התבשיל, אבל דרך צלי כגון איסור חם או אפילו קר שנפל על הצלי שאצל האש אינו אוסר כולו אלא כדי נטילה שהוא כעובי רוחב אצבע, לפיכך ירך שצלאו בגידו או חתיכת איסור שצלאו עם חתיכת היתר ונוגע זה בזה צריך להסיר כדי נטילה סביב הגיד וכן מן החתיכה במקום שנגעה בחתיכת איסור. וכן אם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהיא חוץ לרוטב ולא ניער הקדרה ולא כיסה אותה אינו אוסר אלא כדי נטילה, אבל אם היא ברוטב לרש"י כולה ולר"י אפילו מקצתה כדפרישית לעיל או אפילו כולה חוץ לרוטב וניער או כיסה הקדרה הרוטב מפעפע הטעם ומערבו ונבלע בכולו. במה דברים אמורים בירך עם גידו וכיוצא בו דבר כחוש שאין בו כח לפעפע בכל החתיכה, אבל גדי שמן שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שכיון שהוא שמן מפעפע בכולו.

וכוליא שצלאה בחלבה אינו אסור אלא כדי קליפה שהקרום מפסיק. ולא מיבעיא חתיכה אחת שיש בה חלב שמפעפע בכולה אלא אפילו חתיכת האיסור כחוש וחתיכת היתר שנצלה עמה שמנה האיסור מפעפע בכולו. ומלוח שהוא מלוח עד שאינו נאכל מחמת מלחו וכבר פירשתי שיעור מליחתו בהלכות בשר בחלב דינו כרותח ומפליט, ולא לאסור הכל אלא כדי קליפה. במה דברים אמורים כשהאיסור וההיתר שניהם מלוחין ואפילו האיסור מלוח וההיתר תפל, אבל אם ההיתר מלוח והאיסור תפל ונוגעין זה בזה לא שאין כח במלח שיגרום לאיסור שלא נמלח שיפלוט שאין בו כח אלא להפליט מה שבתוכו.

וכתב הרשב"א

דוקא כשהאיסור המלוח למטה וההיתר התפל למעלה דתתאה גבר, אבל אם האיסור למעלה והיתר למטה לא בעי אלא כדי קליפה דתתאה גבר, שההיתר שהוא למטה מצנן העליון ואינו בולע אלא כדי קליפה ע"כ.

יראה שהוא סובר שחום ע"י מליח אוסר הכל.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל לא כתב כן.

וגם מה שחילק בין אם האיסור למטה או למעלה כתב ר"י שאין חילוק דכיון שהוא חם ע"י מליחה אין חילוק בין תתאה לעילאה אלא בכל ענין שהאיסור מלוח מבליע בהיתר התפל. ומכל מקום אין אוסר כולו שאין כח שע"י המלח להבליע אלא כדי קליפה, וכשהאיסור תפל הכל מותר ואפילו קליפה לא בעי.

ולא שייך מליחה אלא באוכלים ולא בכלי. הילכך גבינות שנעשו בדפוסי הנכרים אע"פ שנמלחו לתוכן לא אמרינן מליח כרותח ויהיו אסורין אלא כמו איסור תפל והיתר מליח ומותר. וכן מלח שהוא בקערה של בשר מותר ליתנו בחלב. וכי היכי דמפלגינן בצלי בין כחוש לשמן הוא הדין נמי בחום של מליח, שאם החתיכה שמינה ונמלחה בחלבה או איסור מליח וההיתר תפל והוא שמן מפעפע בכולה ואוסר כולו. ומכל מקום חתיכה שנפלה מקצתה לתוך הציר שאנו אומרים מה שבציר אסור והשאר מותר אפילו אם יש בה שומן אין הציר מפעפע על ידה לקצתה שחוץ לציר, כיון שהציר עצמו אינו מפעפע למעלה. והא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה דוקא שאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה או בשר בחלב אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה ממקום אחר אינה אוסרת אחרת הנוגעת בו ואפילו אם נצלו ביחד שאין דבר הבלוע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרות אלא ע"י רוטב אפילו החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע לפי שאין השומן שבה מוליך עמו האיסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך בטבעו.

וכתב הרשב"א, במה דברים אמורים כשבלע איסור שאינה מפעפע אבל בלע מן הדברים המפעפעים בטבען, כגון שומן אוסרת חבירתה בין בצלי בין נוגעות זו בזו חום בחום שהאיסור הבלוע בעצמה מפעפע ויוצא מחתיכה לחתיכה.

כתב בספר התרומה מלח הבלוע מדם כגון מי מליחת בשר ונתנוה בקדרה או שנתנו בקדרה בשר מלוח בלא הדחה בעוד שהמלח עליו אם יש ס' כנגד המלח אע"פ שטעם המלח נרגש בקדרה וטעם אינו בטל אעפ"כ מותר לפי שאין במלח כח לאסור משאילו היה כולו דם ואין לנו להחמיר בנאסר יותר מבאוסר.

ורבינו שמשון מקוצי וריב"א כתבו כיון שהמלח נימוח עם הדם ומתערב בכל הקדרה ומוליך איסורו עמו צריך לשער כאילו היה הדם כולו מלח.