סימן נח

 נפולה אסורה כיצד בהמה שנפלה מדבר גבוה או שנפלה לבור, אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם י' טפחים, חוששין שמא נתרסקו אבריה. ואפילו בודקין אותה ומוציאין אותה שלמה מכל אבריה טרפה שוודאי נתרסקו אבריה, אף על פי שאין רואין בה שום שינוי. וכן כל כיוצא בזה כגון שטרפה לכותל, או דרסה ברגליו או הכה באבן בכל גופה, וכן הדין בעוף שנחבט על דבר קשה. ואם שהתה מעת לעת יצאה מכלל ריסוק אברים וניתרת ע"י בדיקה שיבדקו אותה כנגד כל החלל, אם היא שלמה מכל י"ח טריפות כשרה, ואם לאו טרפה.

כתב הרמב"ם וכן אם נתרסקו מהאברים שבפנים ונפסדה צורתן טרפה, אפילו אם נתרסק אבר שאם ניטל כולו כשר כגון טחול וכליות טרפה, שהריסוק יותר מהנטול והנקובה. והמוח והסימנין אין צריכין בדיקה. ואם עמדה תוך מעת לעת או אפילו לא עמדה רק פשטה ידה לעמוד יצאה מכלל ריסוק אברים כאילו שהתה מעת לעת ודי לה בבדיקתה.

הלכה או אפילו לא הלכה רק שעקרה רגליה לילך מותרת מיד אפילו בלא בדיקה.

והרשב"א כתב ולא מהניא פשטה ידה להתירה תוך מעת לעת עד שתעמוד, ולא מהני עקרה רגליה לילך להתירה עד שתלך, וכן יראה מדברי הרמב"ם.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

ובעל העיטור כתב ואנן האידנא ליכא מאן דבדיק ובעינן הלכה.

ועוף שנחבט על פני המים חוששין לריסוק אברים ואם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים הרי זה כהילוך ואין צריך בדיקה, ואם שט מלמעלה למטה אין זה כהילוך שהמים הורידוהו דרך ירידתם, לפיכך היה קש או תבן ע"פ המים בשוה לו וקדם הוא להם ודאי מכחו שט והוי כהילוך כיון שקדם להם. והא דשרינן היכא דלא נפל בגובה י' דוקא בנופל מעצמו אבל אם הפילוהו אחרים אפילו בפחות מי' חוששין לו.

לפיכך זכרים המנגחים זה את זה ונופלים לארץ חוששין לריסוק אברים אבל אם לא נפלו אין חוששין. ואם ידעה תחילה שרוצין להפילה אין חוששין מפני שנועצת צפורניה בארץ ומחזקת עצמה לפיכך שוורים שמפילים לשוחטן אין חוששין להם אפילו אם נשמע קולם בנפלם. קפצה מדעתה אפילו ממקום גבוה הרבה אין חוששין לה, לא שנא קפצה מחלון שבכותל לא שנא מארובה שבאמצע הגג לפיכך אם הניחה למעלה ומצאה למטה אין חוששין לה שאנו תולין לומר מעצמה קפצה. ואפילו הפילוהו אחרים אם נפלה על מתניה אין חוששין לה. לפיכך גנבים שגנבו בהמה מן הדיר אפילו השליכוה מעבר לגדר שהוא גבוה מאד אין חוששין שמכוונים להפילה על מתניה כדי שתוכל לרוץ לפניהם, וכן בשעה שמחזירין אותה אם מחמת תשובה מחזירין אותה שמכוונים להפילה בענין שלא יפסידוה, אבל אם מחמת יראה מחזירין אותה אין מתכוונין לכך וחוששין לה.

עובר שנולד אף ע"פ שבית הרחם הוא מקום צר אין חוששין לו לריסוק אברים אפילו אם רואין בו ריעותא שאינו יכול לעמוד ומותר לשחטו מיד אם ידוע שכלו לו חדשיו. עוף שנחבט על דבר קשה כגון על טלית שנמתח או על גבי רשתות שיש בהם קשרים ועל גבי דק שנופץ מהפשתן ועל אבק דרכים ועל גבי חריות של דקל חוששין לו, ואם נחבט על דבר רך כגון על טלית כפול ועל חול הגס וכיוצא בזה אין חוששין לו. נדבקו כנפיו בדבק שצדין אותו בו ונחבט אם שני כנפיו נדבקו בדף שצדין אותו בו חוששין, ואם לא נדבק בו אלא אחד מהם אין חוששין שהוא פורח מעט בכנף השני.