לחץ כאן לתצוגת הדפסה

קינים, פרק ב

קינים, פרק ב

משנה א

קֵן סְתוּמָה שֶׁפָּרַח מִמֶּנָּה גּוֹזָל לָאֲוִיר,

אוֹ שֶׁפָּרַח בֵּין הַמֵּתוֹת,

אוֹ שֶׁמֵּת אֶחָד מֵהֶן -

יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.

פָּרַח לְבֵין הַקְּרֵבוֹת -

פָּסוּל, וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ,

שֶׁהַגּוֹזָל הַפּוֹרֵחַ פָּסוּל, וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ.

 

ברטנורא משנה א  

קן סתומה. שלא פירש זו חטאת וזו עולה. ולא מבעיא מפורשת, דפשיטא שאם פרח האחד יקח זוג לשני כיון שהן נפרשים זה מזה וכל אחד שמו עליו. אלא אפילו סתומה, שעדיין הם יחד ועומדים להתפרש, וסלקא דעתך אמינא שאם פרח האחד ימות השני, קמשמע לן.

לבין המתות. לבין קנין שמשפטן שימותו כולם, כגון חטאת שנתערבה בעולה דתנן בהו בפרק קמא ימותו כולם.

לבין הקריבות. לבין קנין סתומות העומדות ליקרב.

פסול ופוסל אחד כנגדו. לפי שהוא סתם ולא נתפרש אם חטאת אם עולה, לפיכך אינו פוסל אלא אחד כנגדו, כדמפרש ואזיל.

 

משנה ב

כֵּיצַד?

שְׁתֵּי נָשִׁים,

לָזוֹ שְׁתֵּי קִנִּים וְלָזוֹ שְׁתֵּי קִנִּים,

פָּרַח מִזּוֹ לָזוֹ - פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ.

חָזַר - פּוֹסֵל אֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ.

פָּרַח וְחָזַר, פָּרַח וְחָזַר - לא הִפְסִיד כְּלוּם,

שֶׁאֲפִלּוּ הֵן מְעֹרָבוֹת, אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַיִם.

 

ברטנורא משנה ב  

פרח פרידה אחת מזו לזו. פוסל אחד בהליכתו. ממקום שנפרש. ופסול הוא עצמו או אחר במקום שנתערב. דכשפרחה פרידה אחת משני קנין לשני קנין אחרים, הרי שלוש פרידות לבד וחמש פרידות לבד, ומשלוש פרידות אינו יכול להקריב רק שתים, אחד עולה ואחד חטאת, שאם יעשה שתים מהן עולות נמצא שהוקבע השלישי שנשאר ואותו שפרח לחטאת, ולא יוכל להקריב שוב מחמש פרידות כי אם שתי חטאות, כדין חטאת שנתערבה בחובה דאמרינן בפרק קמא דאין כשר אלא מנין חטאות שבחובה.

אי נמי, אין להקריב השלישי הנשאר, דחיישינן שמא יקריבו אותו שפרח בחמש פרידות ויעשוהו חטאת, וחבירו שנשאר בשלוש פרידות נמי יעשוהו חטאת, ונמצאו שתי חטאות מקן אחד.

וכן מן החמש פרידות אינו יכול להקריב רק שתי חטאות ושתי עולות, דאי עביד שלוש חטאות או שלוש עולות, דלמא עביד להו משני קנין של אשה אחת, ואין דין שני קנין אלא בשתי חטאות ושתי עולות. והיינו דפסול הוא או אחר במקום שנתערב, ופוסל אחר כנגדו ממקום שפרח ונפרש משם.

חזר פוסל אחד בחזרתו. חזר ופרח אחד מאותם החמש פרידות לתוך אלו השלוש, שנמצאו עתה ארבע פרידות מכאן וארבע פרידות מכאן. פוסל אחד בחזרתו ממקום שנפרש ויצא משם, והוא או אחר פסולים במקום שמתערב שם, ואין יכולים להקריב אלא אחד חטאת ואחד עולה מן הארבעה שבכאן, ואחד חטאת ואחד עולה מן הארבעה האחרים. דדלמא אותה פרידה שפרחה שנית היא מאותם שני קנין ואינה אותה שנתערבה בה תחילה, ונשארו שם שלוש פרידות מן השני קנין ואותה שפרחה שם ראשונה, וכן במקום השני. ואי עביד במקום אחד שתי עולות ואחד חטאת, יהא נקבע אותו שפרח לצד השני לחטאת ולא יוכל להקריב שם רק חטאת אחת, דדילמא כל השלוש חטאות שנעשו מכאן ומכאן יהיו משני קנין של אשה אחת.

הלכך עושה בכל מקום עולה אחת וחטאת אחת, או שתי עולות וחטאת אחת בצד זה וחטאת אחת בצד, זה או שתי חטאות ועולה בצד זה ובצד השני עולה אחת. ואם חזרו ונתערבו יחד, לעולם לא יהיו להם פחות משני קינין שהם כשרים.

 

משנה ג

לָזוֹ אַחַת, לָזוֹ שְׁתַּיִם, לָזוֹ שָׁלשׁ,

לָזוֹ אַרְבַּע, לָזוֹ חָמֵשׁ, לָזוֹ שֵׁשׁ, לָזוֹ שֶׁבַע;

פָּרַח מִן הָרִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה, לַשְּׁלִישִׁית, לָרְבִיעִית,

לַחֲמִישִׁית, לַשִּׁשִּׁית, לַשְּׁבִיעִית, חָזַר -

פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ;

הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה - אֵין לָהֶם כְּלוּם.

הַשְּׁלִישִׁית יֶשׁ לָהּ אַחַת,

הַרְבִיעִית יֶשׁ לָהּ שְׁתַּיִם,

הַחֲמִישִׁית יֶשׁ לָהּ שָׁלשׁ,

הַשִּׁשִּׁית יֶשׁ לָהּ אַרְבַּע,

הַשְּׁבִיעִית יֶשׁ לָהּ שֵׁשׁ.

פָּרַח וְחָזַר -

פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ;

הַשְּׁלִישִׁית וְהָרְבִיעִית אֵין לָהֶם כְּלוּם,

הַחֲמִישִׁית יֶשׁ לָהּ אַחַת,

הַשִּׁשִּׁית יֶשׁ לָהּ שְׁתַּיִם,

הַשְּׁבִיעִית יֶשׁ לָהּ חָמֵשׁ.

פָּרַח וְחָזַר -

פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ, וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ;

הַחֲמִישִׁית וְהַשִּׁשִּׁית אֵין לָהֶם כְּלוּם,

הַשְּׁבִיעִית יֶשׁ לָהּ אַרְבַּע.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים:

הַשְּׁבִיעִית לא הִפְסִידָה כְּלוּם.

וְאִם פָּרַח מִבֵּין הַמֵּתוֹת לְכֻלָּם -

הֲרֵי כֻּלָּם יָמוּתוּ.

 

ברטנורא משנה ג  

אחת לזו ושתים לזו כו'. פרח מן הראשונה פרידה אחת לשניה, מיד נפסל אותו יחידי שנשאר בראשונה, דאי יעשנו חטאת יהא נקבע אותו שפרח לעולה ולא יוכל להקריב בשניה ובקנין אחרות שנתערב בהן רק מחציין עולות, כמו עולה שנתערבה בחובה. וכי פרח מן השניה לשלישית, שמא מגופה של השניה פרח, ואותו שפרח מן הראשונה נשאר שם בשניה, ואינו יכול לעשות מן השניה רק שתי פרידות אחת חטאת ואחת עולה, דאי עביד שתי עולות, שמא מן הפרידות של גוף השניה יעשם ואם כן יהיה נקבע אותו שפרח בשלישית לחטאת ולא יוכל לעשות בשלישית רק מחציין חטאות ולא יותר. וכן כי פרח מן השלישית לרביעית, שמא מגופה של שלישית הוה אותו שפרח, ולא נשאר בה רק חמש פרידות ופרידה אחת מן השניה שנתערבה בהן, ואינו יכול לעשות בשלישית רק שתי חטאות ושתי עולות מפני אותו שנתערב ברביעית. וכן כי פרח מן הרביעית לחמישית אין כשר ברביעית אלא שלוש חטאות ושלוש עולות. וכן מחמישית לששית, יעשה בחמישית ארבע חטאות וארבע עולות. וכן מששית לשביעית אין כשר בששית כי אם חמש חטאות וחמש עולות, דאי עביד שש עולות יהא נקבע אותו שפרח בשביעית לחטאת ולא יוכל לעשות בשביעית כי אם שבע חטאות בלא שום עולות. וכי הדר מן השביעית ופרח אחד בששית, שמא לא הוא אותו שפרח בתחילה מששית, אלא מגופה של שביעית פרח ונפסלו בשביעית שתי פרידות, ואין כשר כי אם שש חטאות ושש עולות, דאי עביד שבע חטאות יהא נקבע אותו שפרח בששית [ובאחרים] לעולה, ולא יוכל להקריב רק עולות מחצי הפרידות, וחציין האחרים פסולים כדין עולה שנתערבה בחובה. וכי פרח מן הששית לחמישית נפסל בחזרה זו עוד קן אחד, ואין כשר בששית כי אם ארבע חטאות וד' עולות, דשמא מן הששית פרח מגופה אחת בשביעית ואחת בחמישית בחזרה, ולא נשאר לה כי אם עשר פרידות מגופה, ואי עביד חמש חטאות וחמש עולות דלמא השתי פרידות שפרחו ממנה יהיו קריבים עולות שתיהן ואם כן יעשו בשש קנין שבע עולות, או יהיו עשויין שתיהן חטאות, ואין יכולים לעשות בשש קנין אלא שש עולות ושש חטאות. וכן מחמישית לרביעית. ומרביעית לשלישית. ומשלישית לשניה, אין בשלישית כי אם שתי פרידות אחת חטאת ואחת עולה.

ואם תאמר, ולמה הפסידה השלישית שתים, שהרי מאותן שפרחו בשניה בחזרה לא יקריבו, דהא קתני השניה אין לה כלום, והוה לן למימר בשלישית שתי קנין ובשניה אין בה כלום, או בשניה קן אחד ובשלישית קן אחד.

ויש לומר, כיון דבשאר קינין מרביעי ואילך נפסלו שני קנין אחד בהליכה ואחר בחזרה, גזרינן כמו כן בשלישית. אבל בשביעית לא נפסל כי אם קן אחד, דלא הלך ממנה רק פרידה אחת בחזרה, ואילו בהליכה לא נפסל בה כלום ולא נחסר ממנה דבר.

פרח וחזר. לאו אראשונה ושניה קאי, דכיון דאין להם כלום אלא מתים, אם פרח אחד מהם בין שאר קינין ימותו כולם כדתנן בסמוך ואם פרח מבין המתות לכולם כולם ימותו. אלא קאי אשלישית שפרח ממנה לרביעית, ומרביעית לחמישית, ומחמישית לששית, ומששית לשביעית, וחזר משביעית לששית עד השלישית, הרי מן השביעית חסר שתי פרידות, אחת בחזרה ראשונה ואחת בחזרה שניה. ואין כשר בשביעית רק חמש פרידות לעולות וחמש פרידות לחטאות, דאי עביד שש עולות, שמא השתים שהלכו ממנה יהיו קרבין עולות הרי שמונה עולות, ואין בשבע קנין רק שבע עולות. ומן הששית חסר ארבע פרידות, שתים בפריחה וחזרה ראשונה, ושתים בשניה, ונשארו שני קנין כשרים, דאי עביד שלוש עולות, שמא ארבע שהלכו ממנה יהיו עולות הרי שבע עולות, ואין בששה קנים רק שש עולות. וכן החמישית אין כשר בה כי אם אחד לעולה ואחד לחטאת.

וכמו כן קשיא בכאן כיון דהרביעית אין לה כלום היה יכול להקריב בחמישית שלוש עולות ושלוש חטאות, דהרי אותן שהלכו ברביעית אינן קריבות, ולפי זה שהחמישית אין לה אלא אחת היה יכול להקריב ברביעית שתי עולות ושתי חטאות. אלא גזרינן בכל פריחה וחזרה שני קנין [גזירה בזו אטו בזו]. וכן כי פרח וחזר פעם שלישית אין להם כלום לבד השביעית שיש לה ארבע, כמו כן גזרינן בכל פריחה וחזרה שני קנין.

ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום. פירוש, בפריחה וחזרה שלישית. אלא לעולם יקריבו ממנה חמש קנין. דשלוש פרידות פרחו ממנה לכל היותר ונשארו בה רק אחת עשרה פרידות, ויעשה מהם חמש חטאות וחמש עולות, כיון דאף הששית אין לה כלום. והכא לא גזרינן בפריחה זו כמו בשאר קנין, דכיון דאינה מפסדת בפריחה בשום פעם, לא גזרו על החזרה. ואין הלכה כיש אומרים.

 

משנה ד

קֵן סְתוּמָה וְקֵן מְפֹרֶשֶׁת,

פָּרַח מִן הַסְּתוּמָה לַמְפֹרֶשֶׁת - יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.

חָזַר אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הַמְפֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן -

הֲרֵי כֻּלָּן יָמוּתוּ.

 

ברטנורא משנה ד  

קן סתומה. שלא פירש איזו חטאת ואיזו עולה.

וקן מפורשת. שידוע שזו חטאת וזו עולה. והכא מיירי שנתערבו שתי הפרידות יחד אחר שהיו מפורשות והשתא אין ידוע איזו חטאת ואיזו עולה, והכי מוכח בסיפא דקתני או שפרח מן המפורשת לסתומה ראשון ימותו כולם, ואי לא נתערבו פרידות המפורשות זו בזו אמאי ימותו, ואם העולה פרחה, החטאת הנשארת תקרב, וקן הסתומה יקריבו בה עולה אחת מפני העולה שנתערבה בה. אלא מיירי שנתערבו פרידות המפורשות זו בזו, ואם נתערבה פרידה אחת מן הקן הסתומה לתוך המפורשת, יקח זוג לשני ויפריש אחד חטאת ואחד עולה, והשלושה שנתערבו יחד ימותו כולן. חזר אחד מן השלושה שנתערבו ונתערב עם היחידי הנשאר בסתומה, או בתחילת הפריחה נתערב אחד מן המפורשות לסתומה, והיינו ראשון דקאמר, כלומר שבתחילת פריחה הלך אחד ונתערב בסתומה, ימותו כולן, דכיון שפרידות המפורשות נתערבו יחד אינן קרבין עוד, וכי פרח אחד מהן במקום אחר היינו אחד מן המתות שפרח לבין הקריבות, ימותו כולן.

 

משנה ה

חַטָּאת מִכָּן וְעוֹלָה מִכָּן וּסְתוּמָה בָּאֶמְצַע,

פָּרַח מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין, אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ -

לא הִפְסִיד כְּלוּם, אֶלָּא יֹאמַר:

זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חַטָּאוֹת - חַטָּאת,

וְזֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל עוֹלוֹת - עוֹלָה.

חָזַר לָאֶמְצַע - הָאֶמְצָעִיִּים יָמוּתוּ,

אֵלּוּ יִקְרְבוּ חַטָּאוֹת, וְאֵלּוּ יִקְרְבוּ עוֹלוֹת.

חָזַר (אוֹ שֶׁפָּרַח) מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין -

הֲרֵי כֻּלָּן יָמוּתוּ.

אֵין מְבִיאִין תּוֹרִין כְּנֶגֶד בְּנֵי יוֹנָה,

וְלא בְּנֵי יוֹנָה כְּנֶגֶד תּוֹרִין.

 

כֵּיצַד?

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תּוֹר וְעוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה -

תִּכְפֹּל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ תּוֹר.

עוֹלָתָהּ תּוֹר וְחַטָּאתָהּ בֶּן יוֹנָה -

תִּכְפֹּל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הוֹלְכִין אַחַר הָרִאשׁוֹן.

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ, וָמֵתָה -

יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ;

עוֹלָתָהּ, וָמֵתָה -

לא יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין חַטָּאתָהּ.

 

ברטנורא משנה ה  

חטאת מכאן. פרידה המפורשת לחטאת לצד אחד, ופרידה המפורשת לעולה לצד השני, ושתי פרידות של קן סתומה באמצע.

פרח מן האמצע. פרידה אחת לימין ופרידה אחת לשמאל.

לא הפסיד כלום. דאותו שמעורב עם החטאת יעשה חטאת, ואותו שעם העולה יעשה עולה, אבל לא חטאת, דשמא יעשוהו מן העולה המפורשת.

חזר לאמצע. חזרו מן הצדדים אחד מכאן ואחד מכאן ונתערבו יחד, אלו ימותו, דחטאת ועולה נתערבו יחד. אבל אותן שנשארו כל אחד לבדו, קריבים כל אחד כדינו.

חזר מן האמצעיים לצדדין. הרי חטאות ועולות מעורבים, וימותו כולן.

אין מביאים תורים כנגד בני יונה. אלא או שניהם תורים או שניהן בני יונה. תכפול ותביא עולתה בן יונה. כדין החטאת. שהחטאת היא עיקר, בין שהפרשתו תחילה בין שהפרשתו בסוף.

הולכין אחר הראשון. ואינה מביאה השני אלא ממין שהפרישה הראשון, בין שהיה הראשון חטאת בין שהיה עולה. והלכה כתנא קמא.

 

לא יביאו היורשים חטאתה. דהויא חטאת שמתו בעליה. ואי לא מהאי טעמא, מביאים חטאת אף על פי שקרבה עולה תחילה. ואע"ג דבכל מקום חטאת קודמת לעולה, היינו דוקא למצוה אבל לא לעכב.