לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מקומן של הלכות דעות בשולחן ערוך

מחבר: בן ציון רוזנפלד

שנה בשנה, 2002

מקומן של הלכות דעות בשולחן ערוך

א. מבוא: מקומן של הלכות דעות בטור ובשולחן ערוך

ידוע שחלק מהלכות חברה חסרות בטור ובעקבותיו בשולחן ערוך. בעיקר הלכות העוסקות במצוות המוסריות שבין אדם לחברו הנכללות במסגרת 'ואהבת לרעך כמוך' ומצוות נוספות מהסוג הזה, כגון: 'לא תלך רכיל בעמך', 'אהבת הגר'. כמו כן מרבית מאמרי מסכת אבות לא הובאו להלכה בטור ובשולחן ערוך. מצוות ומאמרות אלו נחשבים כהיבטים הגותיים השייכים למידות מוסריות ופחות להלכה. העיסוק בהן הוא הרבה פחות אינטנסיבי לעומת לימוד ההלכות הנוהגות בזמן הזה, והעיון בשולחן ערוך ומפרשיו.

 

זאת למרות שהרמב"ם, שקדם לטור ולשולחן ערוך והשפיע עליהם הרבה, כלל את ההלכות הללו ביד החזקה ועסק בהן בפירוט, בעיקר בספר המדע, וייחד להן נושא בשם: הלכות דעות. אף זאת, הוא מיקם את הלכות דעות בספר המדע, הוא הספר הראשון של היד החזקה, וכנושא שני לאחר הלכות יסודי התורה - שהם יסודות האמונה - ולפני הלכות תלמוד תורה ושאר ערכי היסוד של היהדות שלהם יוחד ספר המדע. מיקום זה מלמד על חשיבותו במערכת ההלכתית לדעת הרמב"ם שכידוע הקפיד מאד על סדר רעיוני-ערכי ביד החזקה שהוא מפעלו הגדול.

 

אמנם בטור, אורח חיים בתחילת סימן קנה, ישנה כותרת: 'הלכות דעות', ושייכים לנושא זה גם סימנים קנו-קנז, אך הם סימנים קצרים מאוד וכוללים ארבע הלכות בלבד, וזה מעט מאוד יחסית להלכות דעות שברמב"ם. בשולחן ערוך, אורח חיים, חל שינוי נוסף ומשמעותי ביחס לטור, אף שכרגיל הוא הולך בעקבותיו. המחבר ביטל את הכותרת 'הלכות דעות', ובמקומה ציין כותרת נפרדת לכל אחד משלושת הסימנים הנזכרים. בסימן קנה: "לילך מבית הכנסת לבית המדרש ובו ב' סעיפים". קנו: "סדר משא ומתן ובו סעיף אחד". את סימן קנז כבר שייך לנושא אחר שקבע לו כותרת כללית: "הלכות נטילת ידים", וכותרת משנה: "דיני זמן קביעות לסעודה ובו סעיף אחד". הכותרות מבטאות את התוכן המעשי של הסימנים אך לא את הרעיון הכללי. וכך נראים הסימנים כהמשך סדר הדיון בהלכות המעשיות של חיי היום יום שבתוכן הם נזכרים.

 

ההסבר הבסיסי לשינויים הללו שהם משתלבים במגמה ההלכתית המעשית של המחבר בשולחן ערוך, ושינויים דומים נעשו במקומות נוספים (ואלה זוקקים דיון נפרד). אם כן המניע הראשוני לשינויים הללו שעשו הטור ובעקבותיו המחבר, הוא הדגשת הגוון ההלכתי המעשי הנצרך לאדם בחיי היום יום. ברם ההסבר אינו עונה על בעיה מעשית ומרכזית, שהאדם הלומד את הטור ושולחן ערוך והרוצה לדעת כיצד יקיים את ההלכה, לא יגיע דרכם ללימוד וקיום הלכות מרכזיות ומעשיות ונבכי החיים, כהלכות דעות.

 

יש צורך להזכיר שנושאי חברה מרובים אכן מצויים בטור ובשולחן ערוך חושן משפט העוסק בנזיקין. ברם, הם עוסקים בעיקר בנזיקין מעשיים שבין אדם לחברו, כגון שיפוט, עדות, נזקי ממון, נזקי שכנים, ואגב כך נזכרים חלק מהנושאים המוסריים, אך חסר חלק נכבד מהנושאים המרכזיים של התייחסות חברתית ומוסרית, ובעיקר דרכי התנהגות של לכתחילה, כגון אהבת הרע, אהבת הגר, הימנעות מלשון הרע.

 

המפרשים הרגישו שבשולחן ערוך חסרות הלכות דעות חשובות ומרכזיות הנוהגות הלכה למעשה גם בזמן הזה. הגדיר זאת היטב משנה ברורה באורח חיים, סימן קנו, אות ד', בתחילת דבריו:

"והנה יש כמה מצות תדיריות [עשין ולאוין] שמוטלות על האדם לעשות ולהיזהר בהן בכל עת ואינן מובאות בשולחן ערוך וכמה מהן העתיקן מגן אברהם מדברי הרמב"ם ושארי הראשונים וכן כמה הנהגות טובות המוזכרים בדחז"ל לכן לא אחדול ג"כ מקצת מהדברים פה".

כלומר, יש חסר בולט בשולחן ערוך של מצוות עשה ולא תעשה מהתורה, שהן תדירות וקיומן הוא מעשי בחיי היום יום, ולא הלכות נדירות או רק דברים דרבנן. גם מגן אברהם המובא להלן העתיק כמה מהן, אך כנראה לא את כולן. ואף משנה ברורה, המובא להלן, העתיק, לפי דבריו, רק מקצת מהן ולא את כולן, ולמעשה העתיק רק חלק מדברי מגן אברהם. משמע שיש מצוות והלכות מעשיות רבות בנושאים שבין אדם לחברו שלא הובאו בשולחן ערוך, למרות שהובאו ונדונו בדברי הרמב"ם ושאר הראשונים. נשתדל להציע הסבר לחסר בהלכות דעות בטור ובשולחן ערוך, ואגב כך ללמוד משהו על שיטתם הכוללת בהבאת נושאים עיוניים דומים השייכים לתחום שבין ההלכה וההגות או לשניהם גם יחד.

 

ב. סדר הטור ושולחן ערוך בהלכות אלו

תחילה נעיין בסדר ההלכות הנזכרות בטור ובשולחן ערוך אורח חיים. כאמור, בטור, מסיים סימן קנ"ד את 'הלכות בית הכנסת'. לאחר מכן באה כותרת: 'הלכות דעות', ולה שייכים סימנים קנה-קנו-קנז. מסימן קנח, מתחילות 'הלכות נטילת ידיים'. השם 'הלכות דעות' שקבע הטור ניתן, כנראה, בעקבות הרמב"ם ביד החזקה, ספר המדע. כאמור, הרמב"ם פתח בהלכות יסודי תורה ולאחריהן מיקם את הלכות דעות. הלכות דעות עוסקות בהשקפות מוסריות ורעיוניות בעיקר בין אדם לעצמו ולחברו ועליו להפנימן ולהתרגל לנהוג לפיהן על מנת להגיע לרמה מוסרית גבוהה. אלא שבטור הן מופיעות בקצרה וכל אחד משלושת הסימנים כולל כמה שורות ובהן כמה הלכות:

סימן קנה: לאחר התפילה, לפני הליכת אדם לעסקיו, יקבע עתים ללימוד תורה, ישא ויתן באמונה, יאכל פת שחרית, יקפיד על שמירת הבריאות.

סימן קנו: ילך לעסקיו אך יעשה התורה עיקר, ישא ויתן באמונה, לא ישא שם שמיים לבטלה, לא ישבע, אף לא שבועת אמת, לא ישתתף עם עכו"ם כדי שלא יתחייב שבועה, אם נתחייב שבועה יקיימנה.

קנז: יקבע סעודה בשעה הרביעית, או בשעה השישית אם הוא תלמיד חכם, ולא יאחר.

אלה הן הלכות כלליות של התנהגות והשקפה התואמות את השם הלכות דעות, אלא שכאמור הן קצרות מאד ביחס לפירוט הרב של הלכות דעות ברמב"ם.

 

שולחן ערוך, כאמור, ביטל את הכותרת: 'הלכות דעות', ציין כותרת כללית: הלכות נטילת ידיים, ולכל סימן ניתנה כותרת שונה ומעשית וקיצר בהלכות. הכותרות:

  • סימן קנה: 'לילך מבית הכנסת לבית המדרש'.
  • קנו: סדר משא ומתן.
  • קנז: דיני זמן קביעות סעודה.

כותרות אלה אינן מגלות את כוונת הטור שהן הלכות הקשורות להשקפות, אלא הן מכוונות את האדם באופן מעשי בחיי היום יום. אם כן, יש שתי בעיות בדברי המחבר, האחת, מיעוט בהלכות דעות ומוסר, הנראה מכוון למדי. השנייה, בעיה רעיונית - הסיבה לשינוי הכותרת "הלכות דעות" ופיצולה לכותרות ולהלכות מעשיות בלבד. דומה שיש קשר הדוק בין שתי השאלות ועיון בשאלה השנייה עשוי לתת מענה גם לראשונה.

 

ג. תוספות מגן אברהם בענייני הלכות דעות

כבר מגן אברהם בפירושו על שולחן ערוך, אורח חיים סימן קנו אות ב, עמד על הקושי של חסרון הלכות דעות. מבלי להציג זאת כשאלה, ציין רשימה ארוכה של מצוות והלכות שרובן לא הובאו בשולחן ערוך, אך הובאו במקומות שונים בראשונים ובעיקר ברמב"ם. 1 כבר בראשית דבריו מדגיש:

 

1) "כתב הרמב"ם פ"ו מהלכות דעות, מצות עשה להידבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם שנא' ובו תדבק". הלכה זו אינה מובאת אף בשולחן ערוך יורה דעה, סימנים רמג - רמד, הדן בעניינים קרובים, הלכות כיבוד תלמיד חכם והחובה לקום מפניו. סימן רמה, הלכות מלמדים. סימן רמו, הלכות תלמוד תורה. הלכות אלה עוסקות בחובה האישית המוטלת על כל אדם לכבד חכם וללמוד תורה הוא ובנו. אך אין הסימנים הללו דנים ביחס הקרבה לחכם, כלומר, עשיית מעשים של התקרבות פיזית ורוחנית לחכם.

 

הדבר בולט לאור המשך דברי הרמב"ם שם, בהלכה ב :

"לפיכך צריך אדם להשתדל שיישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכמים, ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות פרקמטיה לתלמידי חכמים, ולהתחבר להם בכל מיני חיבור".

יחס זה של קירבה הוא בגדר הלכה והוא מפרט את המצווה להידבק בתלמידי חכמים, וכסיכומו שיש להתחבר עימהם בכל מיני חיבור. הרי זה דומה למצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שמגן אברהם מביאה בהמשך דבריו, שהמצווה דורשת עשיית מעשים המגלים את היחס הנפשי העמוק לזולת. וכך ביחס לחכם, נדרשת יצירת קירבה עמוקה אליו יותר מאשר לכל אדם, לא רק עשיית מעשים המעידים על קירבה רוחנית אלא גם מעשים פיזיים למימוש הקרבה באוכל, רעות, חיתון. מכאן, שמגן אברהם שהביא הלכה זו של הצורך להידבק בתלמיד חכם ופתח בה, התכוון להוסיף במקום זה על שולחן ערוך את אותן הלכות מוסריות- ערכיות שאין דרכו של שולחן ערוך להביאן, אף שהן הלכתיות.

 

וכך ממשיך מגן אברהם ומביא הלכות רבות מסוג זה. נסכם אותן:

2) לאהוב כל אחד מישראל כגופו, ולא לשנאו, פרט לרשע.

3) אין להתכבד בקלון חברו.

4) אהבת הגר.

5) אין לשנוא ישראל בלב, והכאת החבר וחירופו.

6) הוכח תוכיח, ביחיד וברבים.

7) החושד בכשרים.

8) איסור למנות את ישראל.

9) למנות פרנס עם קופת שרצים. 2

10) שינוי מפני השלום.

11) אורח ימעיט ולא יבליט ידיעתו בתורה.

12) אורח לא ישבח את בעל הבית.

13) לומר דבר בשם אומרו, בעיקר בשם חכם.

14) זהירות ביתומים ואלמנות, ודיניהם.

15) המרגל בחברו, רכילות.

16) לשון הרע ואופניו, ומוציא שם רע.

17) אבק לשון הרע.

18) לא תקום ולא תיטור.

19) מצות התשובה, וידוי.

20) לא לזלול ולסבוא.

21) לפני עיוור, הכשלת תם.

22) איסור חנופה, ליצנות וכעס.

23) שמירת נכסים.

24) השלשת מעות בקרקע, פרקמטיה ותחת ידו.

25) ואהבת לרעך כמוך.

26) לדון לכף זכות.

27) לא להוציא דבר מגונה מהפה.

28) לא להרוג כינה לפני חבר.

29) הנהגת בעל הבית ואורח.

30) זריזין מקדימין למצוות.

31) הקורא לאברהם אברם.

32) הנהנה מסעודת חתן חייב לשמחו.

33) איסור שיחת חולין, גנאי וקלות ראש.

34) לא להצניע זכויות בכדי לפאר שם ה'.

35) לעתיד לבוא שואלין אדם: אם נשא ונתן באמונה, קבע עתים לתורה, עסק בפריה ורבייה, ציפה לישועה, פלפל בחכמה, הבין דבר מתוך דבר, כל אלה עם יראת ה', לימוד שיעור קומה.

36) היחס בין לימוד תורה ודרך ארץ, ואלה שצריכים לקיים 'והגית בו'.

37) חובת אדם ללמד בנו אומנות.

38) חובת טעימה לאחר הקזת דם, מכאן לימוד לשאר חולים.

39) איסור חנופה לעושה עבירה מפני היראה, אם לא בשעת סכנה, הנלמד מהחנופה לאגריפס המלך.

40) לא להתגרות ברשע שהשעה משחקת לו.

41) מותר לברוח בעת סכנה אף שגורם צער לחברו.

42) להפך, חייב אדם לסבול צער שלא ייהרג חברו.

43) לא לדחוק את השעה.

44) יש ליהנות מסעודה שתלמיד חכם בה.

45) לכסיל, לענות בעניין תורה ולא בענייני חולין.

46) אל יעמוד אדם במקומות סכנה.

 

הדבר הבולט בדברי מגן אברהם שרובן המוחלט של ההלכות הן בין אדם לחברו, ורק פחות מעשר הלכות ניתן לסווגן כעוסקות בין אדם למקום. הדבר מסביר גם את המקום בשולחן ערוך, שבחר מגן אברהם להביאן, בסימן קנו שענינו: "סדר משא ומתן", ובסעיף א' כתב שולחן ערוך:

"אחר כך (-לאחר התפילה) ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקיים בידו. וישא ויתן באמונה, ויזהר...ויזהר".

כלומר, שולחן ערוך עצמו מדבר על מצב המעבר שבין גמר התפילה ליתר עסקי האדם במשך היום, שהם עסקי חולין. ההלכה מדריכה את האדם לעשות כל מעשיו ביושר ואמונה ובהתנהגות הראויה לשומר מצוות. על כן ראה לנכון גם מגן אברהם ללכת בעקבי שולחן ערוך ולהרחיב בענייני הנהגת האדם, שלכתחילה יתנהג כראוי בכל דרכיו, בעיקר במישור היחס לזולת.

 

ד. ממשיכי מגן אברהם ושיטותיהם

בעקבות מגן אברהם הלכו כמה פוסקים בספריהם על שולחן ערוך באותו מקום באורח חיים סימן קנו והביאו חלק מהלכות דעות. נעיין בדבריהם כדי להראות כיצד התייחסו אל הלכות אלו ומה למדו מהן.

 

בשולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן קנו, השאיר את כותרת הסימן כמו בשולחן ערוך: "סדר משא ומתן, ובו כא סעיפים", והביא כמחצית מדברי מגן אברהם בהרחבה וקבעם להלכה. לכאורה הכותרת אינה מתאימה למרבית הסעיפים שהביא, המפרטים את הלכות דעות. ברם נראה שעקב חשיבותן של ההלכות הללו בחיי היום יום, פורטו מרכיבי התנהגותו הנכונים של האדם בלכתו מבית המדרש לעסקיו, ובהמשך בכל רגעי עבודתו ומשאו ומתנו עם הבריות. על כן נשארה הכותרת המעשית והפרטים הם הקוד ההתנהגותי של חיי המעשה המתאימים לכותרת, בבחינת 'בכל דרכך דעהו'. בפירוט ההלכות פתח בהרחבה בכעין הקדמה רעיונית רחבה: " מצות עשה מן התורה לילך בדרכי ה'... מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון". זו כעין כותרת לכל ההלכות שהוא מונה לאחר מכן. הרב סיכם למעשה את הרמב"ם בהלכות דעות, פרק א, שקבע מצווה זו כבסיס לכל פרטי המידות ודרכי ההתנהגות הראויים לאדם ולאחר מכן פרט את עיקרי המידות. זו היא תוספת חשובה שלא הביאה מגן אברהם והיא מעצבת בצורה של כלל ופרט את הלכות דעות, ובכך מבנה ההלכות מגובש וברור יותר.

 

הרב הביא את פרטי ההלכות בסדר קצת שונה ממגן אברהם אך כולן הועתקו ממנו. נציג את ההלכות שהביא לפי מספרם במגן אברהם כפי שצוינו למעלה. מס': 1, 2, 3, 4, 5, 6, 8, 12, 14, 15, 16, 17, 18, 22, 28, 30, 33, 38, 39, 45, 46. כלומר, הביא 23 הלכות, שהן כמחצית מההלכות שהביא מגן אברהם. עיקרן בין אדם לחברו, בפרט הלכות מעשיות וכאלה המורות דרכי התנהגות גם במצבים קשים, כגון איסור להתחנף מיראה לעושה עבירה (מס' 39). אם כן, הרב בשולחנו הלך בעקבות מגן אברהם והביא את הלכות הדעות והמידות להלכה. אך הוא עיצב, בעקבות הרמב"ם, את סדר ההלכות בדרך של כלל ופרט, תחילה בהקדמה רעיונית הלכתית ואחר כן פירוט. בפירוט לא הביא את כל ההלכות שהביא מגן אברהם אלא לערך את מחציתן כשבחר להביא בעיקר את אלה המעשיות בחיי היום יום והנוהגות בין אדם לחברו ולבין עצמו. כל זה מעיד שהרב, בעקבות מגן אברהם, ראה חשיבות רבה לקבוע הלכות אלו במסגרת ספרו ההלכתי.

 

גם משנה ברורה הלך בעקבות מגן אברהם בשינויים ובהרחבת דברים, כפי שכבר צוין. נדון בדבריו ונסכמם בעיקר עקב מסקנותיו. תחילה נציג את ההלכות שהביא לפי הסדר שערכנו בדברי מגן אברהם, מס': 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 10, (והוסיף שלא לשקר), 14, 15, 16 (נוסף: לא להחזיק במחלוקת), 18, 19 20 (והוסיף שלפי הרמב"ן זה חלק ממצות 'קדושים תהיו'), 21, 22 (ולא הזכיר את האיסור לכעוס), 26, 27, 33, 39 (נוסף: להידמות לה' בפעולות טובות).

 

משנה ברורה, כדבריו, הביא רק חלק מההלכות שהביא מגן אברהם, והן עשרים הלכות והוסיף שתיים נוספות שלא הביא מגן אברהם, איסור מחלוקת ולהידמות לה', וכן הרחיב בכמה הלכות או קיצר בהן, ולעיתים שינה מהסדר של מגן אברהם. אך לא הביא את רוב ההלכות, שהן עשרים ושבע במספר, שנזכרו במגן אברהם. ניתן לאפיין את ההלכות שבחר משנה ברורה להביא; הן ההלכות המעשיות ביותר שהאדם נתקל בהן תדיר במישור ההתנהגותי המוסרי שלו בחיי היום יום, וכמעט כולן עוסקות במערכת היחסים שבין אדם לחברו. כשנשוה לשולחן ערוך הרב ניווכח ששניהם הוסיפו את ההלכה של להידמות לבורא וללכת בדרכיו, הרב כפתיחה לנושא כולו ומשנה ברורה כדרכו כחלק מההלכות. ברם, רק 13 הלכות משותפות הביאו מדברי מגן אברהם, ולגבי היתר בחרו הלכות שונות. ומסתבר שראיית החשיבות המעשית והנחיצות היומיומית של ההלכות הללו שונה מעט אצל שניהם.

 

משנה ברורה מרחיב בסיכומו בדברים שהם מעין פתיחת דבריו, שצוטטו למעלה:

"ועוד יש הרבה מצות תדיריות, עשין ולאוין, הנזכרות בכל ארבעה ספרי השולחן- ערוך, וימצא אותן המעין כל אחד במקומו. ועוד יש הרבה והרבה שלא הובאו בהשולחן-ערוך, ונמצאים בספרי מוני המצות, הרמב"ם והסמ"ג והחינוך [וביותר בספר חרדים, כי הוא קבץ מכל הראשונים הקודמים לו בהמצות הנוהגות למעשה בזמן הזה], ונכון מאד שילמד אותם כל אדם ויהיה בקי בהן ועל-ידי-זה יהיה ביכולתו לקיימן, וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם', זכירה מביאה לידי עשייה, דאם לא ידע אם היא מצווה כלל מה יזכר לקימן".

משנה ברורה מציע כמה יסודות עקרוניים להבנת דרכו של המחבר להביא או לא להביא מצוות והלכות בשולחן ערוך.

1) יש מצוות תדיריות משני הסוגים עשין והלאוין שאינן מסודרות לפי סדר המצוות כמו ברמב"ם, אלא הן מפוזרות בשולחן ערוך במקומות המתאימים להן לפי הנושאים שהן שייכות אליהם.

2) יש "הרבה והרבה" מצוות "תדיריות" שלא הובאו בשולחן ערוך. ובפתיחה הנזכרת כתב: "כמה מצות" ולא הזכיר "הרבה", אך שם בהמשך כתב שמגן אברהם הביא כמה מהן, וה"כמה" הללו הם 47 מצוות והלכות ומהן מהבסיסיות בתורה, לכן גם שם כוונתו שהחסר ניכר. חומר הלכתי מעשי זה, אם כן, הוא רב ולא נכלל בספר הפסקים המרכזי, בשולחן ערוך. כלומר, ההלכות נוהגות בזמן הזה ובכל זאת לא הובאו בשולחן ערוך, ששיטתו, בעקבות הטור, להביא רק הלכות הנוהגות בזמן הזה.

3) יש להדגיש שההלכות הללו היו לפני שולחן ערוך שכן הן מובאות ברמב"ם, הסמ"ג, החינוך, שהם מוני המצוות. ונראה שבעיני משנה ברורה הם ספרי מניין המצוות העיקריים וברי הסמכא מבחינה הלכתית במקצוע זה. יחד עימם הובא בעל ספר החרדים, שהוא כבר מראשוני האחרונים, ומודגש שהוא מאסף חשוב ביותר לתורת מוני המצוות הראשונים.

4) מדברי משנה ברורה משתמעת מסקנה כללית יותר; ששולחן ערוך לא כלל את כל ההלכות הנוהגות בזמן הזה אף שהן היו לפניו. דבר זה מקל לענות על שאלה של השמטת הלכה מסוימת, כפי שנוהגים לשאול לגבי הרמב"ם כשהשמיט הלכה אחת, בהנחה שהשתדל לכלול את כל ההלכות של חז"ל.

5) מסקנה נוספת, אותן מצוות והלכות הנוהגות בזמן הזה שלא נכללו בטור ובשולחן ערוך כיוון שאין לגביהן הלכה ברורה של שולחן ערוך. כל בעיה הנובעת מהן מחייבת עיון מקיף יותר והסתמכות על מקורות הראשונים שעסקו בנושאים אלו, שהרי אין סיכום מסודר שלהן בטור ובעיקר בשולחן ערוך.

6) חובה לחפש וללמוד את המצוות וההלכות המרובות שלא הובאו בטור ובשולחן ערוך על מנת לקיימן, שאם לא ילמדום לא יידעו שהן קיימות ולא יוכל לקיימן.

 

לפיכך נראה שהמטרה העיקרית בסיכומו של בעל משנה ברורה להדגיש את המסקנה האחרונה הזו שיש ללמוד בתשומת לב מיוחדת את ההלכות הלא זמינות בשולחן ערוך או אלה שלא הובאו בו. שכן התכלית המרכזית של ידיעת כל המצוות הוא קיומן, וכך גם מצוות אלה. מכאן שלפי שיטת בעל משנה ברורה המצוות המוגדרות כהלכות דעות הן מעשיות ותכליתיות ולא הגותיות גרידא. דבר זה מעלה שוב את השאלה העיקרית מדוע לא הביאן המחבר בשולחן ערוך, אם כה תכליתיות הן.

 

גם ערוך השולחן, בסימן קנו באותיות ה-יז, מרחיב בעניין בעקבות מגן אברהם, ואף הוא מעתיק בהרחבה ושינויים חלק מההלכות שהביא, בדומה לשולחן ערוך הרב ומשנה ברורה. כדרכו, מרחיב את הצד הרעיוני הכללי של ההלכות הללו וניכרת קירבה לשיטת הרב. בדומה לו הוא פותח, באות ה', ברעיון הכללי ומשתמש בדברי הרמב"ם בתחילת הלכות דעות על הצורך ללכת בדרך הבינונית, פרט לכמה מידות שיש לאחוז את הקצה, כגון להתרחק לחלוטין מהגאווה. אך הוא מוסיף לעניין את הבחירה החופשית כיסוד קיום ההלכות בכתבו כי זו החובה של האדם להתגבר בכוח רצונו על הרע ולעשות רק טוב. יש ללכת בדרכי ה' ולדבר רק בדברים הנצרכים, בעיקר בדברי תורה ומצווה או בצרכיו ההכרחיים. בהמשך בא הפירוט, באות ו', פותח בהלכות שלקח ממגן אברהם. ואלה ההלכות שהביא ממנו, לפי הסדר של מגן אברהם: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 8, 12, 14, 15, 16, 17, 18, 21. בסוף סיים בתוספת שלכל אדם תהיה מצווה אחת קבועה לדורות.

 

ערוך השולחן הביא רק 12 מתוך 47 הלכות שהביא מגן אברהם, ואין חידוש פרט להלכה שבסיום. כמעט כל ההלכות שהביא משותפות גם לקודמיו פרט לאחת שונה אצל כל אחד. נראה שהוא בחר להביא את ההלכות המרכזיות והבסיסיות שבין אדם לחברו, שאת רובן הוא מרחיב לפי ההלכות שברמב"ם. הוא לא הביא הלכה שבין אדם למקום. כמו כן, הכותרת של סימן קנו היא כמו של שולחן ערוך: 'הלכות משא ומתן', וכותרת משנה: 'סדר משא ומתן וקצת הלכות דעות'. מכאן שהוא החזיר את הכותרת של הטור ככותרת משנה. כן נראה שהוא נסמך בעיקר על הרמב"ם בהלכות דעות, ולכן הביא את המצוות העיקריות שהובאו שם ברמב"ם, והן בין אדם לחברו.

 

סיבה נוספת למבחר זה של ערוך השולחן היא לחזק את לימוד וקיום הנושאים ההלכתיים שבין אדם לחברו שלא הובאו בשולחן ערוך, ובדומה לקודמיו. לכן הרחיב ערוך השולחן בכמה מן ההלכות העיקריות והדגיש חומרת המעשה ועונשו. כגון, הוכח תוכיח ולשון הרע. הסברו זה מבהיר את שיטתו הידועה של המחבר בשולחן ערוך שלא הביא הלכות אלה. דרכו להביא הלכה למעשה ולא הלכות הנשמעות רעיוניות. ערוך השולחן עצמו הולך לשיטתו, להביא במרבית הסימנים את יסודות ההלכות השונות, ולעיתים קרובות זה כולל גם יסודות רעיוניים של ההלכה.

 

גם כף החיים, חלק ב, סימן קנו, התייחס לדברי מגן אברהם. בשונה מכל הפוסקים הנזכרים, הוא הביא את כל ההלכות שהזכיר מגן אברהם, בהשמטת פרטים בכמה מהן, ומאידך, הוסיף פרטים ועיונים רעיוניים בחלק מההלכות. לפני שהביא את הדברים, ציין תחילה באות ט:

"המ"א (-מגן אברהם) הפליא עצה ועלה בקבץ עיקרים גדולים ושרשי מצות מחכמה ואוסר המפוזרים בש"ס והפוסקים וחובת גברא הוא להיות הכל לזכרון והיו לטוטפת בין עיניו כי הם דברים תדיריים ונצרכים מאוד, ובפרט הת"ח צריך ליזהר ביותר...",

הוא ראה בדברי מגן אברהם "עיקרים גדולים, ושרשי מצוות מחכמה" וחובה לזוכרם "כי הם דברים תדיריים ונצרכים מאד", משמע הלכות שאדם נתקל בהן תדיר והן בסיסיות.

 

לאחר מכן באות יד, חזר ופתח תחילה:

"עיין במ"א בסי' זה סק"ב שקבץ ואסף איש טהור כמה אזהרות מהש"ס ופוסקים שצריך האדם להיזהר בהם והנני מעתיקם בקיצור ולהביא עליהם דברי האחרונים בחצי עיגול בס"ד".

וכאמור, אחר כך הביא את ההלכות. כאן קרא להלכות 'אזהרות', לפי שעיקרן הן לאווים שאדם צריך להימנע מהם. כף החיים לא העלה את השאלות שהזכיר משנה ברורה אך התייחס אל ההלכות שהביא מגן אברהם לא כדברי הגות אלא כאל דברי הלכה שיש ללמדם כמו הלכות אחרות ולהיזהר בהם ולזוכרם כדי לקיימם או להימנע מלעבור עליהם. הוא הביא את כל ההלכות של מגן אברהם, ומכאן שיותר מקודמיו סידר את כולן כהלכות רגילות, ולא עניינים רעיוניים גרידא.

 

הצד השוה של הפוסקים הללו שהם התייחסו להלכות דעות לא רק כהלכות קיומיות אלא ראו בהן היבטים הלכתיים ורעיוניים ייחודים כל אחד לפי דרכו. כבר מגן אברהם הראה כמה גדול מרחב ההלכות הללו ומיגוונן ושהן עוסקות בעניינים שהם מאושיות התורה, אהבתה וקיומה. ובעיקר רוב ההלכות עניינן המצוות הבסיסיות שבין אדם לחברו, דברים שאדם נתקל בהם יום יום, כגון אהבת החלשים בחברה, או לשון הרע ורכילות. גם כף החיים העתיק את מגן אברהם כולו והרחיב לפי דרכו בכמה מההלכות. ואילו שולחן ערוך הרב, משנה ברורה וערוך השולחן, אף שהתייחסו לדברי מגן אברהם כהלכות, בחרו להם מעין מבחר מתוכם וככל הנראה מה שנראה בעיניהם עניינים נחוצים לכל יום, ובעיקר הלכות שבין אדם לחברו. חלק נכבד מהבחירה שווה לכולם, וככל הנראה, היתר כל אחד לפי מה שראה ככורח חשוב יותר. כן הוסיפו הפוסקים הערות המרחיבות את הבנת הלכות דעות שהביאו ודיונים עקרוניים בחלק מהן, והגדיל לעשות משנה ברורה שדן בבעיות העקרוניות של מקומן של ההלכות הללו עקב אי הבאתן בשולחן ערוך.

 

לאחר שהבאנו מספרי הפוסקים הערוכים על שולחן ערוך, שלדידם תוספות מגן אברהם הן הלכות, מתחזקת התמיהה, המשתמעת גם מדברי משנה ברורה; אם דברי מגן אברהם הם הלכה מדוע לא הובאו בשולחן ערוך. אין אלא להניח שהדבר אינו מקרי ולמחבר שיטה סדורה שלא הביאן לעומת הלכות אחרות דומות להן שהביאן. לכן נשתדל להציע הסבר המבהיר משהו מהקו שנקט המחבר ביחס להלכות הללו ולשיטתו בשולחן ערוך בכלל. ההסבר יתרום משהו גם להבנת יחס המחבר לטור.

 

ה. מדוע לא הובאו הלכות דעות בטור ובשולחן ערוך

הטור ובעקבותיו המחבר בשולחן ערוך קיצרו כאן בהלכות דעות וכמעט לא הביאון עקב הקו הכללי שלהם לעסוק במצוות והלכות מעשיות. ואכן הטור בהקדמותיו הדגיש:

" ואין רצוני להאריך בראיות אלא להביא דברים פסוקים ובמקום שיש דעות שונות אכתבם ואכתוב אחרי כן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ".3

גם המחבר, בפירושו בית יוסף לטור, בהקדמתו לאורח חיים כתב במפורש שמגמתו היא הלכה למעשה:

"ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד... ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר... בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל, אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם".

אמנם כן, בכל חלקי שולחן ערוך הובאו הלכות עם גוון רעיוני, אך הן מעשיות להלכה. 4 ברם, גם הלכות דעות הן הלכות מעשיות שבחלקן אדם נתקל יום יום ושעה שעה, ועל כן עדיין יש להבהיר מדוע כמעט ולא הביאן הטור ובעיקר המחבר בשולחן ערוך שאף ביטל את הכותרת 'הלכות דעות' המופיעה בטור. מקרה זה של הלכות דעות ראוי לדיון מיוחד שכן הן מהוות שילוב של הלכה ורעיון-מחשבה, ואי הבאתן בשולחן ערוך, כאמור, אינו מקרי, וככל הנראה יש לכך זיקה הדוקה לאופיין המיוחד שאינו הלכה גרידא. נראה שהדבר נוגע גם לבעיה הרחבה יותר של נושאים והלכות שלא הובאו בשולחן ערוך.

 

על מנת להסביר את שיטת המחבר בעניין זה, יש להציע אבחנה נוספת במונח הלכה, בין שני סוגי מעשים בקיום ההלכה; הלכה למעשה והלכה גורמת מעשה. הלכה למעשה משמעה שאדם עושה מעשה בגופו ויש לפעולתו תוצאה ישירה המקיימת את מטרת המעשה, לחיוב או לשלילה. כגון נטילת ידיים, הנוטל ידיו מקיים במעשהו מיידית את מטרת ההלכה. וכן המתפלל, מקיים בפיו ובדיבורו את מטרת התפילה, או בעשיית נזק או במניעתו שאדם התחייב במעשהו בלבד. במעשים אלה התקיימה ההלכה ולאחר מכן אין צורך ואין המשך לרצונה של ההלכה.

 

הלכה הגורמת מעשה משמעה מצווה או הלכה שעשייתה רק גורמת לתוצאה אך אינה מקיימת את המטרה, וזו תתקיים לאחר זמן. נראה שזו המשמעות של ההלכות הנכללות ב'הלכות דעות'. לרוב עניינן שהמעשה אינו מניב תוצאה ישירה של קיום ההלכה, אלא זו תבוא במשך הזמן. מעשה כזה הוא מעין גרמא, המעשה נעשה אך המטרה לא מושגת מיידית. כגון ההלכה הראשונה שהוסיף מגן אברהם, להידבק בחכמים, יש בה מעשים שונים שאדם חייב לעשות כדי להתקרב לחכם, אך התוצאה אינה מיידית אלא תניב פרי לאחר זמן, כשהמקיים יהיה קרוב יותר לחכמים, לתורתם ומעשיהם ויושפע מהם. 5 ההלכה השנייה, לאהוב כל אחד מישראל כגופו, המעשה והמטרה ברורים, אך תועלתם אינה מיידית. ההלכה השלישית, המתכבד בקלון חברו, כאן גם לא תמיד ניכר המעשה לעין ובמקרים רבים אין החבר נוכח בשעת המעשה, ולכן אין התוצאה מיידית. ההלכה הרביעית, אהבת הגר, שמעמדו החברתי אינו חזק דיו, והיחס אליו נראה כעין חסד של אמת שתועלתו ותמורתו לא תמיד קיימים. כך הלכה נוספת, מס' 14 בדברי מגן אברהם, זהירות ביתומים ואלמנות, שהם מעשים שמטרתם ברורה אך התוצאה עשויה לבוא לאחר זמן רב. או מס' 16, לשון הרע שנזקו יכול להיות חמור במיוחד אך לא מיידי. הלכות אלה לא הביאן המחבר משום ששיטתו היא פסיקת הלכה למעשה, הלכות שעשייתן הן גמר מלאכתן, ולא ראשית מלאכתן או גרם מלאכתן.

 

ו. הלכות דעות, סוג שלישי של מצוות: שילוב בין הלכה למחשבה

עתה ניתן להבין בצורה מורחבת את משמעותן של הלכות דעות. אפשר לראותן כעומדות בין שני חלקי התורה, ההלכה והאגדה, והן מהוות סוג שלישי, שילוב של הלכה ואגדה. 6 אף דרך זו תסייע להבנת מניעי המחבר באי הכללת הלכות דעות בספרו. הסוג השלישי הינו תחום רחב מאד הבנוי על כך שהעניין הרעיוני - מחשבתי מעמיק ודוחה את היסוד הקיומי ואינו יוצר הלכה בצורה מיידית. כלומר, כל מחשבה של אדם גורמת מרווח בין זמן החשיבה לקיום, דבר שעשוי לנבוע ממיגון המשמעויות המחשבתיות ומטרותיה. על כן הלכה התלויה או הקשורה ברעיון כלשהו, גם אם אדם מקיימה התוצאות שלה ארוכות טווח עקב התוכן הרעיוני הגורם להארכת זמן עד הגעה למטרה.

 

יש לעיתים רעיונות שנראים כמחשבתיים בלבד, אך ניתן ללמוד מהם הלכות למעשה. הדבר מסביר את הגישה המורכבת של הפוסקים למדרשי האגדה למשל. לפעמים הם רואים בהם אגדה בלבד ומדגישים שאין למדין מהם הלכה. ויש אשר הגישה הפוכה ולמדו הלכה מהמדרש. 7 את השוני בגישה יש להסביר לפי אותו עקרון; כאשר יש גרעין הלכתי שניתן ללומדו מהמדרש, אפשר ללמוד ממנו הלכה. ולעיתים להפך, יש מדרשי אגדה הנראים כהלכות פסוקות אך הם מכילים בתוכם יסוד רעיוני המעכב את מטרת קיומם ומאריך את זמן העשייה או התוצאה.

 

ככלל, ההבדל בין הלכה למחשבה או רעיון הוא הפרש בין דבר חתוך שקיומו מיידי, לבין דבר הכרוך במחשבה עיונית הקשורה בנפש האדם ובשכלו, והרהוריה של הנפש אינם חתוכים, או חתוכים אך לא מתייחסים למעשה או לפחות למעשה מיידי, ולכן מתעכב הקיום או התוצאה שלו. הלכות אלה לא התאימו למטרת המחבר בשולחן ערוך ולכן לא הביאן.

 

 עתה ניתן להשיב גם על הטור שלא הביא את הלכות דעות אף שכתב כותרת כזו. שכן מעט ההלכות שכתב הביא בעקבותיו גם שולחן ערוך ואין בכך הבדל ביניהם. כבר הטור סבור שהלכות אלה הן מהסוג השלישי, שילוב של הלכה ואגדה ואין תוצאותיהן מיידיות עם תום עשייתן אלא הן בעלות השפעה לטווח ארוך, על כן לא הביא את רובן כדרך שנהג הרמב"ם. אלא שהטור הביא את אותן מקצת הלכות דעות שהן כן מיידיות ויש להן תוצאות מעשיות. כלומר, הן הגבול בין הסוג הראשון לשלישי. הן הלכות שיש להן תוצאה מיידית אף כי הן גם בעלות תוצאות והשפעה לטווח ארוך כמו הלכות דעות, ולכן כתב כותרת מתאימה: הלכות דעות, ומהן הביא את אלה שלהן תוצאה מיידית, והן המעט. שולחן ערוך שינה את הכותרת ופיצל לכמה כותרות מעשיות כדי להדגיש את הצד המעשי של ההלכות ולנתקן מההיבט ההגותי. מבחינה זו הוא הלך שלב נוסף מעבר לטור כדי לקבע יותר את ההבדל בין סוגי ההלכות ולהדגיש שאינו מביא הלכות דעות גרידא, אלא הלכות מעשיות שקיומן והשפעתן מיידיות. על כן ההבדל בין שני המחברים הוא עניין של הדגש ולא מהותי, ולמעשה המחבר הלך בעקבות הטור. ואכן פעמים הרבה הטור מביא כעין מבואות הגותיים להלכות ואלה לא הובאו בשולחן ערוך. הגורם לכך ששולחן ערוך קיצר להלכה, אך נראה שיש מניע נוסף, לא להיכנס לתחום הדעות וההגות עד כמה שניתן והיכן שאין תוצאה מיידית לא הובא אותו עניין בשולחן ערוך אף שהטור הביאו. 8

 

ז. שיטת הרמ"א

אף שיש לייחד עיון נפרד לנושא לא נמנע מלהביא כאן כמה יסודות בשיטת הרמ"א אגב העיסוק בדברי המחבר. דווקא בסימן קנו לא העיר הרמ"א ולא כתב הגהה על דברי המחבר, כפי שעשה זאת מגן אברהם. ברם, נראה שיסודות כמו הלכות דעות קיימים אצלו במקומות שונים בהגהותיו על המחבר. מבחינה זו שיטתו שונה משל המחבר. קיימת אצלו אבחנה פחות חדה בין הלכה למעשה והלכה הגורמת מעשה כהלכות דעות. כך ניתן להסביר תוספות שונות שלו בהגהותיו על שולחן ערוך שלא הביאן המחבר, או מחלוקות שונות ביניהם. נדגים בהלכה אחת ידועה, הראשונה בשולחן ערוך, אורח חיים, א,א. פתח המחבר:

"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר את השחר".

הוסיף הרמ"א בהגהה:

"ועל כל פנים לא יאחר זמן התפלה שהציבור מתפללין. הגה. שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו, שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד, ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י, גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה".

שתי הגהות הרמ"א, הקצרה תחילה, והארוכה, הן למעשה הקדמה רעיונית נאה לכל שולחן ערוך אורח חיים. ומעניין שהמחבר עצמו לא כתב הקדמה כלשהי אלא פתח בדין המעשי הראשון שהאדם מקיים כל בוקר, הקימה ממשכבו, וכתב שעליו להזדרז, שהרי הוא פותח את יומו בתפילה לפני ה'. לעומת זאת הרמ"א הוסיף את פתיחתו שאמנם מסיימת באותו דין של המחבר אך הוסיף לה, וכאמור, לכל הדינים הבאים, הקדמה רעיונית המעמיקה את ההבנה בחשיבות העניין. מכאן שהרמ"א פתח את הגהותיו בדברים אלה שהם למעשה הלכות דעות ואף כוללים עניין רעיוני מרכזי של הכרה לפני מי האדם מקיים מצוות. 9

 

ח. סיכום: חשיבותם הקיומית של הלכות דעות והצורך בכינוסן

חסרונן של הלכות דעות בטור ובעקבותיו בשולחן ערוך הוא עובדה קיימת. פוסקי הלכה שערכו ספריהם על שולחן ערוך, מגן אברהם ואלה שהלכו בעקבותיו, הוסיפו הרבה מהלכות דעות, באותו מקום באורח חיים סימן קנו, לפי שראו בהן הלכות חשובות למעשה. משתמע שרובן הן מצוות שבין אדם לחברו. יש שהביאו יותר או פחות אך כולם הדגישו את חשיבותן הקיומית, ומהם אף הרחיבו בהן ומצאו בסיס משותף לכולן, ההתדמות לה' וההליכה בדרכיו. על כן קשה יותר התמיהה על הטור ושולחן ערוך. הוצע כאן מניע מרכזי לכך, היותן סוג שלישי של מצוות התורה. הן אינן הלכה או אגדה אלא שילוב של שתיהן. השילוב מקנה לאותן המצוות אופי מיוחד של חשיבה, מעשה ותוצאה עם משמעות לטווח רחוק. חלק נכבד ממצוות אלו לא נכלל בשני ספרי הפסק הגדולים לאור שיטתם לעסוק בהלכות המעשיות שקיומן מביא לתוצאה מיידית ברורה. אף זאת, שולחן ערוך צמצם יותר מהטור, כחלק משיטתו להכריע ולהביא דברים בקצרה למען יידע הלומד לקיים את ההלכה הברורה.

 

 

מפעלים שונים בסיכום הלכות דעות נעשו במשך הדורות. אך דומה שעד כה לא נערך מפעל המקבץ את כולן למקום אחד לפי נושאים מוגדרים בשפה נעימה והלכה ברורה. דומה שחובה גדולה היא בדורות הללו להאיר היבט רב פנים ומרכזי זה של התורה שבכתב והתורה שבעל פה. 


הערות:

הערות

1. למעשה כבר בתחילת הסימן פתח המגן אברהם, שלא כדרכו, בכעין מבוא קצר להסברו לסימן זה: "עיין בהלכות דעות להרמב"ם וכלל הדבר שילך אדם בדרך המיצוע". פתיחה זו מהוה רמז לייחודו של סימן זה ולקשר שלו עם הרמב"ם שאכן הביא בהרחבה את הלכות דעות.                                                                                       

2. בעל מחצית השקל במקום, על המגן אברהם לס"ק ב, מסביר עניין זה: "קופה של שרצים פירש"י דופי משפחה". ובהמשך: "והטעם שיהיה תלוי קופה של שרצים מאחוריו, אמרו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך". כלומר, אם יתגאה יורידו את גאוותו. המחצית השקל בכלל הרחיב והביא מקורות להלכות הללו במגן אברהם.                

3. הקדמה לטור, אורח חיים. וכן בהקדמתו לטור, חושן המשפט: " ועל כן עוררתי ועלתה במחשבתי לחבר ספר במשפטי הדינין על דרך פסקי א"א הרא"ש... ובו נשלמו ארבעה הטורים אשר חצבתי... והטור הרביעי חושן המשפט שם חקקתי חוק ומשפט ". ועיין גם הקדמתו לטור, אבן העזר. וראה בחיד"א, שם הגדולים אות ט', שכתב: "כל מורה הוראה בריש כל מראין לוקח בידו טור ובית יוסף ומבלעדם לא ירים איש את ידו בהוראה". על המונח 'הלכה', ראה בערך זה באנציקלופדיה התלמודית, כרך ט, עמודים רמא- ג, ובהערות 38 - 44. על קבלת השולחן ערוך כספר הפסקים, ראה: שם, עמודים שלז- ט ובהערות. ועיין עוד לכל הנושאים הללו גם: בערך: הוראה, שם, כרך ח, עמודים 

4. כגון: שולחן ערוך, אורח חיים, ד טז. ה א. ו א. צח א, ד, ה. רלא א. רמ א, ג. שם, יורה דעה רמב ב, רמו יט. אבן העזר, א א. א ד. ב ב. ב ו. כג ז. כה א. חושן משפט, ז יא. ח ב, ג, ד. י ג. כח ז. שנט יא, יב. תכ לט. תכב א.  

5. למרות שחלק מהלכה זו הובאה בשולחן ערוך, אבן העזר ב ו, להשיא בתו לתלמיד חכם.

6. על האגדה ויחסה להלכה ולפסיקה, ראה בערך: אגדה, אנציקלופדיה תלמודית, כרך א, עמודים ס-סב. שם, בערך: הלכה, כרך ט, עמודים רנב-ה.                                     

7. ספרות רבה נכתבה בעניין זה. ראה: בהערה הקודמת. וכן: אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, עמודים רנב- ה ובהערות. הרב מ' רזיאל, "אין למדין מן ההגדות", ניב המדרשיה, כ-כא (תשמז/ח), עמ' 85-81.             

8. כגון בסימן הראשון של טור אורח חיים וחושן משפט, ובמידה מסוימת בסימנים הראשונים ביורה דעה ובאבן העזר. וכן יש כמה מקומות ידועים כגון: אורח חיים קיב - קכב, תפילת שמונה עשרה.                                       

9. וראה עוד דברי הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך, אבן העזר א א, ב ו.