לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כריתות, פרק ד

כריתות, פרק ד

 

משנה א
סָפֵק אָכַל חֵלֶב, סָפֵק לא אָכַל,
וַאֲפִלּוּ אָכַל,
סָפֵק יֶשׁ בּוֹ כַּשִּׁעוּר, סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ;
חֵלֶב וְשֻׁמָּן לְפָנָיו,
אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל;
אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת,
שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג;
שַׁבָּת וְיוֹם חֹל,
וְעָשָֹה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם עָשָֹה -
מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.
 
ברטנורא משנה א
ספק אכל חלב ספק לא אכל. והיכי דמי, כגון חלב ושומן לפניו ואכל את אחד מהן, כדתני בסיפא. ופרושי קמפרש, ספק אכל חלב ספק לא אכל כיצד, כגון שהיה חלב ושומן לפניו ויש כאן איסור קבוע. אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת, ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה, פטור, דלא איקבע איסורא.
ואפילו אכל. ודאי חלב, ספק יש בו כזית. וכגון שבשעה שאכלו סבור שומן הוא ואחר כך נודע לו שהוא חלב, וספק יש בו כזית ספק אין בו.
אכל את אחד מהן. וכסבור שומן הוא, ואחר כך נודע שהאחד היה חלב, וזה אינו יודע איזו אכל, מביא אשם תלוי. אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק, הוי מזיד ופטור.
שגג באחת מהן. כסבור זו אשתו, ואחר כך נתספק איזו מהן היתה, מביא אשם תלוי.
 
משנה ב
כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת,
כָּךְ עַל לא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד.
אִם הָיְתָה יְדִיעָה בִּנְתַּיִם -
כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד,
כָּךְ הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם, נוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד
חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד,
כָּךְ עַל לא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו,
אָכַל אֶחָד מֵהֶם, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל;
אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת,
שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג;
שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,
וְעָשָֹה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,
וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם עָשָֹה -
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְחַיֵּב חַטָּאת;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - פּוֹטֵר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶֹה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,
שֶׁהוּא פָּטוּר,
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
מִקְצָת מְלָאכָה עָשָֹה מֵהַיּוֹם, וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר;
וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ?
עַל הָעוֹשֶֹה בְּתוֹךְ הַיּוֹם,
וְאֵין יָדוּעַ אִם בַּשַּׁבָּת עָשָֹה, וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָֹה;
אוֹ עַל הָעוֹשֶֹה,
וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָֹה -
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְחַיֵּב חַטָּאת;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - פּוֹטֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי.
 
ברטנורא משנה ב
כך על "לא הודע" שלהן. כגון אכל שתי חתיכות כסבור ששתיהן שומן הן ואחר כך נודע שכל אחד מהן ספק, אינו מביא אלא אשם תלוי אחד, הואיל ולא נודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל.
ואם היתה ידיעה בינתים. ידיעת ספק.
כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת. אם היתה ידיעת ודאי בינתיים, כך בידיעת ספק מביא שני אשמות תלויין.
חלב ונותר לפניו. וסבר דשניהן שומן של היתר.
אשתו נדה ואחותו עמו בבית. בא על אחת מהן כסבור לבוא על אשתו טהורה, ונמצא שאשתו היתה נדה, ועוד ספק על איזו מהן בא.
ועשה מלאכה בין השמשות. כסבור חול הוא.
רבי אליעזר מחייב חטאת. ממה נפשך, אם חלב אכל חייב, אם נותר אכל חייב, וכן כולם.
ורבי יהושע פוטר. דגבי חטאת כתיב (ויקרא ד') "אשר חטא בה", עד שיוודע לו במה חטא. ורבי אליעזר, האי "אשר חטא בה" מיבעי ליה פרט למתעסק במלאכת שבת, כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, שהוא פטור, כיון דלא נתכוין לחתיכה דאיסורא. ודוקא מתעסק במלאכת שבת הוא דפטור, דמלאכת מחשבת אסרה תורה. אבל מתעסק בחלבים ובעריות, כגון שאכל חלב או בא על הערוה שלא במתכוין, חייב לכולי עלמא, שהרי נהנה.
לא נחלקו. רבי אליעזר דאמר לא בעינן שידע במה חטא לא נחלק על רבי יהושע, ומודה לו בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכיפורים שהוא פטור.
שאני אומר. חצי שיעור המלאכה נעשית בשבת וחצי שיעור ביום הכיפורים, ואין כאן חיוב חטאת.
מעין איזו מלאכה עשה. אם חרש או זרע.
פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי. דגבי אשם תלוי כתיב (ויקרא ה') "כי תחטא ולא ידע", פרט לזה שידע שחטא אלא שאין החטא מסויים. וחטאת נמי לא מיחייב, שאף על פי שידע שחטא ממה נפשך, מכל מקום לא הוברר לו במה חטא.
ופסק ההלכה, שהוא חייב באשם תלוי בין בחלב ונותר לפניו שאפשר שיוברר הדבר, בין בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכיפורים שאי אפשר שיוברר הדבר, וכן באשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן, בכל אלו מביא אשם תלוי.
 
משנה ג
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
לא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב;
וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ?
עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת,
שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְחַיֵּב חַטָּאת,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - פּוֹטֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲפִלּוּ נִתְכַּוַּן לְלַקֵּט תְּאֵנִים, וְלִקֵּט עֲנָבִים,
עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים;
שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת, לְבָנוֹת וְלִקֵּט שְׁחוֹרוֹת -
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְחַיֵּב חַטָּאת;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - פּוֹטֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִפְטֹר בָּהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ?
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר (ויקרא ד, כג) "אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ" ?
פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.
 
ברטנורא משנה ג
משום שם אחד. כגון שתי נשים נדות עמו בבית ושגג באחת מהן.
שהוא חייב. שהרי ידע במה חטא.
על דבר שהוא משום שני שמות. כגון ספק קצר ספק טחן.
אפילו נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים. בגמרא מפרש מלתיה דרבי יהודה, במתכוין ללקט תאנים תחילה ואחר כך ענבים, והלכה ידו על האחרונים וליקט ענבים תחילה ואחר כך תאנים. וכן אם היה מתכוין ללקוט שחורות ואחר כך לבנות ונהפך הדבר וליקט לבנות תחילה ואחר כך שחורות.
רבי אליעזר מחייב חטאת. דהואיל ולשניהם נתכוין לא אכפת לן במוקדם ומאוחר.
ורבי יהושע פוטר. הואיל ובשעת לקיטת כל אחד ואחד לא לזה נתכוין, הוי ליה כמתעסק ופטור.
הכי גרסינן, אמר רבי שמעון תמיהני אם פטר בזה רבי יהושע. אם כן למה נאמר "אשר חטא בה". סתם מתניתין קא מתמה על תמיהתו של רבי שמעון, אם כן דלא פטר בזה רבי יהושע, למה נאמר אשר חטא בה. ומשני, פרט למתעסק, לאפוקי מי שלא היה מתכוין ללקוט כלל, או שהיה מתכוין ללקוט תאנים לבד וליקט ענבים לבד, שלא נעשית מחשבתו כל עיקר. והלכה כרבי יהושע, וכמו שפירשה למלתיה רבי יהודה.